פסאודו חומוס

חומוסיה בקניון. מה זה כבר יכול לומר? חומוס הכי פשוט עם שתי פיתות רגילות, על צלחת שגרתית ליד שולחן פיקניק קניוני. לא ככה? לא אצל אייל שני.

כשהשף המתפלסף אייל שני פותח חומוסייה בקניון עזריאלי בתל-אביב, הוא מעניק לה את צרוף השמות המוזר "ניגובים BY EYAL SHANI", מרהט אותה בלבן שמבהיק על רקע מרכז הקניות, ומנסח תפריט המבוסס על "קרם חומוס", ובו, בין השאר, "במיה מצרית, נמסה בפה, בקרם עגבניות חמות" (שהיא כולה תוספת מעל החומוס). לזכותו ייאמר, שבמחירים הוא לא קורע.

זה בדיוק הרגע בו מתבקשת שוב השאלה העולה כה רבות בענייני מסעדות: יומרה זה רע? והתשובה, גם הפעם: יומרה זה לא רע, ובלבד שהיא מצדיקה את עצמה. שהיא מקיימת לא פחות מאשר מבטיחה. ובמקרה של שני, חלה עליו וואחד חובת הוכחה.

מחווה גדולה עשה לי כוחו-של-הרגל כשהלך לאכול איתי. הוא לא נוטה לבזבז זמן ומרץ על זוטות כאלה ואינו נוהג לטלטל את שגרתו. בכל זאת, שם נפשו בכפי. נאמן לדרכו הזהירה, סקר כוחו-של-הרגל ביסודיות את ההיצע של "ניגובים", שנע בין שלל תוספי-חומוס יצירתיים, ובחר באפשרות בטוחה: חומוס מסבחה (18 שקל). אני, בשליחות קוראיי התובעניים, גיליתי נועזות קלה, והלכתי על חומוס (קרם חומוס, כמובן) עם פול לבן בשמן זית (18 שקל). חיזקנו בסלט ערבי (9 שקל), לא לפני שהתפרעתי במרק שעועית בעגבניות תמר (12 שקל).

המרק היה עשיר בשעועית, אך לא בטעמים. בשפה שתדבר אל שני, אפשר לקבוע שהיה זה מרק חסר גוף, קל, מחליק בבית הבליעה – אבל הלו, בשביל זה מזמינים מרק שעועית?

החומוס, ליבת העניין, זימן התרשמות דומה. מרקמו אכן קרמי, אבל נוכחות משמעותית – אין. ענוג כזה, רך – ועם זאת חיוור, כמעט אנמי. הפיתות המתלוות, מהז'אנר התימני, בשרניות וטריות. גם הסלט רענן, ואמנם "קצוץ דק דק, על המקום", כמובטח בפירוט בתפריט. להגיד שזה קנה אותנו יהיה נדיב מדי.

בניגובים יש גם קינוחים, אלא שבניגוד לחומוסיות של בני תמותה, כאן לא מגישים סתם מוס שוקולד ובוואריה. אנחנו לקחנו (זאת אומרת, לקחתי. להכריח את כוחו-של-הרגל לאכול קינוח זה באמת יותר מדי) "קרם שוקולד שחור, למעלה קצפת מתוקה טנקוטה" (12 שקל). הגיע מוס שוקולד בקערית של מסטינג, בלי שום קצפת נראית לעין. והטעם? פשוט וחמוד.

ההתחכמות האינסופית בתפריט צורמת במיוחד במקומות שבהם היא פשוט שגויה ועילגת. אם באמת מוכרחים להעניק כותרות באנגלית לקטגוריות המנות (ותטביעו אותי בסיר טחינה, אני לא מבין למה), כדאי להקפיד על הכתיב: TOPPING ולא TOPUNG - ולא שבעברית זה תמיד נשמע טוב יותר: "צלחת של ארבע חצילים" היא צלחת של פדיחות.

הצלחות דווקא נאות, סרביזיות, חינניות. בכלל, האסתטיקה היא הצד החזק. מה שהכי טוב הוא מה שמסביב. האוכל לא רע, בהחלט לא, אבל הפוזה בולעת אותו. חמש דקות הליכה משם, בנחלת יצחק 2, נפתחה חומוסייה עם שם חסר השראה, "חומוס-חומוס" קוראים לה. היא לא קונספטואלית, לא ורבאלית ולא עושה מעצמה עניין. היא סתם עושה חומוס טעים. כזה שהייתי שמח למצוא בקניון, ליד העבודה.

• "ניגובים", קניון עזריאלי, תל-אביב.