הבדיחה עליו

דוד ד'אור הוא הבדיחה בסיפור הזה. הוא בדיחה משום שהוא לא מסוגל לקחת בדיחה כבדיחה.

מה כבר עשו לו? כלום. איזכרו את שמו ב"שרק 2", במקרה אחד הסרטים הכי נצפים כרגע, ודאגו שכל ילד שני במדינה ייחשף לשמו בקונטקסט של סרט אהוב ומוערך, הנתפס כפאן קייצי. במילים אחרות: עשו לד'אור טובה ענקית, פירסום ללא תשלום, קידום ללא השקעה. עשו לד'אור, איך נאמר, ההפך ממה שנדמה היה לו שעשו לו: האריכו לו.

אבל ד'אור לא מוכן שיתבדחו על חשבונו. גם לא בקטנה. גם לא בקטנטנים. גם לא כשרובם המכריע של צופי הגרסה המדובבת של "שרק 2" ממילא פעוטים מכדי להבין בדיחה, שבה "לעשות דוד ד'אור" משמעה לסרס (חתול!) והבדיחה חולפת מעל לראשם. גם לא כשהמבוגרים, שכן מבינים את הבדיחה, יודעים היטב שד'אור איננו סריס, אלא סתם זמר טוב עם קול גבוה. גם בהינתן כל זה, ד'אור פשוט היה מוכרח להיעלב. וללכת לבית המשפט וכמעט להביא להורדתו הזמנית של הסרט מהמסכים, באופן שהמטיר עליו מבול של כיסוי עיתונאי, שרק חזר שוב ושוב על הבדיחה התמימה שנחבאה עד אז בין מאות הבדיחות האחרות בסרט.

ל"שש" הוזעק אתמול ליאור כלפון, המדובב את דמות ה"דונקי" ב"שרק 2", שבילה את הבוקר באולפן ההקלטות במאמץ להחליף במהירות את השורה שעשתה לד'אור את הד'אור. העובדה שד'אור עצמו לא הגיע ל"שש" מוסיפה לחשד כי האיש אינו מחזיק בבית הומור לשימוש עצמי. "דוד, אם פגעתי בך, אני אישית מתנצל ומצטער על זה", הפציר כלפון כמו היה פריצקי במופע הבידור המפורסם. כלפון ניסה להסביר גם הוא ש"לא צריך להיפגע מזה... אבל זו זכות שלו אישית".

ובכן, ד'אור מימש את זכותו במלואה, ועכשיו יודע כל קורא עיתונים וצופה טלוויזיה בישראל מה פירוש "לעשות דוד ד'אור שם למטה". זה היה היום שבו סירב ד'אור לומר לעצמו חליק ולשמוח על שהגו את שמו נכון, ובחר לעמוד בכיכר העיר ולצרוח את הידוע ממילא: אנ לא כזה.

חבל; דווקא אחרי הפרסומת שעשה לסלולרי – שכללה לפחות דאחקה אחת על חשבון גוון קולו – הייתם יכולים לחשוב בו שהוא מסוגל לאירוניה עצמית. ובכן, מתברר שהוא מסוגל, אבל רק כשהוא עצמו מרוויח מזה, ובמזומן.