אגדות שהיו באמת - חלק ב'

ב-108 שנות קיום האולימפיאדות המודרניות עמדו ספורטאים רבים על דוכן המנצחים וענדו לצווארם מדליות. רובם נשכחו לאחר שסיימו את הקריירה הספורטיבית שלהם, בין אם עסקו בענף פופולארי דוגמת אתלטיקה קלה או שחיה, ובין אם בענף שולי ובלתי מסוקר.

אבל לחלק קטן יותר שמור מקום של כבוד בהסטוריה. אלו שהתעלו באמת ולא רק ניצחו בתחרות זו או אחרת, אלא עשו זאת בצורה יוצאת דופן - דרך סיפור בלתי שגרתי, בנסיבות נצחונם או אישיותם. מדובר באלו שהתגברו על מכשולים בצורה מזהירה וחרטו לעד את שמם בדפי ההסטוריה.

בניגוד לאלופים השגרתים הם הפכו למיתוס ששמם מוזכר שוב ושוב בכל פעם שהלפיד מודלק והדגל עם חמש הטבעות עולה לראש התורן, גם אם חלקם כבר אינם בין החיים. זהו סיפורם של הספורטאים הגדולים באמת. אלו שלא יישכחו לעולם - חלק ב'. (לחלק א' - לחצו כאן).  

היורש של אואנס. קארל הגדול (צילום - איי פי)

קארל לואיס. בעיני רבים האתלט הגדול ביותר בכל הזמנים. שיחזר את הישגו של ג'סי אוונס באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, כאשר זכה במדליות זהב בריצות ל-100 מטר, 200 מטר, מירוץ שליחים 4 כפול 100 מטר ובקפיצה למרחק. לחרם של הגוש המזרחי באותה אולימפיאדה לא היתה משמעות, מכיוון שהאמריקנים, ובעיקר לואיס, שלטו לחלוטין בריצות הקצרות ובקפיצה למרחק. לואיס זכה בסך הכל בתשע מדליות זהב בארבע האולימפיאדות בהן השתתף (84', סיאול 88', ברצלונה 92' ואטלנטה 96') וב-17 מדליות זהב בסך כל התחרויות האולימפיות ואליפויות העולם בהן השתתף.

לואיס זכור בייחוד בשל העימות שניהל ב-88 עם הקנדי בן ג'ונסון, אשר ניצח באותו בריצת 100 מטרים תוך קביעת שיא עולם מדהים (9.79 שניות) אולם נפסל אחר כך בעקבות שימוש בסטרואידים.

משך שנים נשמעה ביקורת על לואיס על כך שלמרות שליטתו הבלעדית בתחרויות הקפיצה לרוחק, לא הצליח לשבור את שיא העולם של בוב בימון (8.90 מטר) ממכסיקו 68'. כאשר לואיס עשה זאת סוף סוף וקבע 8.91 מטר בתחרות האיכותית בהסטוריה של הקפיצה למרחק באליפות העולם בטוקיו 1991, החזיק השיא הזה מעמד מספר דקות בלבד, עד אשר קבע מייק פאואל 8.95 מטר וקבע את השיא שמחזיק עד היום. לפני שנתיים הואשם לואיס על ידי מנהלו האישי של בן ג'ונסון שגם הוא לא היה נקי בזמנו משימוש בסמים.

אדווין מוזס. האתלט האמריקני המזוקן שלט ללא עוררין משך עשור בריצת ה-400 מטר משוכות. זכה במדליות זהב במונטריאול 1976 ולוס אנג'לס 84' ובמשך עשר שנים, מ-1977 עד 1987, הוא ניצח ב-122 תחרויות רצופות בהן השתתף. מוזס החמיץ את מדליית הזהב במוסקבה 80' בגלל החרם האמריקני על אותה אולימפיאדה בשל הפלישה של בית המועצות לאפגניסטן. בשנת 1980 העמיד את שיא העולם ב-400 מטר משוכות על 47.02 שניות, והשיא הזה החזיק מעמד 12 שנה. בשנת 1983 הוא זכה במדלית זהב באליפות העולם בהלסינקי וב-88', כשהוא על סף פרישה, הוסיף זכיה במדלית הארד בסיאול.

וילמה רודולף. האצנית שהזכירה איילה שלוחה בסגנון ריצתה הקליל זכתה בשלוש מדליות זהב (100 מטר, 200 מטר ומירוץ שליחות 4 כפול 100 מטר) ברומא 1960, וזאת אחרי שהתגברה על מחלת שיתוק ילדים בילדותה. ולארי בריסקו הוקס, שזכתה בשלוש מדליות (200 מ', 400 מ' ו-4 כפול 400) בלוס אנג'לס 84' ואוולין אשפורד, שזכתה ב-100 מטר ו-4 כפול 100 ב-84', נחשבו בשעתו ליורשותיה, אבל לא הטביעו את חותמן בעיקר בגלל שהגיעו להישגן תוך שהן נעזרות בחרם של הגוש המזרחי.

נבחרת החלומות 1992. נבחרת הכדורסל של ארצות הברית למשחקי ברצלונה היתה ללא ספק הקבוצה הטובה ביותר בכל הזמנים על הפרקט, כשעשתה צחוק מיריבותיה בדרך לזכיה במדליית הזהב, עם כדי נצחונות קלים ובהפרשים גבוהים. שחקנים כמו מייקל ג'ורדן, לארי בירד ומג'יק ג'ונסון, הותירו את יריביהם פעורי פה. כשרואים היום כיצד מתקשים האמריקנים במשחקי ההכנה ניתן להבין עוד יותר עד כמה נבחרת החלומות המקורית היתה גדולה באמת.

הדרים טים מודל 2004. געגועים למקור (איי פי) 

מייקל ג'ונסון. אחד האתלטים הגדולים בכל הזמנים. הראשון בהסטוריה שזכה באותה אולימפיאדה (אטלנטה 96') במדליות זהב גם ב-200 וגם ב-400 מטר. ב-200 מטר הוא עשה זאת בצורה מזהירה כאשר בסגנון ריצת הברווז שלו הקדים במטרים רבים את מתחריו, ניפץ את שיא העולם העתיק של האיטלקי פייטרו מיניאה ב-40 מאיות בדיוק והעמיד אותו על 19.32 שניות, תוצאה שמחזיקה מעמד עד היום.

מייקל ג'ונסון. טורף מדליות (צילום - רויטרס)

גם את שיא העולם ב-400 מטר שבר מוזס והעמיד אותו על 43.18 שניות. הוא החמיץ בגלל פציעה את הריצה ל-200 מטר בסידני 2000 אבל הפך באותה אולימפיאדה לראשון בהסטוריה שזוכה בשתי אולימפיאדות רצופות במדלית זהב ב-400 מטר. זכה בסידני גם בריצת השליחים 4X400 מטר ויחד עם אותה מדליה בה זכה בברצלונה 92' הוא השלים זכיה בחמש מדליות זהב אולימפיות.

פיטר ואן דן הוגנבנד. השחיין ההולנדי, בנו של הרופא של קבוצת הכדורגל פ.ס.וו אינדהובן, זכה בשתי מדליות זהב ושתיים מארד בסידני 2000 תוך שהוא גובר על הפייבוריט המקומי איאן ת'ורפ ב-100 ו-200 מטר חופשי ושובר שני שיאי עולם.

מירוטס איפטר. הרץ האתיופי שזכה בשתי מדליות זהב במוסקבה 1980, כאשר סיים ראשון את ריצות הגמר ל-5000 ו-10 אלפים מטר. נחשב לגיבור ילדותו של היילה גבראסילאסי, מי שנחשב לרץ הגדול ביותר במרחקים אלו בעשור האחרון.

היילה גבראסילאסי. אחרי זכיות במדליות זהב באליפויות עולם זכה הרץ האתיופי במדליות זהב בריצת 10 אלפים מטר באטלנטה 96' ובסידני 2000. במרוצת השנים הפך לאחד הרצים הגדולים בהסטוריה במרחקים הארוכים, תוך שהוא שובר פעמים רבות את שיאי העולם, גם באולמות וגם באצטדיון פתוח.

איאן ת'ורפ. האיש המכונה 'הטורפדו' נחשב לאחד השחיינים הגדולים בכל הזמנים במרחקים הבינונים.זכה במדלית זהב ב-400 מטר חופשי בסידני 2000 וכעבור שנה צבר שש מדליות זהב באליפות העולם ביפן. הוליך את נבחרת השליחים האוסטרלית לזכיה בזהב ב-4X100 ו-4X200 מטר חופשי בסידני. היתה זו הפעם הראשונה בהסטוריה שהנבחרת האמריקנית נוצחה בתחרויות אלה. מחזיק גם בשיא העולם ב-400 מטר חופשי. בסך הכל הוא שבר שיא עולמי 22 פעמים בקריירה שלו.

כל הקריירה עוד לפניו. ת'ורפ (איי פי)

פלורנס גריפית'-ג'וינר. לעולם לא נדע אם היא היתה מסוממת כמו בן ג'ונסון באותה שנה מזהירה, 1988, בה זכתה במדליית הזהב בריצת 100 מטר תוך שהיא מגלה עליונות מוחלטת על פני כל מתחרותיה. גריפית'-ג'וניר קבעה באותה שנה שיא עולמי מדהים במבחנים האמריקנים לאולימפיאדה בריצת 100 מטר – 10.49 שניות, תוצאה שלא נשברה עד היום.

פלו-ג'ו נודעה בבגדים המיוחדים אותה עיצבה ובחליפות המיוחדות בהן רצה, בשיערה הארוך ובציפוניים הארוכות והצבועות אותן גידלה, דבר שהפך מודל לחיקוי עבור נשים רבות בעולם. המסתוריות שאפפה את חייה קיבלה ביטוי גם במותה הטראגי והבלתי צפוי (או שלא?) בשנת 1998.

גייל דיברס. האצנית השחורה שנולדה בסיאטל שבמדינת וושינגטון בארצות הברית, הפכה לגיבורה גדולה לאחר שהתגברה על מחלת דלקת בלוטת התריס הקשה, קמה מכיסא הגלגלים, ובברצלונה 92', שנה וחצי בלבד לאחר שהרופאים שקלו לקטוע את רגלה, זכתה במדלית זהב בריצת 100 מטר. כעבור 4 שנים, באטלנטה 96', הפכה לאשה השניה בהסטוריה שזכתה במדלית זהב ב-100 מטר בשתי אולימפיאדות רצופות והוסיפה למאזנה זהב במירוץ השליחות 4X100 מטר. החמיצה את סידני 2000 בגלל פציעה, אך ממשיכה להתחרות ברמות הגבוהות גם כיום, כשהיא בת 38.

דה ברואין. קבלנית שיאי עולם (צילום - איי פי)

אינגה דה ברואין. השחיינית ההולנדית זכתה בשלוש מדליות זהב בסידני 200 – 50 ו-100 מטר חופשי וב-100 מטר פרפר. בכל שלושת המקצועות היא גם קבעה שיא עולם והוסיפה זכיה במדלית כסף במירוץ שליחות 4 כפול 100 מטר חופשי.

דיילי תומפסון. מלך האתלטים, אשר נודע בפיו הגדול ובהתגרויותיו ביריבו הגרמני יורגן הינגזן, זכה פעמיים במדלית הזהב בקרב 10 במוסקבה 80' ובלוס אנג'לס 84'.

סבסטיאן קו: הרץ הבריטי זכה במדליות זהב ב-1500 מטר ובכסף ב-800 מטר במוסקבה 80' ולוס אנג'לס 84'. זכור בשל סגנון הריצה האלגנטי שלו והעימותים הממושכים על המסלול שניהל עם בן ארצו, סטיב אובט. החזיק שנים רבות בשיא העולם ב-800 מטר ונבחר לפרלמנט הבריטי ב-1992.

דאון פרייזר. זכתה במדליות זהב במשחה ל-100 מטר חופשי בשלוש אולימפיאדות רצופות – מלבורן 56', רומא 1960 וטוקיו 1964. הושעתה בגלל התנהגות בלתי הולמת על ידי התאחדות השחיה של אוסטרליה ובכך הושם קץ לקריירה שלה.

לאסה וירן. סמל המשטרה המזוקן מפינלנד הדהים כאשר הפך ליורשו של פאבו נורמי וניצח בריצות ל-5000 ו-10 אלפים מטר באולימפיאדת מינכן 1972 ושיחזר את הישגו כעבור ארבע שנים במונטריאול.

קורנליה אנדר. אחד הסמלים הגדולים של תרבות הספורט המזרח גרמנית בשנות ה-70, שהציגה לעולם את הנשים הגבריות והשריריות. "מלכת השחיה" שברה עשרות שיאים עולמים ושלטה לחלוטין באותם שנים בבריכה. כבר במינכן 1972, בהיותה בת 14 בלבד, היא זכתה בשלוש מדליות כסף. שעתה הגדולה הגיעה במונטריאול 76', כאשר היא היתה לאשה הראשונה שזכתה בארבע מדליות זהב – 100 ו-200 מטר חופשי, 100 מטר פרפר ו-4 כפול 100 מטר חופשי – בכולם קבעה שיא עולמי.