"תקציב 2005 - גזר דין מוות למגזר הערבי"

תקציב 2005, שאושר הלילה (יום ב') ברוב גדול, גוזר דין מוות על הרשויות המקומיות במגזר הערבי, שעלולות להגיע לקריסה כלכלית. כך מזהירים גורמים במגזר. בעיות חברתיות, הנובעות ברובן מהמצב הכלכלי הקשה החלו לצוץ אף הן, ותופעות כגון פשע, צריכת סמים וסכסוכים משפחתיים הפכו לעניין שבשגרה, בדיוק כמו אחוזי האבטלה הגבוהים.

ראשי הציבור הערבי מסתכלים על הנעשה ברחובות בייאוש. לטענתם, האזרחים הערביים הולכים ומאבדים את האמון במוסדות המדינה. "בחודשים הקרובים צפויות פה הפגנות אלימות במחאה על מדיניות הממשלה", הם מזהירים.

אמין פארס, האחראי על התיק הכלכלי בארגון מוסווא לשוויון האזרחים הערבים בישראל, לא אופטימי. הוא סבור כי לא רק שהמצב כעת אינו מזהיר, אלא שבשנים הבאות צפויים הערבים להפוך לעניים יותר. לדבריו, "התקציב הבא יפגע בערבים בכמה מישורים. צמצום קצבאות הביטוח הלאומי, ובמיוחד קצבאות הילדים, יגדיל את שיעור העוני במגזר. כבר היום כ-50% מהאוכלוסייה הערבית נמצאים מתחת לקו העוני. כ-60% מהילדים הערביים, כ-370 אלף ילדים, נמצאים מתחת לקו העוני".

לדברי פארס, "התקציב יפגע עוד ברשויות המקומיות הערביות שהן הכי חלשות בארץ. כל צמצום בתקציבים המועברים להן ימהר את קריסתן. לצערי הרב מדיניות הממשלה ממשיכה לפגוע ברשויות המקומיות החלשות ובמיוחד הערביות ואני לא רואה למדיניות זו שום הצדקה. כך שבמהלך השנתיים האחרונות צומצמו חצי מענקי התקציב מהרשויות הערביות כך שבמקום שיחיד יקבל 1100 שקלים הוא קיבל רק 550 שקלים בלבד".

פארס גם חושש מעצירת תקציבי הפיתוח למגזר הערבי, המצומצמים ממילא. "הערבים מקבלים פחות מ-5% מתקציבי הפיתוח, למרות שהם מהווים 20% מכלל האוכלוסייה בישראל. הרבה החלטות ממשלתיות לא מיושמות במגזר הערבי, כמו למשל החלטת הממשלה בשנת 2000 להקציב 4 מיליארד שקלים לפיתוח המגזר הערבי. בשלב מסויים צומצם הסכום ל-2.5 מיליארד שקלים, מה שבעצם הוביל לביטול התוכנית בפועל. אנחנו חוששים שהתוכנית לא תצא לדרך גם בשנה הבאה והפערים יגדלו עוד יותר".

לדבריו, "מתברר שמדיניות שר האוצר אינה צודקת ואינה חברתית. היא מעודדת את העשירים להתעשר יותר, והעניים יחלשו עוד יותר. הרשויות המקומיות למצב בו לא יוכלו לספק שירותים כמו מים, פינוי אשפה, חינוך, תשלום שכר לעובדים ועוד. היישובים הערבים ימשיכו לככב בראש מוקדי האבטלה בארץ. אחוזי האבטלה במגזר מגיעים לכ-20%, לעומת 10% בשאר המדינה. ברשימת 30 היישובים העניים ביותר בארץ נמצאים 28 כפרים ערביים".

הפתרון? פארס מציע לציבור הערבי לעמוד על שלו ולדרוש את מה המגיע לו מתקציבי המדינה. לדבריו, "על כל שכבות ומפלגות המגזר הערבי להתלכד ולפעול כדי ללחוץ על הממשלה להקצות לו את המגיע לו". פארס גם סיפר כי ארגון מוסווא פנה לממשלה ולמפלגות האופוזיציה בקריאה לפעול ולצמצם את הפערים המצטברים בין המגזר היהודי לערבי".

הידרדרות חברתית

למצבו הכלכלי המידרדר של המגזר הערבי ישנן גם השלכות חברתיות קשות. תופעות כמו סחר בסמים, סכסוכים בין חמולות ואלימות במשפחה הפכו להיות דבר שבשגרה בכפרים ובערים. מוחמד אמארה, ראש המועצה המקומית כפר כנא שבגליל, סבור שהבעייה טמונה בניסיונם של בני הדור הצעיר להתמודד עם חוסר המעש ועם המציאות הקשה.

לדבריו, "בעיות חברתיות ופשע בקרב האוכלוסייה הערבית גדלו כתוצאה מהעוני והאבטלה. יש תחושת תסכול וייאוש בקרב חלק מהצעירים הערבים. לצעירים אין תעסוקה, אין מוסדות או מועדונים חברתיים בכדי לקלוט אותם. הם מרגישים שאין להם עתיד. חלק גדול מהם מסתובבים ברחובות, שותים אלכוהול ומשתמשים בסמים כדי לברוח מהמציאות הקשה".

אמארה סיפר כי המצב הקשה מוביל גם לידי עימותים אלימים עם כוחות הביטחון והסביר כי התקציב לא יביא לשלום חברתי בקרב האוכלוסייה הערבית, אלא רק יחמיר את מצבה. "רק לפני כמה חודשים נזרקו בקבוקי תבערה לעבר הכוחות. תחושת העוינות הזו באה כתוצאה מתסכול רב וממצב כלכלי קשה. אנחנו מנסים לפתור חלק מהבעיות, במיוחד את בעיית הסמים, אבל אם לא יאושר לנו תקציב הולם לשנה הבאה, נצטרך לקצץ בקצבאות הרווחה והבעיות החברתיות אף יחמירו".

בכפר כנא עצמו התחילה המועצה המקומית בביצוע השלב הראשון של תוכנית ההבראה, ומשרד הפנים אף העביר לה בתמורה חלק מהכספים שנועדו לתשלום משכורות לעובדים. "אולם אז", טען אמארה, "משרד הפנים ביקש שנבצע תוכנית הבראה שנייה, שמטרתה לכסות 70% מגביית הארנונה ו-85% מגביית המים, ולאור האבטלה והעוני קשה לנו להגיע ליעד הזה. סביר להניח שלא נצליח לעמוד בחוזה ביננו לבין חברת מקורות ובחודשים הקרובים נאלץ לנתק את המים".

אמארה למוד הניסיון מודע היטב לבעיות במועצות הערביות. לדבריו, "בכפר כנא הצלחנו לעבור שלב אחד בתוכנית ההבראה, אך במועצות רבות המצב עוד יותר גרוע. אין להן עדיין תוכניות הבראה, וחלקן פועלות בלי קואליציה חזקה ותוך סכסוכים פנימיים קשים".

"מדינה גזענית ומפלה"

אמיר מחול, מנהל איחוד העמותות הערביות "איתג'אה", הפנה את חצי הביקורת לעבר המדינה ותהה: "מה המדינה מצפה מאזרחיה הערבים לעשות בצל המדיניות המזלזלת שלה? עד מתי האזרחים הערבים יסבלו מדיניות גזענית שמפלה אותם בתקציבים, בשטחי בנייה, בחלוקת אדמות ובכל תחום מתחומי החיים"? 

לדבריו, "ברור לכל מי שעוקב אחר מה שקורה בחברה הערבית שיבוא יום שבו האזרחים הערבים יצאו לרחובות ויפגינו נגד מדיניות ממשלות ישראל. אני מצפה שבעוד חודשים ספורים, עם קריסת המועצות המקומיות הערביות, יהיה בלגן גדול. יהיו עימותים בין האזרחים הערבים לבין זרועות המדינה. לא ייתכן שמדינה לא תיתן לעובדים את שכרם למשך 15 חודשים כמו שקרה בכפר עראבה ובכפרים ערבים אחרים".

"אני באמת לא מבין את זה", טען מחול, "המדינה הרי ממילא תשלם כספים עבור מיגור ההפגנות. לא עדיף לה להשקיע את הכסף הזה בפיתוח היישובים? העמותות עושות כל מאמץ על מנת לעזור למועצות המקומיות ולהחזיק אותן, אבל הפתרון לבעיית המועצות המקומיות הערביות נמצא אך ורק בידי הממשלה".

שוקי חטיב, העומד בראש ועדת המעקב וועד ראשי המועצות המקומיות הערביות, אף נפגש בשבוע שעבר עם ראש הממשלה, שר הפנים והנשיא, והתריע בפניהם על קריסת השלטון המקומי במגזר הערבי. לטענתו, "אחרי כל פגישה הבטיחו לנו שהעיוות יתוקן בתקציב 2005 . עד עכשיו לא ראיתי שום סימנים לקיום רציני להבטחות אלה".

חטיב הסביר כי משמעות הקריסה בפועל היא שהרשויות הערביות לא יוכלו לספק שירותים בסיסיים כמו חינוך, בריאות ורווחה. "כידוע, סל השירותים הניתנים במגזר הערבי הוא חצי מסל השירותים הניתנים במגזר היהודי", הבהיר חטיב והוסיף כי "הקריסה תוביל לאי אמון בין האזרחים הערבים לבין מוסדות המדינה. הרשויות המקומיות הערביות הולכות לקראת כניסה לחלל שלטוני ריק, ואפילו לכאוס, כתוצאה מהקיצוץ העמוק במענקים".

בין הנפגעים העיקריים: תלמידים, חולים ונשים

לדברי יוסף חיידר, מנהל עמותת ג'פרא לתרבות ואמנות, "השלכות התקציב יפגעו באזרח הפשוט. האנשים לא יודעים איך יממנו את פתיחת שנת הלימודים הבאה. לא יודעים  מאין להביא ספרים ובגדים לילדים. אחוזי הנשירה מבתי הספר צפויים לעלות, לא רק בגלל שלמשפחות פשוט אין כסף, אלא גם בגלל שאין תוכניות לימודים לא פורמליות כמסגרת לתלמידים הערבים".

בעייה נוספת עליה התריע חיידר היא הבעייה הבריאותית. "אלפי משפחות ערביות נאלצות לבחור אם לקנות תרופה או לחם. אם יבוטלו קצבאות הילדים וסל הבריאות יצומצם, המצב אף יהיה קשה יותר".

לטענת חיידר, מגזר נוסף שצפוי להפגע הוא המגזר הנשי. לדבריו, "בתעסוקת הנשים תפגע. אם ייסגרו משפחתונים לנשים לא יהיה היכן לשים את הילדים והן ייאלצו להתפטר מעבודתן ולהישאר בבית עם הילדים. הדבר יפגע אנושות בפרוייקטים שנועדו להתפתחותה של האישה הערבייה".