וגר אדם עם אג'נדה: יישובים בעלי תפיסת עולם

כמה וכמה יישובים כאלה, שאנשיהם חולקים תפיסת עולם משותפת, הוקמו ברחבי הארץ: קיבוץ הרדוף שחבריו מתנהלים בהשראת התפיסה האנתרופוסופית; היישוב נווה שלום הגורס דו-קיום יהודי-ערבי; הכפר הגלילי כליל הדוגל באורח חיים אקולוגי; היישוב הקהילתי מעלה צביה שתושביו מאמינים בדרך האימן ואחרים.

בישוב המודטים הגלילי הררית, ובמושב הצמחונים הוותיק אמירים, מצאנו קהילה פורחת אך גם כמה קולות מאוכזבים. "חלום משותף מצד אחד ומציאות קשה מן הצד השני, גרמו לנו להתרחק ממשנת המייסדים", סיכמה אחת המרואיינות לכתבה בעצב.

חיי קהילה ומדיטציה טרנסנדנטלית: יישוב המודטים הררית

הררית הוא יישוב קטן, 50 משפחות בסך הכל. בתיו הוקמו בנקודה עוצרת נשימה, על קצהו של אחד מרכסי הגליל התחתון. מן החלונות נשקפים מרחבים ירוקים הנושקים לכחול הכינרת, והאוויר יבש, שקט וצלול. הנקודה המרוחקת הזו הבהילה מתיישבים פוטנציאליים רבים, אך לא את קבוצת חובבי המדיטציה הטרנסנדנטלית שחיפשו לעצמם מרחב בתוכו יוכלו לחיות חיי קהילה, ממש כפי שחיים מודטים בהולנד ובארצות הברית.

"נפגשנו בקורסים וסדנאות מדיטציה שנערכו ברחבי הארץ ורצינו להקים יישוב כלבבנו, בו נוכל להעמיק את התרגול", משחזרת פ', אחת מוותיקות המקום

שביקשה להישאר בעילום שם. "תמיד נחמד לחיות ליד אנשים שחושבים ופועלים כמוך".

ב-1982 קיבלה הקבוצה את אישור הסוכנות ועלתה על הקרקע. כבר אז נקבעו שני תנאי קבלה ברורים: הסוכנות לא אפשרה את הצטרפותם של בודדים כך שהמתיישבים היו חייבים להגיע כמשפחה, ועליהם לעסוק בתרגול אינטנסיבי של מדיטציה טרנסנדנטלית. למעט אלה עמד כל אדם בזכות עצמו וניהל ללא התערבות היישוב את עסקיו, מקצועו או משק ביתו הפרטי.

"אנחנו יישוב קהילתי בו חיים אנשים עצמאיים, אבל הקבוצה היתה הומוגנית יחסית ואנשים החזיקו בדעות ובמנהגים דומים", מסבירה פ'. "כך למשל חלק גדול מתושבי הררית היה צמחוני. חלק מן הבתים נבנה בשיטה המביאה אנרגיה של שלווה ובריאות. את תרגול המדיטציה, הכולל תעופה יוגית, ניתן היה אז והיום לבצע בבית או פעמיים ביום במשותף".

ייתכן שוותיקי הבוחרים זוכרים את מפלגת ים שיצאה מהררית וחרטה על דגלה את הפצת המדיטציה ככלי לשלום עולמי. לצערם של בני המקום לא עברה המפלגה את אחוז החסימה. גם מדינת ישראל על שלוחותיה אכזבה לא אחת את אנשי היישוב. "רצינו לעשות משהו למען המדינה שלנו, וכיוון שאנו מאמינים כי מדיטציה ותעופה יוגית יכולים לסייע לסיום הטרור והמלחמה אנו מזמינים אנשים נוספים לעשות זאת איתנו", פ' מעידה.

- מה מקור האכזבה?

"לפני מספר שנים, למשל, אמורה היתה להגיע לכאן קבוצה גדולה של מודטים מרוסיה. למרות שהתחייבנו שהם אורחינו וכי יצאו מהארץ אחרי 60 יום, כולם גורשו עוד טרם נכנסו לישראל בטענה כי הם עלולים להישאר כעובדים זרים. בכל פעם שרצינו לעשות פרויקט כזה המדינה עצרה אותנו, וחבל".

את לחמם מוציאים אנשי הררית בתחומים שונים. חלקם בעלי מקצועות חופשיים, עורכי דין, מהנדסים, רופאים ואפילו שופטים. אחרים מתמחים ברפואה אלטרנטיבית או עוסקים בחינוך. לביתן של כמה משפחות צמוד מושקע, ומול הנוף היפהפה נפתח גם מרכז טיפולים איורוודי.

"כללית אנחנו יישוב יציב. היו משפחות שבאו והלכו, אבל זה קרה מעט", מספרת פ'. "רוב המשברים אירעו בתחילת הדרך אז היינו קצת יותר פנטים. עם הזמן התבגרנו והבנו שגם בנושא המדיטטיבי אנחנו צריכים להתגמש. היום אנחנו פתוחים לכולם, משפחות ובודדים, ולאחרונה אנו מציעים לקהל הרחב 35 מגרשים עליהם יוכלו לבנות את ביתם. אם פעם היינו מתעקשים על קבלת מודטים בלבד, הרי שהיום, בכל מה שקשור לתוכנית ההרחבה, אנחנו צריכים לוותר על העיקרון הזה. יש חלום אבל גם יש מציאות".

הרחבת הישוב אמנם תפגע בעיקרון המנחה את היישוב, אך תמלא אותו בילדים נוספים. "בשכבות גיל מסוימות יש שניים-שלושה ילדים וזה מעט", פ' מסבירה. "הם לומדים במועצה האזורית משגב ופוגשים ילדים אחרים, אבל בתוך היישוב אין להם הרבה חברה. מהסיבה הזו אנו שמחים לקלוט משפחות עם ילדים צעירים שיעברו את מבחני הקליטה המתבקשים בכל יישוב קהילתי, ויבואו לחיות כאן איתנו. אם ירצו ימדטו ויבנו את בתיהם בשיטה המקובלת פה - ואם לא אז לא".

צמחונות וטבעונות כדרך חיים: מושב אמירים

מושב הצמחונים אמירים הוקם בשנת 1958 על חורבות שני ניסיונות התיישבות של בני עליות שונות, שברחו משם כל עוד נפשם בם. למקום הגיעה קבוצה מלוכדת של עירונים, רובם תל אביבים שהכירו אחד את השני על רקע אורח החיים הדומה שחלקו והרצון לצאת מן העיר אל הטבע. חלומם היה להקים יישוב בו יחיו צמחונים בלבד ו"הסוכנות היהודית", שלא הצליחה ליישב את האזור, קפצה על המציאה. כך נוסד אמירים כמושב לכל דבר.

"כיוון שחקלאות בהר היא עניין קשה במיוחד ולולים, שהיו מקובלים ביישובי האזור, לא ניתן לפתח ביישוב צמחוני, ביקשו המייסדים מהסוכנות לאפשר בניית שתי יחידות נופש בסמוך לכל בית", נזכרת עלית קמפבל, מוותיקי אמירים שעם מייסדיו נמנה גם אביו של המשורר חיים גורי. "במקום שיהיה לול יהיה צימר וכך, קיוו הראשונים, יהפוך המושב ל"מכה של הצמחונים". כדאי לזכור כי בתחילת שנות השישים יצאו לבתי הבראה ומלונות, לא לצימרים", מוסיפה קמפבל. "כך שמדובר היה אז ברעיון מהפכני". הסוכנות אכן אישרה את הבקשה, 13 יחידות הנופש הראשונות הוקמו ובעקבותיהן גם שתי מסעדות. היישוב, קמפבל מספרת, החל לפרוח.

היום חיים באמירים 250 חברי אגודה שהם כ-160 בתי אב. בשנים האחרונות הורחב המושב, כש-65 מגרשים חדשים ניתנו לבנים חוזרים שהגיעו למקום עם משפחותיהם הצעירות. טווח הגילאים נע בין פעוטות ("יש פה ה-מון תינוקות",

 נמסה קמפבל) ועד זקן המתיישבים החוגג 92. חלק נכבד מן התושבים מתפרנס מתיירות וחלק אחר מוצא את פרנסתו בעבודות שונות מחוץ ליישוב.

השמחה הגדולה על חזרת הבנים מהולה במעט אכזבה. "כמו כל אנשי היישוב הבנים והבנות שלנו הם צמחונים, אבל לא בהכרח בני הזוג שלהם", אומרת קמפבל. "גם חלק מהילדים של הזוגות הצעירים אוכלים בשר. בעבר היה נושא הצמחונות והטבעונות חד-משמעי ונטול פשרות, אכילת בשר נחשבה לפשע. היום אנחנו הרבה יותר מעשיים. אמנם עדיף שכל תושב יהיה צמחוני, אבל אם לא - אז לא".

- במה שינתה האג'נדה הצמחונית את אורח החיים הכללי?

"הצמחונות והטבעונות הן חלק מתפיסת עולם שלמה שגורסת אורח חיים בריא. מאז ומעולם לא רוססו שטחי החקלאות וגודלה פה חקלאות אורגנית. כבר לפני שנים רבות נחקק כאן חוק שאסר על עישון בשטחים ציבוריים. כשבגני ילדים אחרים שתו פטל ואכלו ממתקים, אצלנו שתו מים ואכלו כוסמת. אנחנו שומרים מאוד על החורש הטבעי הרב שנמצא בשטח היישוב ומתנגדים לכל פגיעה אקולוגית. בעבר רצו להרכיב אנטנה סלולרית על גג בית העם שלנו ואנחנו התנגדנו נמרצות. היישוב הזה היה, והוא עדיין, ירוק בכל מובן".

- אתם מקבלים חברים חדשים?

"בעיקרון כן, אם כי נמכרים פה מעט מאוד משקים ונחלות. אדם שרוצה להתקבל ליישוב עובר ועדת קליטה, מבדקי התאמה ואישור באסיפה כללית. באופן עקרוני אדם לא ימכור בית לאנשים שהמושב לא אישר. חשוב לנו שיגיעו לכאן אנשים מתאימים, רצוי צמחונים, כיוון שמדובר בישוב בעל חיי קהילה פעילים מאוד המהווים את לב לבו של המקום".