יהוד קוויזין

היו אלה ודאי הדעה הקדומה והקיבעון המה חשבתי שעשו יד אחת נגדי כדי שאשמע "יהוד", ומיד אפלוט את התגובה האסוציאטיבית הבאה: מלכת הבונקר של הכדורגל הישראלי בשנות ה-80; האחים המוזיקליים, שלומי ולאה שבת. ככל שמתחתי את דמיוני התרבותי, לא עלה שם, למשל, איזה ביסטרו מעוצב עם מנות יפות ושירות חביב, וקהל סועדים נאמן שממתין לשולחן. אז זהו, שיש אחד כזה בדיוק. ביהוד.

גם בצהרי-יהוד לוהטים, ל"לחם יין" יש לוק אירופי נינוח, ריהוט עץ, קירות בגוון לימוני ועליהם תמונות סלון קטנות, סידורי פרחים באגרטלי ענק ותאורה קלאסית, רכה. האווירה היא הצד החזק של הקפה-מסעדה, וכיוון שגם האוכל טעים, בדרך-כלל, מדובר באחד המקומות הנעימים ביותר בהם ישב ישבנו של אוכל הכל בעת האחרונה.

ומי קישטה את הארוחה בנוכחותה, אם לא ליידי די ההיסטורית, יממה לפני שובה בדמעות לשוק העבודה. היה איתנו עוד סועד אחד, מאוד נחמד, שאמנם התרווח בכסאו ופלירטט עם המלצריות, אבל את המנות שלו קיבל בבקבוק - כך שלא יוכל להשתתף בניתוח התפריט. חוץ מזה, הוא נורא תינוקי.

ארוחה מלאה ב"לחם יין" היא משהו כמו 120 שקל לאדם. בעסקית הצהריים יש ראשונה ועיקרית (בבחירה מצומצמת), משקה קל וקפה ב-63 שקל. יש גם תפריט דיאט בפיקוח תזונאית, שם לכל מאכל יש מחיר - ומחיר קלורי. הרעיון חכם, ומתאים לשומרים, לסגפנים ולצדקנים. אותי שיעזבו. ריסון ואיפוק, ועוד במסעדות, זה לא אני.

התחלנו באנטיפסטי - צלחת חביבה למראה של ירקות קלויים: כרובית, חציל, בטטה, פלפל, קישוא ופטריות. אף-אחד מהם לא היה רע וגם לא הצלחה. לא מתובלים, לא עשירים בחומץ או בשמן, לא מעניינים. אלמלא הלבנה הטובה והחמוצה כראוי, שהוגשה במרכזם, היו מרדימים אותי. ליידי די - לא מאבדים את הכושר הזה עם השנים - חלקה עלי והציגה גרסה משלה: האנטיפסטי טעים, הפלפלים והפטריות מצוינים. מילא, לא נלך על זה לרבנות.

בעיקריות התפצלנו. לי היה עוף סאטה תאילנדי - נתחי חזה עוף שטוחים על שיפודי עץ דקיקים, ברוטב חמאת בוטנים וחלב קוקוס עם נגיעה חריפה, צ'ילית כמדומני. יופי-יופי של מנה, מאלה שבהן הרוטב, המתקתק-עוקצני, עושה נפלאות לעוף. כליווי, בדיוק במקום, הופיע אורז שזור בפרוסות שקדים.

לה היתה אופציה צמחונית, קיש חצילים וגבינות. אמנם קטן, אך מורכב, משביע, ותתפלאו, אפילו כבד. השילוב הפנימי בין הגבינות, החצילים והרוזמרין, ישב היטב במעטפת החיצונית, כתר הבצק הפריך. בצד היה סלט ירוק. נחמד מאוד.

המתוקים היו משמחים. מנת גלידה נדיבה ואמיתית, בעלת טעמים מלאים ("דלי קרים"), וגם פבלובה, קציפת המרנג האהובה והמתפצחת, בגרסה עדינה ונטולת קצפת (יפה לה), במילוי שוקולד לבן וברוטב וניל ופירות יער.

ולקינוח-לקינוח, תהייה שמית: יש במקום כמה וכמה דברים טובים, אבל הלחמניות סתמיות ומבחר היינות לא מרשים. אז לקרוא לו דווקא "לחם יין"?

"לחם יין", רחוב החורש 4, קרית-הסביונים, יהוד. טלפון 6321793 -03