הטעמים והריחות של פסח

ריח של פסח

סבתא שלי, עליה השלום, לא ממש הספיקה ללמד אותי לבשל. ארוחת הסדר האחרונה שלנו נערכה לפני יותר מ-13 שנים. אני זוכרת את עצמי עומדת לידה באותו ערב חג, בזמן שהיא הכינה את הקניידלך שלה. יש שתי אסכולות בין חסידי הקניידלך - האוורירים והמאובנים. יש המרחיקים עד כדי הקצפת התערובת לפני הכידרור. אבל סבתא שלי היתה מהזן המאובן. באותו ערב חג עמדנו שתינו במטבח החום שלה והיא השליכה כדורים קטנים וקשיחים למים הרותחים וסיפרה לי על אמא שלה, שהיתה קמצנית גדולה "הקניידלך שלה היו קטנים-קטנים והיא היתה נותנת לכל אחד שניים וזהו, לא עזרו התחנונים". עד היום אצלנו במשפחה סופרים את הקניידלך לפני הארוחה כדי לוודא שיש מספר שווה של כדורים לכל צלחת ואפילו השתדרגנו לשלושה.

יש לי באף שני ריחות מאוד מובהקים של פסח: האחד בצהרי החג - ריח של ביצים קשות, תפוחי אדמה ופסטרמה. בסיר גדול מתבשלים האביזרים לסדר (משם הריח של הביצה והתפו"א) ועל השולחן - הפיתה האחרונה לשבוע הקרוב עם פסטרמה. תמיד פסטרמה. כדי שלא נגיע לערב יותר מדי רעבים אבל גם לא יותר מדי שבעים. השני הוא ריח של מצות רטובות - שברי מצה בקערה עם מים רותחים, שלב הכרחי לפני שהן הופכות למצבריי, ומצבריי זה הלחם של פסח. שנאמר: למה לבזבז את הקלוריות על מצות ריקות, אם אפשר לאכול אותן מטוגנות עם ביצה?

טעם של פסח

זוכרים את ממתקי הקוקוס עם צבע המאכל האדום? פעם חשבתי שמדבור במוצר "בריאותי" (עלק), עד שהצצתי בתווית הערכים הקלוריים ונחנקתי. לפני כמה ימים גיליתי את הדבר האמיתי. "מעדן קוקוס תמרים" (של חצר כנרת) הטעם שלו זורק אותי אחורה שנות דור למכולת של רחמים. אבל שלא כמו הממתקים הצבעוניים - את הממתק הזה הייתי נותנת לילדים שלי בלב שקט. הוא עדיין לא יכול להיכנס למדף המוצרים הדיאטטים (341 קלוריות ל-100 גרם) אבל התמרים נותנים לו אפיל בריאותי.