יש עליכם שקל? "פסטיבל בשקל" 2006 יוצא לדרך

ברוכים הבאים ל"פסטיבל בשקל" החמישי, שייערך בשבוע הבא במגדל העמק, קרית גת וירושלים. היוזמים הם אנשי עמותה ואמנים הפועלים בהתנדבות כדי לקדם את התרבות בפריפריה, המפיקים הם בני נוער, המופיעים הם סוללת מוזיקאים בכירים שנרתמו לאירוע והמחיר - ללא תחרות. שקל אחד ואתם בפנים

נועם ורדי פורסם: 22.06.06, 16:16

ההכנות לקראת "פסטיבל בשקל" בקרית גת (אוהד אורטל אדי בוי עריכה: ענת אפרתי)

ל-10,000 הצופים שהפקידו שקל בודד בקופות "פסטיבל בשקל" בחודש מאי 2002 כדי לחזות באביב גפן, ברי סחרוף, הדג נחש, חיים אוליאל, מוקי וטיפקס, לא היה מושג שמדובר במסורת בהתהוות. ספק אם 20,000 המריעים שהזיעו שנה לאחר-מכן יחד עם אהוד בנאי, ארקדי דוכין, אבי ביטר ולהקת גאיה, היו מודעים לתפיסת העולם החברתית העומדת מאחורי האירוע. אבל ארבע שנים לאחר היווסדו, עשרות האלפים שצפויים לפקוד את הבמות שיארחו השנה את הפסטיבל במגדל העמק, קרית גת וירושלים, כבר הפנימו את המסר המלווה אותו: "כי תרבות זו זכות".

"לפני כחמש שנים, אחרי הופעה של הדג נחש, סולן הלהקה שאנן סטריט הגה את הרעיון לפסטיבל", משחזרת אסתר ידגר, פעילה חברתית וממייסדות האירוע. "הוא הזמין אותנו, קבוצת חברים מירושלים, והציג את הרעיון של אירוע תרבותי שיעלה רק שקל אחד להיכנס אליו - כדי שכל-אחד יוכל להרשות לעצמו לבוא. עם השנים העמקנו את האידיאולוגיה והוספנו למוזיקה עוד תוכן, אירועי מחול ותיאטרון, דוכנים, ליצנים ועוד, אבל הרעיון נשאר אותו רעיון. תרבות איכותית, נגישה וזמינה, שמייצגת את מי שאנחנו באמת, שבאה מהמקומות הישראליים שלא זוכים לחשיפה לה הם ראויים".

וכך, בארבע השנים האחרונות הספיקה עמותת "פסטיבל בשקל", האמונה על האירוע הנערך בכל שנה בשלושה או ארבעה מוקדים, להתארח בקרית שמונה, שדרות, בית שאן, בת ים, דימונה, מעלות, ירושלים, עכו, יקנעם וערד.

כ-70,000 איש פקדו את הפסטיבל עד כה, וצפו בעשרות אמנים ישראלים בולטים ולצדם להקות נוער מקומיות שנבחרו במרתונים מקדימים. נאמנים להלך הרוח הקהילתי, את אירועי הפסטיבל מפיקות קבוצות נוער המתקבצות בכל-אחד מהמוקדים בהם הוא נערך.

"הפסטיבל מופק ומבוצע על-ידי אותה קבוצה קטנה של אנשים, רובנו פועלים בהתנדבות", אומרת ידגר. "אין לנו אג'נדה פוליטית כי אם ציבורית וקהילתית. במקביל, המחויבות שלנו ליצור פסטיבל שנאמן לקהילות בו הוא נוגע הביאה אותנו להקים ועדה ציבורית של אמנים. בין היתר חברים בה הסופרים מאיר שלו ודויד גרוסמן, האמנים גורי אלפי, עברי לידר, קובי אוז, רמי הויברגר, הראפר תאמר נאפר ואחרים. הוועדה הוקמה גם מתוך שיחות עם האמנים עצמם, שהביעו רצון להיות שותפים יותר לעשייה בכל השנה".

השימוש התכוף במילה "קהילה", ידגר מדגישה, הוא חלק משמעותי מתפיסת העולם של הפסטיבל. "לנגד עינינו המרחב הקהילתי בישראל הולך ומצטמצם, נדדנו מהרחוב ומהכיכרות אל הקניונים. אנחנו טועים לחשוב שקניון הוא מרחב ציבורי אבל הוא לא. זהו מקום ציבורי בבעלות פרטית, וככזה הוא אינו מקום שבו קהילה יכולה להתאגד ולבטא את עצמה. "פסטיבל בשקל" יוצר את המקומות הללו, שבהם אפשר להיפגש, להחליף דעות, להכיר אחד את השני".

- למה אתם מתעקשים לחבר בין תרבות ופעילות קהילתית?

"כי יש ביניהן קשר הדוק. מוזיקה, אומנות פלסטית, מחול, הן הדרכים שלנו לבטא את עצמנו כפרטים ולהגדיר את עצמנו כקהילה. בשנים האחרונות אנו מאבדים את הזהות שלנו כעם וכל אלו שמצטרפים אלינו לא מוצאים את עצמם בתוכנו. אנחנו מדירים את כל מי שלא מבטאים את עצמם בדרך שהממסד הישראלי החליט שהיא הנכונה. יצירה מזרחית אמיתית, יצירה אמהרית, רוסית או ערבית, לא נשמעות בישראל, אפילו שהשפות האלו הן השפות שבהן מבטאים עצמם אחוזים ניכרים מאזרחי המדינה".

"ליצור מנהיגות נוער בקהילה". שאנן סטריט וחיים אוליאל בפסטיבל 2005

"פסטיבל שנולד מכוונות חברתיות ולא מכוונות מסחריות"

להתרגשות שתקפה לאחרונה את תמר מטיאשוב (16), לי-טל בינשטוק (16) ואיתי זוסמנובסקי (17) מקרית גת, יש סיבה מצוינת: השלושה חברים בצוות בני הנוער המפיק את הפסטיבל, שיגיע לעירם ביום רביעי הקרוב. זו הפעם הראשונה שהם לוקחים חלק באירוע בסדר גודל כזה, ולמרות שההכנות החלו כבר לפני כמה חודשים הם מתקשים לשמור על חזות מאופקת. "הדבר הראשון שעבדנו עליו היה גיבוש הפסטיבל ברוח העיר, כך שיתאים לכל התושבים וישקף אותם", משחזר זוסמנובסקי. "הרעיון הוא שכל עיר שמארחת אותו נותנת לו אופי מעט שונה".

"בהפקה מעורבים בני נוער שהתנדבו ונבחרו לעשות זאת וכל אירוע הוא תוצאה של עבודה בת חצי שנה לפחות", מספרת עינת גומל, רכזת הסדנאות של הפסטיבל. "במסגרת ההכנות הם לומדים איך בעצם להרים אירוע שכזה, ובין היתר עורכים תחרות להקות צעירות שהזוכות בה מופיעות בפסטיבל עצמו.

הם צריכים לאתר אמנים צעירים לתחרות, ובהמשך לפרסם וליחצן אותה. צוות ההפקה הצעיר אחראי גם על כל ההכנות לפסטיבל עצמו, מיחסי הציבור, דרך ארגון הדוכנים שיוצבו בו ועד עיצוב הבמה".

"שילוב הנוער בצוות ההפקה התרחש בצורה טבעית", מוסיפה ידגר. "רצינו שהפסטיבל יהיה חגיגה אמיתית של בני המקום ולא יבוא, ובני הנוער מכירים את הקהילה שלהם טוב יותר מאיתנו. ההצלחות במהלך השנים הוכיחו לנו שצדקנו והצעירים לקחו יותר ויותר אחריות. כיום הם אחראים לרוב ההפקה המקומית, פרסום, גיוס מוזיקאים, משאבים ועוד".

- העבודה על הפסטיבל כרוכה גם בתהליך העצמה של בני הנוער?

"כן, זה חלק מתפיסת העולם שלנו. בני הנוער מקבלים כלים בהם הם יכולים להשתמש כדי להמשיך ולהיות מנהיגות חיובית בקהילה שלהם. הסדנאות שהם עוברים מנחות אותם להכיר בכוחו של הפרט ומקומו בחברה הישראלית. ההבנה שיש להם אפשרות להשפיע על החברה בה הם חיים משמעותית, ומשליכה על היכולת שלהם לפעול למען שינוי. הבנה נוספת היא מה בעצם לא בסדר, מה עלינו לשנות בחברה כדי לקדם אותה. אבל אנחנו לא עוסקים בעיצוב דעותיהם של בני הנוער אלא מנסים להתחיל דיון על עצם מחויבותם לגבש דעות משלהם, להתמצא במרחב הציבורי ולפתח מעורבות".

"זה פסטיבל שנולד מכוונות חברתיות ולא מכוונות מסחריות", מסכם בגאווה חיים אוליאל, ממייסדי האירוע שפקד לאחרונה את קרית גת כדי להוביל כיתת אמן עם אחת הלהקות המקומיות שישתתפו בו. "אמנם אנחנו מביאים את התרבות התל אביבית לפריפריה, אבל בעיקר נותנים ביטוי לתרבות ולאווירה המקומית. לכן הוא לא דומה לאף פסטיבל מסחרי אחר אליו אנשים מגיעים רק כדי לצרוך תרבות כצופים".