לונה פארק של סמים

סמוך לחצות זה קורה: מכונית מסחרית לבנה נעצרת בשולי הרחוב. מהמושב שליד הנהג יוצאת אישה וניגשת לגדר אחד הבתים. היא מביטה ימינה ושמאלה בחשש, זו שעה לא נעימה ברחוב לא נעים בשכונת הרכבת המאוד לא נעימה בלוד. היא מתלחששת דרך חור בגדר עם ישות נעלמת ומשלשלת כמה שטרות. כעבור דקות אחדות היא מצפינה שקית. הסחורה נרכשה. סמים. האישה נבלעת במכונית, שמתרחקת מהמקום בזריזות.

בכל יום אחר לא היתה מורמת כאן גבה מול העסקה הנפוצה. כמוה מתבצעות מדי יום עשרות, אפילו מאות, כמעט כולן מרוכזות באזורים הקשים של לוד, שכונת נווה ירק ושכונת הרכבת. אוכלוסיית המצוקה המעורבת של יהודים וערבים מפריחה פוטנציאל חיכוך קבוע וגבוה. קלחת המתח הלאומני, העוני והבטלה המחרידה מולידים בקלות פשיעה וסמים. המון סמים. סופרמרקט של סמים.

אבל בלילה הזה, שבין שלישי ורביעי, העסקים חלשים, השוק כמעט מת. הסוחרים מנמיכים פרופיל לאחר הפשיטה הנרחבת ביום הקודם, שבמסגרתה עצרה המשטרה שבעה חשודים בני 12 עד 13. זו אינה טעות דפוס, זה גילם: בקושי בר מצווה. לפי החשד נשלחו הילדים הללו לסחור בסמים במצוות הוריהם, שגמלו להם לכאורה בדמי כיס.

בומרנג למדינה

לפי חוקי המשחק של עולם הסמים זה דווקא הגיוני. החוק ותרני וסלחן כלפי קטינים, וקשה גם לקשור ראייתית בין עסקה שביצע ילד מפוחד לבין שולחו המבוגר והמכחיש, במיוחד כשהמבוגר הוא דמות אהובה ומטילת מורא כמו הורה עבריין. אך במשטרת מחוז המרכז הכינו היטב את שיעורי הבית וגייסו את דניס, סוכן סמוי, שתיעד את כולם על חם. עכשיו לא צריך לבקש מהילד שילשין.

גם רס"ר דניס, לוחם מג"ב, התכונן היטב: הוא האריך את שערו, התלבש ברישול, התחזה לנרקומן ורכש סמים ביעדים החמים של העיר, בעסקאות מתועדות ומצולמות היטב. "הופתעתי", אמר ל"ידיעות אחרונות" בתום המעצרים, "חלק מסוחרי הסמים היו ילדים שבקושי הגיעו לי לחגורת המכנסיים,

ילדים בשכונת הרכבת בלוד (צילום: תומריקו)

אבל התגלו כסוחרים ממולחים. תמיד ביקשו קודם את הכסף, ורק אחר-כך סיפקו את הסחורה ומיהרו להימלט".

משאסף דניס עדויות מספקות, יצאו 250 שוטרים לפשיטה ב-23 כתובות, שבמהלכה נעצרו גם הילדים. בכך לא רק הגיע לשיאו "מבצע דניס", אלא גם נרשם הישג בולט במאבק העיקש שמנהלת בחודשים האחרונים משטרת מחוז המרכז ב"כספומטים" בלוד, מאבק שהכריח את הסוחרים לשנע את עסקאותיהם מהכספומטים אל הרחוב. וברחוב החשוף לעין כל, שימוש בילדים-בלדרים הוא חלופה אופטימלית.

עו"ד ארי קדרי, פרקליטם של שניים מהחשודים במכירת הירואין, בני 12 וחצי ו-14 וחצי, הביא לשחרורם בתנאי מעצר בית. "הילדים מכחישים כל קשר לעבירה", אומר עו"ד קדרי. "הם נוצלו לסחר בסמים, והמקרה צריך לחזור כבומרנג למדינה. ילדים מסתובבים כדרי רחוב בלי מסגרת מתנ"סית או פעילות קהילתית ומנוצלים על-ידי גורמים פליליים. נכון, הם עברו עבירה חמורה, אך הנסיבות תלויות ברשויות המדינה שזנחו אותם והפכו אותם לעבריינים בעל כורחם. רחובות לוד לא מלאים עצי פרי ושדות ירוקים".

למרות שהפשיטה המתוקשרת נערכה רק לילה קודם, הכספומט ממשיך לעבוד. הסוחרים יודעים בדיוק כמו הקליינטים שהקריז לא עוצר באדום או בכחול. "שום דבר לא ישתנה", מתנבא רוני שמש, "תושב לוד בדם, בנשמה, עד המוות", כהגדרתו. "זה אינטרס של הממשלה למקד פה את הבלגן והסמים. טוב להם שהוא מוגבל לעיר אחת, כל עוד היא לא הרצליה. בגלל זה הנוער נופל לסמים, לעבריינות ולאלימות.

"החינוך פה דווקא ברמה גבוהה. הבעיה היא עם מה שקורה מחוץ לבית הספר. ילד אחרי י"ב שמחכה לגיוס חי במשך חצי שנה בסחר סמים ובאלימות. זו עיר הולכת ונעלמת. לפני 20 שנה היו פה שבעה בתי קולנוע, היום אין אפילו אחד. שמעת על עיר שבשנת 2005 אין בה בית קולנוע? התוכנית כנראה היא לא להשקיע בחינוך ובסוף להשקיע ברווחה. זה בטח יוצא להם יותר זול".

רק גרעינים

ודווקא יש פוסטרים שמבשרים על הופעה מתקרבת של שלישיית "פרוזק" ונחיתה סנסציונית של דפנה ודודידו בהיכל התרבות. אז אולי, אחרי הכל, לא כל-כך נורא כאן? אולי כן. הרחובות חשוכים, מטונפים, מוזנחים. הבתים רעועים, ישנים, מתקלפים. מדי פעם מגיחה בדהרה מכונית שמדגמנת באסים עוצמתיים של טראנס. על כל ספסל ציבורי לא שבור יושבים ומפצחים גרעינים או

 שותים וודקה זולה. ניידת משטרה בפטרול חולפת על פנינו בלי שאלות, למרות שאנחנו זוחלים כאן בין הסמטאות כבר שעתיים בצורה מחשידה בהחלט.

כבר אחרי חצות, עוד לא כיבו את הירח, ונערים שהגיעו לגיל שבו אפשר להתחיל לעשות דיל מסתובבים ברחובות, מרימים עיניים בתקווה אל כל מכונית שעוברת. אולי זה מישהו שאפשר למכור לו? אולי סוף-סוף יקרה משהו מעניין? כולם יודעים איפה קונים פה סמים, ואיש אינו מוציא מילה מפיו. "כספומט? בשעה כזו תצטרך לנסוע לקניון", מסביר בחיוך מיתמם נאג'י, בעל מרכול קטן בשכונת הרכבת. "אה, כספומט של סמים? אין דבר כזה בלוד, אתה לא יודע? מה, אתה משטרה?" לא, הנה תעודת העיתונאי. ונאג'י עדיין מודד את מילותיו. כן, הוא שמע על הפשיטה הגדולה ועל מעצר הילדים. "ניקו את העיר", הוא אומר בסרקזם. "זהו, נגמרה בעיית הסמים. תחזור בעוד חודש, הכל יפעל מחדש".

לא הרחק משם יושבים חמישה ילדים ברחוב ומעשנים נרגילה. הם בני 15 לכל היותר. החופש הגדול נגמר, מחר יום לימודים, למה הם לא ישנים? למה הם ברחוב? למה הם מעשנים נרגילה? למדינה, לעירייה, לרשויות הרווחה ולהורים פתרונים. בשולי הכביש יושבים שני נערים ערבים כבני 13, מפצחים גרעינים. "סמים?" מחייך אחד מהם. "לא, מה פתאום, אין פה. רק גרעינים יש לנו, רוצה? סמים זה בשכונה אחרת. למה, אתה משטרה?"