הבירה של סנטה קלאוס
תאמינו או לא, אבל יש בירה שמוקדשת לסנטה קלאוס וקרויה על שמו. שגיא קופר מספר על בירה חגיגית ומאוד חזקה שאפשר לשתות לא רק בכריסמס
היום, בדיוק לפני חודש, בשישה בדצמבר, עמדו כמה אנשים במפעל בירה לא גדול באוסטריה, ובישלו בירה. אז מה מיוחד בזה, תשאלו, הרי בירה מבשלים פחות או יותר כל יום, לא?
מיוחד, כי את הבירה שהם מבשלים ביום הזה, לא ייצרו למחרת, אלא רק בעוד שנה, וימכרו אותה לא בעוד חודש או חודשיים, כמו את רוב הבירות שמיצרים בעולם, אלא רק עשרה חודשים מאוחר יותר, אי שם באוקטובר. ויותר מזה: את הבירה הזאת, שהאדונים לבית משפחת שטור מבשלים, אפשר יהיה לשתות גם בעוד חמש שנים, ואפילו – וזה יותר טוב – בעוד עשר שנים. טעמה רק ישתבח.
בשנתיים-שלוש האחרונות נחת על ארצנו מבול קטן של בירות, מכל מיני פינות במזרח אירופה, בהולנד ובבלגיה. מקורן של מרבית הבירות האלה הוא בקונגלומרטים הגדולים של האלכוהול - חברות ענק שהן תוצר של מיזוגים
ורכישות. מדי פעם, ככה, באמצע היום, נופלת עלינו איזו פנינה אמיתית, כמעט לא ידועה, שמישהו, מתוך ספק בלבול, ספק שיכרון-חושים או סתם מתמימות, החליט לייבא לארץ.
למה תמימות? כי כמעט כל מי שנמצא בענף הבירה בארץ מקטר, וטוען שהענף בירידה, שאנחנו עם של קולה, נקטרים ויין פטישים, ולא יודעים לשתות כמו שצריך. אומר, טוען, מקטר וצודק. זה בדיוק מה שאמרתי לטל לקס, היבואנית של בירה אגנברג האוסטרית, בפעם הראשונה שפגשתי אותה ואת הבירה שהיא מיבאת.
"מה יש לך להביא לארץ בירה?" שאלתי אותה בחצי חיוך, חצי רחמים, "ועוד בירה אוסטרית, שבקבוק קטן שלה יעלה משהו כמו 50 ש"ח לצרכן?" כאילו, הלו, המיתון עבר חלף לו, אבל בכל זאת. טל רק חייכה, והתחילה לספר את הסיפור של הבירה שלה, או למעשה של משפחת קארל שטור האוסטרית. נכון, זאת לא בירה ליום יום, ובמחיר הזה אולי גם לא לפעם בחודש, אבל לנסות – צריך, וזאת חוויה.
הסַמיקלאוס של שלוֹס אֶגֶנְבֶּרְג היא דוגמא קלאסית למוצר שחיי העסקים המודרניים, הקונגלומרטים חובבי המיזוגים ותאבי הרכישות, משמידים. מוצר בהקף יצור קטן, שרק קומץ אנשים מעוניין בו, שכאשר המפעל שמייצר אותו נקנה על ידי איזו חברת ניהול עם מפקדה בת שמונה עשרה קומות, הוא נמחק, והולך לאיבוד. הסמיקלאוס הוא דוגמא מצוינת למוצר שחברה אחת אולי לא רוצה בו, אבל חברה שניה מחפשת, כדי שיקדם אותה ואולי ישים אותה על המפה העולמית.
סמיקלאוס הוא השם השוויצרי ל"סנטה קלאוס". במדינות שונות באירופה, כמו לדוגמא בשוויץ, מפרידים בין חג המולד, אותו חוגגים בשבוע האחרון של דצמבר, לבין מה שנקרא "יום סנטה קלאוס", שנחגג ב- 6 לדצמבר, ושבו מחלקים את כל המתנות.
ב- 1980 התחילה מבשלה שוויצרית קטנה בשם הוּרלימן, ממש בתאריך הזה, לייצר בירה בעלת אחוז אלכוהול גבוה מאוד – 14% בערך. הבירה הזאת עמדה בניגוד גמור למוצר אחר של המבשלה, שהיה, ממש כך, בירה ללא אלכוהול. הייצור נעשה בתאריך אחד, ורק בו - בשישה בדצמבר, והבירה זכתה לשם "סמיקלאוס". בגלל זמן הייצור, היא גם זכתה בתואר "בירת קריסמס", למרות שהיא לא בדיוק תואמת את ההגדרה של בירה כזאת.
בירת קריסמס רגילה – בבלגיה, בגרמניה, באנגליה ובמקומות אחרים - מיוצרת מיבול השעורה האחרון של השנה, שאותו קוצרים באירופה בסביבות אוקטובר. זו בדרך כלל בירה מורכבת למדי, בעלת אחוז כהל גבוה ועושר בתיבול ובטעמים. חזקה, אבל לא חזקה כמו הסמיקלאוס בעלת ה- 14% כהל.
בזכות אחוז האלכוהול הגבוה שבה, הסמיקלאוס החזיקה בתואר "הבירה החזקה ביותר בעולם" עד שבשנת 2001 באה מבשלה אמריקאית והתחילה לייצר בירה כהילה יותר. תהליך היצור, בגלל תכולת האלכוהול, הוא מסובך מאוד, מחייב שימוש בשמרים מיוחדים שמסוגלים להגיע לאחוז כהל גבוה כל כך, וכמה שלבי תסיסה שונים. הוא גם מחייב שימוש בתירוש בירה מאוד צפוף וכבד, בעל תכולת סוכרים גבוהה, תוספת מיוחדת של כישות ועוד. כדי להגיע לאחוז אלכוהול גבוה כל כך, הבירה דורשת גם יישון מאוד ממושך, מה שלא רק הופך אותה ליקרה יותר, אלא לבירת כריסמס שמיוצרת בעצם שנה קודם לכריסמס שבו אפשר לשתות אותה.
הורלימן ייצרו את הסמיקלאוס לראשונה ב- 1980, והפסיקו את היצור ב- 1996. בהמשך, נקנתה המבשלה על ידי מבשלה שוויצרית אחרת – פֶלדְשלוֹסֶן –
שבעצם שייכת לקארלסברג העולמית. פלדשלוסן-קארלסברג הפכה למבשלת ענק במושגים שוויצריים, ולא היה לה כנראה כדאי להמשיך ביצורה של הבירה החזקה בעולם (אז), שלא רבים שתו אותה. הבירה נזנחה, וכמעט נשכחה.
אבל הסמיקלאוס לא נשכחה לגמרי. בשנת 2000 החליט דווקא יצרן בירה פרטי וקטן באוסטריה לחדש את ייצור הסמיקלאוס. היצרן - שלוס אגנברג, מייצר כל מיני בירות "מוזרות" ומיוחדות, ויכול להיות ששם החליטו שזה מה שישים אותם על המפה העולמית. יכול מאוד להיות שהם חיפשו משהו יחודי, ולכן הם קנו את המתכון מהשוויצרים, איתם כבר היו להם קשרים עסקיים, בתוספת הזכויות על השם ועל התווית. וכך, לאחר שהצוות הותיק של הורלימן גוייס לטובת המבצע, בבוקר השישה בדצמבר שנת 2000, התחילו מחדש לייצר את הבירה.
אז איך היא?
לסמיקלאוס צבע ערמונים יפה. היא מעט מעורפלת, בגלל השמרים שבבקבוק, ובעלת בועות קטנות. הבירה מאוד ארומתית. הקצף מאוד קרמי וקל, ומתפוגג ומשאיר שכבה דקה של רשת קצף על הבירה. בניגוד לבירות כריסמס אחרות, הסמיקלאוס מיוצרת על פי חוק הטוהר הגרמני, ללא תוספת עשבים או תבלינים, והיא מכילה רק מים, לתת, כישות, ושמרים. מהבחינה הזאת, יעניין יהיה לכם להשוות את טעמה עם בירות טראפיסטיות בעלות אחוז אלכוהול גבוה – משהו כמו השימאיי בלו – ובניגוד גמור להן, עם בירות דניות בעלות אחוז כהל גבוה (יש, בעלות שבעה או תשעה אחוזים).
אם אתם מחפשים משהו שיחמם אתכם בחורף, בשתיה משותפת עם מישהו או מישהי – בקבוק כזה יעשה את העבודה. שתו אותה קרה, ואפילו קרה מאוד. צריך לשתות לאט, ולזכור שבכל זאת מדובר במשקה בעל תכולת אלכוהול גבוהה למדי. זה נראה אולי מעט – 14% - כשזה ריכוז האלכוהול בהרבה מהיינות הישראליים של השנה שנתיים האחרונות, אבל המתיקות, בשילוב המרירות המצמיאה, עושות את שלהן ומזרזות את ההשתכרות. בנוסף, הטעם המתוק של הבירה כמעט יחייב אתכם לחלוק אותה. אם אתם קונים רביעיה של בירות כאלה, ישמח אתכם בודאי לדעת שהבירה הזאת – כמו כמה בירות טראפיסטיות מסוימות – מתאימה ליישון ממש כמו יין או יינות מחוזקים.
ארטישוק ממולא בפירה כרישה עם בירת כריסמס
החומרים:
4 ארטישוקים בינוניים טריים וסגורים
2 כרישות בינוניות – החלק הלבן בלבד
2 תפוחי אדמה אדומים, בינוניים, קלופים
50 גרם חמאה
3 כפות חלב
3 כפות בירה קריסמס – סמיקלאוס או בירת קריסמס בלגית
מלח ופלפל
מעט גבינת גרוייאר או רוקפור מפוררת
אופן ההכנה:
- מבשלים את הארטישוקים במים רותחים עם מעט לימון. בינתיים, מנקים וחולטים את הכרישות. מוציאים את הארטישוקים המוכנים, מפרידים את העלים ושומרים. מנקים את הבסיסים ומכינים אותם למילוי.
- בינתיים, קולפים את תפוחי האדמה, מחלקים אותם לקוביות ומבשלים עד לריכוך. קוצצים את הכרישות דק ככל האפשר
- מועכים את תפוחי האדמה בממחה עם הכרישות. מוסיפים חמאה, חלב ובירה עד לקבלת פירה חלק ורך.ממליחים ומפלפלים
- ממלאים את בסיסי הארטישוק בפירה, ויוצרים "תלולית" נאה למעלה. מפזרים מעט גבינה מגוררת ואופים מתחת לגריל חם מאוד במשך שתי דקות. מגישים מקושט בכמה עלי ארטישוק (את השאר אוכלים כרגיל).
