שיק פריזאי: המקומות הטרנדיים בעיר האורות

בעיר שאפשר לחזור אליה בגיל 80 ולשתות קפה באותו מקום שישבת בו בגיל 18, טרנד עלול להיחשב מילה גסה. ובכל זאת, בדומה לקולגות שלה במעמד וביוקר המחיה כמו לונדון וניו יורק, גם בפריז מתפתחות סצנות אלטרנטיביות ואופנתיות ברחובות המרוחקים מעט מהמרכז היקר. אמנים, מעצבים, זוגות צעירים, מהגרים וסטודנטים מתנקזים לרבעים הפחות מפוארים של העיר, וכשיש ביקוש מתפתח גם היצע של מקומות בילוי שאינם נענים בדיוק לכללי ההתנהגות הצרפתיים, מקומות שבהם לא תראו גברים בחליפות ולא נשים על עקבים דקיקים, וגם לא תשלמו הון עתק בשביל כוס בירה.

הרובע ה-11: בין תל אביב לניו יורק

הרובע ה-11 הוא רובע הפועלים ההיסטורי של פריז. כשהצופרים נשמעו ברחבי השכונה ב-14 ביולי 1789, יצאו אלפי נגרים, חייטים ונפחים מבתי המלאכה הקטנים והשתלטו על בית הכלא של הבסטיליה במה שהפך להיות המאורע המכונן של המהפכה הצרפתית. גם היום לא מדובר ברובע מצועצע אלא בתערובת

בית קפה שאברון מועדון הרובע ה-11 פריז (צילום: קתרין בלט, משרד התיירות פריז )

שוקקת של מהגרים, אמנים, סטודנטים ומשפחות צעירות. באזורים מסוימים הוא מזכיר את תל אביב או את לוד, באחרים את צ'לסי הניו יורקית.

בעשר השנים האחרונות, לצד השווארמיות והאטליזים לבשר חלאל (הכָּשר המוסלמי), התפתחה במקום סצנת לילה עשירה בברים אופנתיים, בתי קפה, מסעדות וגלריות. אמנים, ארכיטקטים ומעצבים עצמאים פתחו את משרדיהם כאן, ובנייני תעשייה ישנים הוסבו לבנייני מגורים של לופטים ודירות מעוצבות. בניגוד לטיול בפריז המיינסטרימית, כאן בדרך כלל אין טעם להרים את הראש ולהתפעל מיופיים של הבניינים, שכן רובם נמוכים ופשוטים בהרבה מהשדרות המפוארות של מרכז העיר.

שני צירים מרכזיים ומעניינים עוברים ברובע ה-11:

לביקור ביום - האזור שממזרח לכיכר לה בסטי (Place de la Bastille): סביב רחוב שרון (Rue de Charonne) ורחוב קלר (Rue Keller) יש מבחר רחב של גלריות, חנויות בגדי מעצבים מקוריים, חנויות קומיקס ומנגה, רהיטים יד שנייה וענתיקות. בין החנויות שלל בתי קפה וברים מקסימים, לרבות Pause Café שיושב בהצטלבות שבין שני הרחובות ונחשב מוסד ותיק.

גם בערב הרובע הזה מלא חיים: בברים של רחוב שרון, במועדונים של רחוב לה פורז' רויאל (Rue de la Forge Royale) שנמצא במרחק כמה צעדים ממנו, או במדרחוב לאפ (Rue de Lappe) הסמוך שמציע שפע אדיר של ברים ובתי קפה שאינם בקו האלטרנטיבי הכללי של האזור דווקא, אבל שוקקים לא פחות.

צפונה משם, ממזרח לכיכר לה רפובליק (Place de la République) וסביב רחוב אוברקמפף (Rue Oberkampf), התפתחה סצנה של ברים ובתי קפה

אלטרנטיביים (למשל Café Charbon במספר 109 שבירכתיו מועדון של קונצרטים חיים ומוזיקה אלטרנטיבית).

הפריזאים ככלל מתלבשים יפה, אבל לפי כללים ונורמות ברורים. כאן תמצאו אוכלוסייה שאינה עוקבת אחרי הכללים אלא מתלבשת בצורה שונה, לעתים צעקנית, ובכל מקרה מיוחדת. ביום אין טעם לבקר במקום; רחוב אוברקמפף ורחוב ז'אן פייר טימבו (Rue Jean Pierre Timbaud) המקביל לו אינם רחובות מעניינים במיוחד בשעות האור. בערב, לעומת זאת, שני הרחובות עמוסים מקומות בילוי שלא יגרמו לכם את אי הנוחות שאולי תחושו במקומות מיינסטרימיים יותר של העיר, אלה שחוקי הלבוש וההתנהגות בהם יכולים להיות זרים לחוצן הישראלי.

מקומות מומלצים אחרים הם מועדון La Fabrique מיקום: 53 Rue du Faubourg Saint Antoine; הבר Pop In שהוא בר נאיבי וחמוד עם הופעות של להקות חובבים מיקום: 105 Rue Amelot; המועדון-מסעדה La Scene Bastille שמציע גם מסיבת גייז-אלקטרו בימי שישי בערב מיקום: 2 bis Rue des Taillandiers.

"התחנה האחרונה היא תעלת סן מרטן!" הבטיחה הזמרת ברברה עוד בשנות השישים לאהובה בשיר "משנחאי לפריז" על המסע הימי מנמל לנמל. בניגוד לנהר סן רחב המידות, תעלת סן מרטן (Canal Saint Martin) היא עירונית וצרה, לא יותר מעשרים מטר רוחבה, וגם עומקה לא מרשים במיוחד. אבל מה שקורה מסביבה בשנים האחרונות עושה אותה לאחד האזורים המקסימים והאופנתיים בעיר.

התעלה נמצאת ברובע ה-10. היא מתחילה בגבול הרובע ה-11, לא רחוק מכיכר לה רפובליק, ונמתחת עד הרובע ה-19. את זריקת המרץ שלה היא קיבלה בשנים האחרונות עם המעבר של צעירים וזוגות צעירים אל הרחובות הזולים שממזרח וממערב לה. הסצנה המפורסמת

תעלת סן מרטין סיינט מרטין פריז פאריז פריס (צילום: דוד לפרנק, משרד התיירות פריז )

מהסרט "אמלי", שבה אמלי פולן עומדת על אחד הגשרים הקטנטנים המחברים את שני צדדיה, הוסיפה עוד לקסמה ולהפיכתה במהירות לאזור יקר ונחשק.

בתעלת סן מרטן יש מקומות אופנתיים רבים, אבל אין צורך לחפש יותר מדי: בקיץ, בשעות היום או בערב, המקום הכי שווה להיות בו הוא עם אלפי הצעירים שגודשים את רציפיה משני הצדדים עם בירה או יין ביד אחת ושקית תפוצ'יפס בשנייה. בסופי שבוע שמשיים זה אחד המקומות השלווים להיות בהם. הכבישים שמשני צִדי התעלה סגורים לתנועת מכוניות, ועל גדותיה משתרעים אלפי צעירים עם ספר או עם בירה ותופסים שמש. זה בהחלט המקום לתפוס דייט עם שפע הבחורים והבחורות היפים שהעיר הזאת מציעה. לא מומלץ לשכשך רגליים במים – הם די עכורים, ואגדה עירונית מספרת שדגי פיראנה רעבתניים שוחים בהם.

מבחר בתי קפה וברים נמצאים משני צדי התעלה, גלריות, חנות ספרים וחנות הדגל של הרשת משובבת הנפש אנטואן ולילי (Antoine et Lily), שבסניף שלה על התעלה היא מציעה בגדי קיטש חמודים, חנות לכלי בית ובגדי ילדים ובית קפה מקסים שפתוח רק ביום.

גם בערב ההיצע מרשים, החל ב-Chez Prune, בר-קפה שכבר היה למוסד מיקום:71 Quai de Valmy ; Le Sporting מיקום: בהצטלבות של התעלה עם Rue des Récollets; קפה Le Valmy

לא לשימוש תעלת סן מרטין סיינט מרטין פריז (צילום: סופי לובטון, מסע אחר)

מיקום: 145 Quai de Valmy. במספרים 200-186 יושב בניין תעשייתי ענקי שבו אפשר למצוא את אחת מפינות האוונגרד החדשות של פריז עם מסעדה, גלריה, חדרי חזרות ובימת הופעות שממוקמים בהאנגר הישן הזה. באותו הבניין במספר 200 אפשר למצוא בסופי שבוע את מועדון האנדרגראונד Point Éphémère (נקודה חולפת בצרפתית). הבר-מועדון L'Île enchantée שנמצא במרחק כמה פסיעות מהתעלה הוא כתובת מומלצת לחובבי מוזיקה אלטרנטיבית, בלילות רביעי עד שבת מיקום: 65 Boulevard de la Villette.

הרובע ה-13: הלטיני החדש

בין ששת רובעי הגדה השמאלית היקרה, האינטלקטואלית ומלאת הקסם, הרובע ה-13 הוא אח חורג. גם רובע זה הוא רובע מסורתי של מעמד הפועלים, והיום הוא מזוהה גם עם הרובע הסיני שנמצא בו. אבל הרובע מצוי בתהליך של שינוי: לפני כעשר שנים נפתחה בו הספרייה הלאומית החדשה של צרפת (Bibliothèque Nationale de France) על שם נשיא צרפת המנוח פרנסואה מיטראן (שיזם את הקמתה וגם אישר את כל חריגות התקציב האינסופיות לבנייתה), והיא התחנה הראשונה בדרך לשינוי שעובר הרובע. העירייה והמדינה משקיעות כיום מאות מיליוני אירו בבנייה ובפיתוח של הרובע.

בעשר השנים הקרובות, האזור שנראה היום כמו אתר בנייה ענקי יקלוט קומפלקסים של מבנים אוניברסיטאיים ובניינים למגורים, למשרדים ולתרבות, במה שאמור להיות הרובע הלטיני החדש של פריז.

כבר היום אפשר לחוש בשינוי. רחוב לואיז וייס (Rue Louise Weiss) שנקרא על שם אחת הפמיניסטיות הראשונות של צרפת הוא סימן לבאות. הרחוב הקטנטן הזה, שנמצא למרגלות הספרייה, והרחובות שגובלים בו הם אכסניה לכעשרים גלריות לאמנות ולחנות ספרים שמתמחה בספרי אמנות - משב רוח רענן לסצנת האמנות העכשווית המקרטעת של צרפת שכבר מזמן איבדה את הבכורה האמנותית לערים כמו לונדון, ברלין וטוקיו.

בניגוד לגלריות לאמנות עכשווית שבמארה (Marais), כאן אפשר להכיר אמנים צעירים ואוונגרדים ולראות מיצגי וידאו ארט, צילום ואמנות פלסטית. מדי כמה שבועות מתקיימת פתיחה משותפת לכל הגלריות (פרטים באתר האינטרנט), ואז הרחוב כולו נראה כמו

לא לשימוש מועדון אזור רחוב אוברקמפפף הרובע ה-11 פריז (צילום: סופי לובטון, מסע אחר)

פסטיבל אמנות קטן עם מאות אמנים, גלריסטים ובעיקר אנשים יפים שמסתובבים עם כוסות היין שלהם מגלריה לגלריה ומפטפטים שיחות של vernissage (פתיחה בצרפתית).

מלבד הגלריות שווה לבקר גם בספרייה הלאומית המציגה בין כתליה שלוש-ארבע תערוכות מעניינות ומושקעות בנושאים שונים, וכן בקומפלקס הצמוד לה, של בתי הקולנוע MK2, שמארגן הקרנות מיוחדות ואירועי קולנוע. בקולנוע הזה יש גם חנות טובה לספרי אמנות, חנות DVD החביבה על המשמרת הצעירה של שחקני הקולנוע הצרפתים ובית קפה אופנתי (כתובת: 128-162 Avenue de France).

שווה לבקר באזור בשעות הצהריים, כשבתי הקפה והמסעדות שלאורך השדרה הראשית (שנקראת Avenue de France ושמה מלמד קצת על הציפיות שתולים באזור) מלאים בסועדים מהמשרדים שבסביבה. בסוף הרחוב נמצאת מסעדה אופנתית בשם djoon, שהיא גם בר ומועדון, ובשישבת המסיבות בה נמשכות עד ארבע לפנות בוקר. הכורסאות הענקיות שלה, המטרו שעובר בגשר שמעליה והאובר-עיצוב מזכירים את ניו יורק יותר מאשר את פריז (מיקום: Avenue de France פינת 22-24 Vincent Auriol).

כרגע אין טעם להרחיק לאזור הזה בערב, אבל אם בכל זאת מתעקשים, יש כתובת אחת מומלצת באמת באזור לשעות הלילה, והיא מועדון Batofar שנמצא בסירה ישנה שעוגנת דרך קבע לרגלי הספרייה. זהו אחד המועדונים הכי שווים בעיר, בעיקר בקיץ, עם מסיבות בכל סופשבוע ואפטר פעם בחודש בימי ראשון בבוקר (מיקום: 11 Quai François Mauriac).

• הכתבה מתוך מגזין "מטיילים - פריז הלא מוכרת", מבית "מסע אחר"