מינסק: שמורת טבע קומוניסטית
חיי הלילה כוללים זונות וקזינו, ומסעדות עם מלצריות שטועות על חשבונכם. בחיי היום אין כמעט אטרקציות למעט תמונות של השליט הרודן, אנדרטאות למלחמת העולם השניה ופארק אחד יפה לאורך הנהר. אמיר בוגן ראה עולם הולך ונעלם, רגע לפני שסנוניות מקדונלד'ס מבשרות את בוא המערב
מזה יותר מעשור מתענג העולם החופשי על קריסת ברית המועצות והתרפסותה בפני הקפיטליזם הדורסני נוסח המערב. ברוסיה צצו מגה-נובו-רישים חדשים, סרסורי כל העולם מתאחדים במולדובה ומגייסים זונות לכל קצוות תבל, בקווקז מסתובבים מדעני גרעין ומציעים מרכולתם לכל המרבה במחיר, והמדינות הבאלטיות כבר נכללות באיחוד האירופי. נראה כי דבר לא נותר מהאימפריה הסובייטית המאיימת של פעם. להפתעתי גיליתי כי אי שם בין רוסיה, אוקראינה וליטא, במדינה לא קטנה במיוחד ושמה בלארוס, הקומוניזם חי ופועם, אם כי בקצב איטי וסדיר פחות מבעבר.
בין המדינות הספורות שאזרחיהן רשאים להיכנס לגבולות המדינה ללא אשרת כניסה תמצאו את אוזבקיסטן, קובה ואפילו צפון קוריאה, ומהן ניתן להסיק על החברה המפוקפקת אליה משתייכת בלארוס. ובכל זאת, בשבוע אחד ביולי, נחתתי במינסק כאורח הממשלה המקומית, או יותר נכון כבן לווייתו של סבי, שהוזמן לחגיגות היובל השישי לשיחרור מהכובש הנאצי.
מדובר ברודן מהסוג הישן, שהצליח לשרוד את הגלאסנוסט ולשמר את שלטון היחיד שלו כחלק מאידיאולוגיה סובייטית יציבה פחות או יותר, בעזרת ערמומיות פוליטית, פרופוגנדה מסורתית ושליחים כוחניים, במסווה של בירוקרטים מן המניין. שניים כאלו ליוו אותנו לאורך כל הטיול. כיוונו והדריכו, או במילים אחרות דאגו שלא נראה דברים שאנו לא אמורים לראות.
כתם אפור ענק ומעיק במיוחד היא עיר הבירה מינסק – השינוי הטופוגרפי הראשון שנתקלנו בו אחרי המישורים שליוו אותנו בנסיעה משדה התעופה. לצערנו גילינו שהשינוי הטופוגרפי הזה הוא קבוצת בנייני ענק מלבניים בגובה תריסר קומות בערך ועליהם עיטורים ורודים מזעזעים – עירבוב של ארכיטקטורה סובייטית וקיטש פולני מהשטייטל. מדובר במראות קשיים לצפייה מבחוץ ובלתי אפשריים למגורים מבפנים. לפחות לא לבני אנוש המוכרים לנו – אלו שגדלו במערב ולגובה של יותר ממטר וחצי. אולי זאת הסיבה שאזרחי העיר יוצאים לטייל כל הזמן ברחובות, שהם דווקא רחבים וארוכים מאוד. הם עושים זאת בקווים ישרים, בהתאם לקווי המתאר הנוקשים של העיר.
אבל חוץ מהפארק שמלווה את הנהר המקומי שלא מבייש גם את המטופחות שבערי העולם, אין כל כך מה לראות. זה אולי המקום להזכיר שמינסק נחרבה עד היסוד על ידי הגרמנים בסיום מלחמת העולם השניה. אין כמעט זכר לעיר ההיסטורית שעל תיליה קמו בנייני הענק – ממפעלי הבניה הגדולים בתולדות ברית המועצות. אי לכך, ה'סייט-סיאינג' מתמצה במוזיאון הפטריוטי המתעד את המלחמה בנאצים ובאנדרטאות הזיכרון הרבות הפזורות בעיר ובכפרים שסביבה. ארובות בתיו המוחרבים של הכפר הסמוך חיטין נותרו כמצבה עגומה לאכזריות הנאצית, וביאמה נרצחו 5,000 מאזרחיה היהודים של העיר.
סביר להניח שאין לכם מה לחפש בבלארוס, וגם אם כן, ספק עד כמה מעוניין השלטון המקומי שתמצאו אצלו משהו.
פארק מינסק בלארוס (צילום: אמיר בוגן)
כבר שישים שנה עברו מאז נסוגו הנאצים מאדמתה של בלארוס, או בעברית רוסיה הלבנה, שהוכתמה בכתמי דם. האירוע צוין בסוף השבוע הראשון של חודש יולי בסדרת מופעים ומצעדי רחוב גרנדיוזים. גם סבא שלי, כמו פרטיזנים ולוחמים אחרים מישראל ומשאר העולם, הוזמן לקחת חלק באירועים וכך מצאתי עצמי רועד מפחד במטוס טופולב נושן של חברת 'בלאביה', מתלווה לסבא בדרך לחגיגות הניצחון ברחובות מינסק - אורגיה של מוסיקה, ריקודים, חיילים, מדליות ואלכסנדר ג. לוקאשנקו.
החבר אלכסנדר גרגורייביץ' לוקאשנקו לא צריך את יום השנה כדי לזכות לפירסום. רוחו של טבאריש לוקאשנקו מורגשת בכל פינה במדינה ותמונתו מביטה אליך מכל מקום: מהעמוד הראשי בעיתון עד לשלט החוצות ברחוב.
אלכסנדר גרגורייביץ' לוקאשנקו מינסק בלארוס (צילום: אמיר בוגן)
בעצם, לא בטוח שיש כל כך מה לראות במדינה שבנופיה מתבוללים מרחבים ירוקים מונוטוניים ואינסופיים עם כתמי בטון מעיקים.
בניינים מינסק בלארוס (צילום: אמיר בוגן)
הנוקשות מאפיינת לא רק את מבנה העיר. המרובעות היא אחת התכונות האופייניות והדי מרגיזות של האוכלוסיה המקומית. אמנם, ניתן למצוא להלך הרוח במינסק הרבה פנים חיוביים, שכן רמת הפשיעה שם נמוכה יחסית וניתן להלך ברחובות בביטחון (אלא אם כן אתה לא חובב שוטרים וכאלה יש בכל פינת רחוב). פשיעה שכן כדאי לשים אליה לב היא זו של נותני השירות. אלו מצפים ממך לשוחד ואם לא תיתן להם אותו הם מסוגלים, למשל, לעכב אותך במסוף הגבול כמה שעות. נותני שירות למינהם שלא מצפים לשוחד יעשו את תפקידם בחוסר רצון. כאילו תחת איומי אקדח. הם נוטים להילחץ במיוחד כשמדובר בתיירים, וכשזה קורה, מטבע הדברים קורות טעויות, ועל טעויות מישהו הרי צריך לשלם. הם ינסו לגרום לכך שהמישהו הזה יהיה אתה.
כך למשל, באחת המסעדות הפופולאריות בעיר, ביקש אחד מדוברי הרוסית שבקבוצתנו שלושה כדורי גלידת פירות וקיבל שלוש מנות גלידת שוקולד מעוטרות בפירות. הבהרנו למלצרית כי טעתה, מה שלא מנע ממנה להניח את שלוש המנות על שולחננו, להיעלם ולחייב אותנו בסיום. כדורי הגלידה הראו לנו בפעם הראשונה שלבלארוסים בעיה עם עיגולים.
חיים את העבר
חוץ מלאכול חזיר, פטריות ותפוחי אדמה במסעדות לצלילי זמרים מקומיים, אין יותר מדי מה לעשות בלילה במינסק, אבל לא כדאי ללכת לישון מוקדם, פשוט מכיוון שבערך בחצות רבים הסיכויים שתקבלו שיחת טלפון לחדר המלון שלכם. כשזה קרה לנו בלילה הראשון, חשבתי שנציגי הסיקוריטאטה המקומי רוצים לזמן אותנו לחקירה. אבל זאת היתה בחורה במבטא אנגלי קלוקל שתהתה אם אנו זקוקים לחברת אישה הלילה. זה הפליא אותי מכיוון שביום רואים בעיר בעיקר זוגות מאוהבים, תמימים כאלה. כששאלתי היכן כל הרווקים נאמר לי שהגברים יצאו לעבוד במוסקבה, ורשה או באתרי הבניה הקרובים לבתיכם. הרווקות שנשארו מאחור מתגודדות בלילות בלובי של בתי המלון או בבתי הקזינו.
זונות וקזינו. זה בערך כל מה שחיי הלילה של מינסק מציעים לתיירים. מצד שני, גם היום אינו מבטיח יותר מדי. אמנם אפשר סתם לטייל כמו המקומיים - האוויר צח, הרחובות נקיים,
קומוניזם מינסק בלארוס מגל ופטיש (צילום: אמיר בוגן)
בכלל, שישים שנה אחרי, מלחמת העולם השניה נטועה עמוק מאוד בתודעה הקולקטיבית של אזרחי בלארוס. אפשר להבין את זה. מיליונים מבני העם הבלארוסי נספו במהלך המלחמה ההיא, רבים אחרים נלחמו בנאצים עד חורמה, כחיילים בצבא האדום או כפרטיזנים ביערות. להם מוקדשים אובליסקים ותבליטי ענק בהם ניתן להבחין כמעט בכל פינת רחוב במינסק. ספק אם יש מדינה אחרת בה נותרה מלחמת העולם אקטואלית כל כך, אפילו לא ישראל.
אפשר להגיד שבלארוס היא מדינה שהזמן קפא בה מלכת ולא בגלל הטמפרטורות הבלתי אפשריות בימי החורף.
מקדונלד בלארוס מינסק (צילום: אמיר בוגן)
בעוד מדינות מזרח אירופה נמצאות בעיצומה של התמערבות אינסטנט, נותרה בלארוס שמורת טבע קומוניסטית, עם שליטים מושחתים ואזרחים תמימים, היצע מוגבל ומחירים זולים להפליא. זה לא יישאר כך זמן רב. כמו כל שמורת טבע, הקפיטליזם יחריב גם את בלארוס הנוכחית, שסניפי מקדונלד'ס כבר מתחילים להציף. על אף מאמציו, לוקאשנקו וחבורתו לא יצליחו לדחות את הידוע מראש עוד זמן רב. אם מעניין אתכם להכיר עולם הולך ונעלם, זה יכול להיות שווה את המאמץ.
טיפים
* קשה מאוד להסתדר במינסק בלי לדעת רוסית, אבל גם אם אתם דוברי השפה, חייבים להסביר כמה פעמים לנותני השירות השונים מה אתם רוצה ולאט (מקרה הגלידה חזר על עצמו יותר מדי פעמים). את החשבון עליכם לבדוק בקפידה. מלצרים עשויים לנסות לסחוט מכם כספים בהוספת פריטים מדמיונם הקודח לחשבונכם.
* אם אתם מתכוונים להיכנס לבלארוס דרך היבשה, כדאי להצטייד באוכל, מברשת שיניים ושק שינה, או לחילופין 50 יורו – הסכום שיחסוך מכם את הוויה דולורוזה של מסוף הגבול – 300 המטרים הארוכים ביותר שידעתם מימיכם.
* הכסף הבלארוסי מתרבה בקצב של חד תאי. דולר אחד שווה ערך ל-2,164.5 רובלים בלארוסים. זה אומר שאתם זקוקים לכיסים גדולים במיוחד וחשיבה מתמטית אפקטיבית. במלונות ובתי הקזינו יסחרו איתכם גם בדולרים.
* לא מומלץ להתבדח כשאתם באים במגע עם השלטונות בשדה התעופה או ברחוב. יש להם חוש הומור גרוע יותר אפילו מלשירותי הביטחון שלנו.
* אין טעם לעשות ביטוח בריאות בישראל. הבלארוסים טוענים בכל תוקף שהוא לא תקף במדינתם ויציעו לכם לעשות אחד שכן תקף בתמורה לשבעה דולר. תעשו את החישוב שלכם אם זה כדאי. בכל מקרה, אישפוז במינסק לא אמורה להיות חוויה נעימה במיוחד.
מרכז קניות. היצע מוגבל, מחירים זולים
צילום: אמיר בוגן
אנדרטה למלחמת העולם. כמעט בכל פינת רחוב
צילום: אמיר בוגן
מסעדה מקומית. גלידה היא עניין לא פשוט
צילום: אמיר בוגן
מומלצים
