מזל טוב: האקמול בן 45 שנה - כך הכל החל

הוא כנראה חברו הטוב של האדם הישראלי, אולי אחרי הכלב. נשים לוקחות אותו איתן בתיק לכל מקום, גברים מצטיידים בו לקראת יציאה למילואים או לנסיעת עסקים לחו"ל, אפילו ילדים יודעים לבקש אותו כשמשהו כואב להם. זהו האקמול, משכך הכאבים העברי שחוגג בימים אלה יום הולדת 45. מקור השם הוא בשילוב של שמות החומר הפעיל בתרופה. מי שהמציא את המילה "אקמול" הוא הרוקח צבי מאור, שצירף את האותיות הראשונות של השם האמריקאי – אצטמינופן – לאחרונות של השם האירופאי – פרצטמול.

האקמול שווק בארץ החל משנות ה-60' המוקדמות ע"י חברת "איקה פארם", כטבליות וטיפות עבור ילדים ונמכר בהצלחה רבה. בשנת 1980 נרכשה החברה בידי חברת "טבע". בישראל נמכרות מדי שנה כחמישה

מיליון אריזות של אקמול, בצורותיו השונות. הוא נחשב למשכך הכאבים הפופולרי בארץ, עם לא פחות מ-32 אחוזים נתח שוק. ב-94.6 אחוזים מבתי האב בארץ מחזיקים לפחות תכשיר אחד ממשפחת האקמול, לפי סקר שנערך עבור חברת "טבע".

עד סוף שנות ה-50 של המאה העשרים היו כבר שלושה חומרים מובילים כמשככי כאבים ומורידי חום, אחד מהם היה האספירין. במקביל הצליחו לעבד את החומר שקיבל את השם פרצט - מול, וצבי מאור, בעבר הרוקח הראשי ב"איקה פארם", היה האיש שקיבל מידע מחברה אמריקאית באשר למשכך הכאבים היעיל הזה. הוא היה זה ששיכנע את החברה לייצר גרסה מקומית לתרופה.

מאור מספר: "החברה היתה קטנה כשהגעתי אליה ב-59', בשלב הסטאז' של לימודי הרוקחות ומילאתי תפקיד של מנהל הייצור, מנהל המעבדה ואחראי לפיתוח מוצרים. ישבנו וניסינו כל מיני דוגמאות למיתוג הפרצטמול בארץ. המנהלים ביקשו לחשוב על שם, אני הצעתי את האקמול, וזה מצא חן בעיני כולם. לא העליתי אז בדעתי שככה זה יתפוס". תהליך הפיתוח נמשך כחצי שנה, ובקיץ שנת 1960 עלה האקמול הישראלי על המדפים. מאז הוא נמצא כמעט בכל בית.

את טיפות האקמול המרות שנאלצו לבלוע איכשהו הילדים של שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, החליף ב-1976 הסירופ "אקמול". בשנה ההיא, נזכר מאור, נמכרו בארץ 5,000 בקבוקי סירופ מדי חודש, למרות קיומו של סירופ מתחרה, ה"אלדולור". אקמול גם היה התרופה הראשונה בארץ שנמכרה בצורת "בליסטר" – מגשית אלומיניום. האחרות שווקו אז בסרט לבן ארוך.

זהירות, פרצטמול

מעל מאה מוצרים בשוק התרופות מכילים פרצטמול, חלקם, כמו האקמול, מכילים פרצט - מול בלבד ומיועדים אך ורק לשיכוך כאבים והורדת חום. החומר הפעיל הזה נחשב בטוח, אך אינו נטול סיכונים. מינון יתר ממנו עוצר את יכולת הכבד לפרק את התרופה לתוצרי לוואי לא-מזיקים, וכך עלולים להיווצר חומרים רעילים הפוגעים קשות בכבד עצמו.

תסמיני מנת-יתר של פרצטמול כוללים בחילות והקאות תוך יממה ועדויות בבדיקות הדם לכך שהכבד אינו מתפקד באופן רגיל. ההקאות עלולות להימשך שלושה עד חמישה ימים ואז יראו הבדיקות סימנים לכשל תפקודי של הכבד. בשלב הזה תיתכן התאוששות – או, חלילה, מוות. לרוב, חשוב לציין, הפגיעה כתוצאה ממינון יתר של פרצטמול אינה קטלנית. הטיפול בהרעלה כזאת כולל ריקון של הקיבה ושטיפתה וכן החדרת פחם פעיל לקיבה לצורך ספיגת שיירי החומר, כדי למנוע את חדירתו למערכת הדם.

למרות הסיכון המסוים הזה, נמכרים היום מוצרי "אקמול" גם בתחנות הדלק ובעתיד הם יימכרו, כתרופות אחרות ללא מרשם, במרכולים ובחנויות הספרים. אייל דונסקי, מנהל חטיבת תרופות ללא מרשם בחברת "טבע", מספר: "האריזה הכי נמכרת היא אריזה של 21 קפליות. ישנן גם אריזות ענק של 50 קפליות ואחוז קטן באוכלוסייה, בעיקר אנשים מאוד מבוגרים, שומרים אמונים לטבליות, ה'כדורים' הלבנים של פעם, אלה שנבלעים פחות בקלות ומשאירים טעם מריר על הלשון".

עם השנים הצטרפו למשפחת ה"אקמול" גם ה"קוד אקמול פורטה" המכיל קודאין ומיועד לכאבי ראש חזקים וכן ה"אקמול צינון" לסוגיו. ברוח הזמן, החלה "טבע" לאחרונה לשווק את ה"אקמול טו גו" – אריזת נוחות סקסית כהגדרת החברה, האמורה לפתור את בעייתם של אלה שאיכשהו לא מאתרים את התרופה בדיוק כשהם זקוקים לה. ולמקרה שלא הבחנתם, לפני כשנתיים השתנו אריזות האקמול. הסמלים שעיטרו אותן בעבר, מתברר, יועדו לעיניהם המקצועיות של רופאים ורוקחים. היום, כשהן מונחות על המדפים, מעוטרות האריזות במעין אדוות האמורות לשדר רגיעה והתפוגגות של הכאב.