הרייטינג לא 10

כשערוץ 10 פרץ לחיינו לפני שלוש שנים, אירוע ההשקה החגיגי והעולץ נערך במרומי מגדל הוורד בגבעתיים, שם שוכנים משרדי הערוץ. הקומה עוד לא היתה אפויה לגמרי, וגם הכיבוד לא היה מזהיר, בניגוד לציפיותי מהאירוע החלוצי. כשראיתי את אחד המלצרים רוכן וחותך את הכריכים על קרטון שהיה פרוס על הרצפה, הזדעזעתי. סרתי ליחצנית הערוץ באותה תקופה והכרזתי: "ערוץ שמגיש סנדביצ'ים כאלה לא יגיע רחוק". היחצנית ההמומה התקוממה: "איך אתה מעז להגיד דבר איום כזה ביום חגיגי ומלא תקוות?" זמן קצר אחרי, נבואתי התממשה. חבל שהנהגת הערוץ לא הזמינה את הכיבוד מ"קפה טאטי", השוכן למרגלות המגדל – בטוח שהסיפתח היה מוצלח יותר.

ל"קפה טאטי" התוודעתי בזכות יועצת הסתרים האהובה שלי מ' ק', שנוהגת לפתוח שם את הבוקר. "זהו מקום נטול פלצנות לב-תל-אביבית, עם כל היתרונות של בית-קפה", נימקה. "תמיד כשאני קובעת שם פגישות, האנשים מופתעים לטובה. חברה שלי חשבה שאני גוררת אותה ל'אפרופו' מזדקן, ופתאום נתקלה ברמי הויברגר ובשי אביבי מנהלים שיחת נפש, וקלטה שזה מקום קָלי. הוא בהחלט שם את גבעתיים על מפת הקול". השתכנעתי.

מאחר ש-מ' מכירה רק את ארוחות הבוקר, הצעתי לה לחגוג את יום הולדתה בחקר העסקית. "גם ביום הולדתי אני צריכה להיות בטאטי?" קיטרה, "לא מגיע לי משהו קצת יותר חגיגי?" אבל הצלחתי לתמרן אותה.

המקום מציע מספר חללים: חוץ שטוף שמש, מרפסת מקורה ופנים מעוטר בקיר גרפיטי מרשים. האתר רחש באנשי ערוץ ישראל 10 (הקפה משמש תחליף חדר אוכל עבורם), באנשי חברת הפניקס העוטים חולצות תכלכלות כאילו לבשו תלבושת אחידה, ובנציגי פלאפון השוכנת בסמוך.

כבר כשעלעלתי בתפריט התרשמתי מהשירות המופתי. מזמן לא ראיתי מלצרים ומלצריות אדיבים כל-כך שאפילו מזהירים בחיוך קורץ מפני מנות לא מלהיבות. מתברר שבעלות המקום, ענת זרמתי וונסה רקין, מאמינות באטיטיוד חיובי, בשירות אישי ובאהבה, וזה בהחלט ניכר באווירה הכיפית.

העסקית כוללת מנה ראשונה ועיקרית ומחירה נקבע על-פי אופי העיקרית. בראשונות הדילמה היא בין לחם זיתים מעולה ומיוחד (צמוד לקפה יש מאפייה המנפיקה מאפים מצטיינים, לחמי אר - טיזן של האופה האומן אלי אברהם וריבות), סלט ירוקים עם חומץ וינגרט (לטעמי הוא היה שגרתי, אך שותפתי לארוחה הביעה שביעות רצון), סלט ירקות רגיל, שסבל מרוטב תוקפני מדי, ומרק כרישה ודלעת ("ביתי, משובח, טחון היטב", היללה מ' וקצת נסחפה מבחינתי).

בנישת העיקריות סרקנו כמה מנות. המבורגר יצרי (48 שקל) ממאה אחוז בקר טרי טחון גרם לי לנגוס בו בתאווה. גם כאן נקלענו לחילוקי דעות, שכן הפרטנרית חשבה שהוא סביר וזהו. הצ'יפסים עמדו בדרישות התקן. כלת השמחה שיגרה צרור סופרלטיבים לנוכח חזה העוף בטימין וגרידת לימון (44 שקל) – "עסיסי, רך, טרי, מתובל, מעניין".

"טאטי" מציעה גם מנת יום מתחלפת. אנחנו נפלנו על קציצות מטוגנות, שנראו מבטיחות ופתייניות אך התגלו כמפוספסות. "אם רוצים לתת לקציצות טעם ביתי צריך לטחון אותן גס", הכריזה הבשלנית המצטיינת. "טחינה דקה כמו במקרה שלפנינו הופכת אותן למוצר תעשייתי לילדים". התוספת היתה גרועה: לקט הירקות, מברוקלי ועד אפונה סינית, הגיע מעוך, לא אסתטי ועם טעם לוואי מעיק ולא מזוהה.

בביקור נוסף שלי במקום בדקתי עוד שתי עיקריות. שיפודי חזה העוף ברוטב טריאקי (41 שקל) היו חביבים והשתזפו על מצע אורז נהדר שעוטר בגזר ורוטב טריאקי. סטייק האנטריקוט (79 שקל) – 300 גרם אנטריקוט מיושן ברוטב יין אדום – היה קורקטי, אך מצומק וחרוך מעבר לנדרש.

אז לא הכל מושלם כאן, ולא חייבים להגיע ממרחקים, אבל אם אתם גרים או חגים באזור, או דוהרים בדרך השלום, "קפה טאטי" שווה עצירה, ובטח תיפלו על טאלנט טלוויזיוני כלשהו (ואל תחמיצו את חנות המאפים הסמוכה). חוץ מזה, "קפה טאטי" הוא הוכחה נוספת שמשהו טוב קורה לאחרונה בממלכת גבעתיים המנומנמת: אחריו, ואחרי הקניון החדש, מעניין מה יקרה הלאה. שמא דיסקוטק דקדנטי?

"קפה טאטי", דרך השלום 53, גבעתיים, טל': 03-7315880.

• מחיר העסקית: 41-79 שקל.
• מטבח: ביסטרו עם נגיעות אסייתיות.
• שעות: א'–ה': 18:00:12–00.
• אם חורגים מהדיל: קינוחים מלבבים.
• חנייה: ברחובות הסמוכים ובמגרשי חנייה בתשלום.
• ציון: 7.8 (בסולם בתי-קפה משודרגים), גם בזכות האווירה, הקהל והמאפים.