הסוף שלנו

יהודה לוי אהבה מעבר לפינה

ביום ראשון הקרוב (19:15, ערוץ 2) תגיע לסיומה העונה שנייה של הדרמה היומית של ערוץ 2, בפרק מספר 200. העונה, לאחר עזיבתה לחו"ל של איה קורן, התרחב הקאסט וכלל בין היתר את יהודה לוי, אגם רודברג, מירי בוהדנה, יהודה לוי,דפנה רכטר, סמי הורי, נתן דטנר, עמוס לביא, רננה רז, מורן גרוס, אסנת חכים, לירון לבו, רן בכור, ניר זליקובסקי וצק ברגמן.

לאחר סיום העונה, ובדומה לעונה הראשונה, יובאו פרקיה של "אהבה מעבר לפינה" בשידור חוזר בערוץ 2. עונה שלישית עדיין לא בטוח שתהיה, והנושא צפוי להיסגר לכאן או לכאן בתקופה הקרובה. העונה השנייה, על כל פנים, סוגרת את רוב הקצוות שנפתחו במהלכה, והיא תסתיים, כצפוי, בחתונה (לצפייה בקטע מתוך החתונה, לחצו כאן).

הבמאי עופר ויצמן, שהתבקש לסכם וללקט סצינות נבחרות, התקשה במשימה."צילמנו למעלה מ-3000 סצינות בעונה הזו", הוא אומר, "זה המון. אתה זוכר את המכלול, לא דברים ספציפיים. זה מתחלק תמיד לפי שחקנים. למשל הסצינות של יהודה לוי ושל נתן דטנר – כל השבר על איבוד דמות האב, היו ביניהם סצינות מאוד טעונות וטובות. היה קשה למצוא את המינון איך לתקוף את הנושא כדי לא לאבד את ההירכיה ביניהם של בן ואבא. היה צריך להלך על חבל דק כדי לשמור על האמינות של הסצינות. גם הסצינות של הצעירים, של אגם עם ההורים שלה, עם רן, עם אושרי, היו מצוינות. השבירה שלה עם הסמים והרעש הטפשי שזה עשה בכנסת, הן היו מאוד דרמטיות".

העונה הראשונה של "אהבה מעבר לפינה" הגיעה בשיאה לאיזור ה-19% רייטינג. העונה השנייה התחילה חזק, חוותה נפילה מסוימת באמצעה, ובסופו של דבר התייצבה על סביבות 14% בפרקים האחרונים. נתון בהחלט מכובד, אבל בכל זאת נמוך מהעונה הקודמת. ויצמן תולה את הדבר בסדרות המתחרות שהוזכרו לעיל. "העונה הראשונה הייתה לבד באוויר", הוא אומר, "אחרי שבועיים-שלושה כבר לא הייתה טלנובלה ממול. עכשיו יש גם 'מיכאלה' וגם 'השיר שלנו'. בניגוד למה שחושבים – אנשים לא רואים את הכל, הם עושים בחירה, רואים או את זה או את זה. יחסית לזה שיש שתי טלנובלות מתחרות ושעת השידור היא קשה, ועם זה שקיץ - הנתונים מצוינים".

מה אתה חושב על המתחרים?

"כמעט ולא יצא לי לראות את המתחרים, אני בשעות האלה לא בבית. אני לא יכול ולא רוצה לעשות השוואה. זה גם דברים אחרי בעיניי. 'השיר שלנו', למשל, זו לא טלנובלה קלאסית".

אגם רודברג אהבה מעבר לפינה

דרמה, גם הומור. בכלל היה כיף לצלם. סליחה על הממלכתיות, סליחה שאני נשמע כמו נשיא המדינה".

אולי הצורך המתנצל של ויצמן נובע מהעובדה שמדובר בבמאי שברקורד שלו נמצאים בין היתר "זהו זה", "פרפר לילה", "חלומות בהקיציס" ותוכניות אחרות שהמרחק ביניהן לבין "אהבה" – הן מבחינת הז'אנר, הן מבחינת היחס התקשורתי, הן מבחינת הדימוי – לא קטן. אבל ויצמן, בפירוש, לא רואה בעבודה על הטלנובלה כמשהו שצריך להתבייש בו: "זה בהחלט לא פחיתות כבוד. פחיתות כבוד – מבלי להישמע שחצני – זה לקחת את זה ולעשות זבל. אני חושב שהכבוד בדבר הזה זו ההתמודדות, זה לקחת ז'אנר בעייתי ולהוציא ממנו מוצר מכובד, זה להיות מספיק מפוכח כדי להבין שתנאי הפתיחה לא טובים עם סוג הז'אנר, אז צריך לאסוף את השחקנים הכי טובים שאפשר, שיתרמו מעבר לטקסט את הכישרון שלהם, לנסות לביים את זה ולהראות את זה בצורה המכובדת ביותר, ולהוציא מוצר לא מבזה. זה בפירוש היה אתגר אבל אין ספק שפה הצלחנו. לא מעסיקה אותי השאלה איך קוראים לזה. צריך לקחת משהו ולנסות לעשות בצורה הכי טובה שאתה יכול, לא משנה אם קוראים לזה טלנובלה או קוראים לזה משה".