בלוז ליושבי מקלטים

כל חיינו אנו הולכים בעקבות הריח. ריח הגוף אחרי מקלחת. אותו הסבון וכל-אחד מאיתנו מתבשם בו אחרת. נוכחותו של הגוף לפני רחצה, מיוזע בתום יום עבודה. איש איש וטביעת גופו. ניחוח פינו בתום צחצוח שיניים של שחרית. זו אותה משחה וכל אדם מדיף אותה בדרכו. הבל פה, אחוז קורי שינה. לכל איש יש פה.

שְערנו אחרי ביקור במסעדה. הבילוּת ארוחה שלמה מקיפה את הראש כמו הילה. אצבעות מסיטות תלתל סורר, הנפת קווצת שיער, הפניית ראש הצידה, כל ניע מפיץ את הניחוח שעלה מן הסירים. קישטה לאמבטיה! רעננות של שיער חפוף.

בגדים אחרי כביסה. אבקה אחת. היא מתפשטת ממךָ בשונה ממה שהיא מרוחרַחַת עליי. מתלבשת עליך לגמרי לא כמו שהיא מתפזרת ממנה. הבגדים עושים את האדם. האדם עושה את הבגדים. עד הכביסה הבאה.

אד עולה. רגליים מְחוּלָצות מִנעליים. שונה מזה המתפזר כשהודפים כפכפים. רגליים יחפות. לא כל איש מורשה לגשת. זה אישי מדי.

נוכחותנו עומדת בין קירות הבית, גם כשאנו יוצאים ממנו. אנחנו חוזרים הביתה, פותחים את הדלת ומריחים אותנו בתוכו. אין כמו בבית. ככה אנחנו מכירים אותנו. הולכים בעקבות הריח. הורים מכירים את ילדיהם, גם בעיניים עצומות לרווחה, רק בגלל הריח.

חודש מלא ויושבי המקלטים חולקים שטח רצפה קמצני, אנוסים להתערבל באינטימיות של זולתם. הם מזהים, על כורחם, כל שכן ושכן. יודעים את ריחו טרם צחצוח ואחרי הגילוח, ברעב ובשובע. השירותים בפינה מדווחים מי בפנים. פתחי האוורור העגולים מתקשים לפנות את אותות הזמן.

חודש מלא ויושבי המקלטים חשופים זה לקלונו של זה, מדי ב' שלא הוחלפו מאתמול, כי תכיפות האזעקות לא מאפשרת. משתדלים לנוע כמה שפחות. חם במקלט והגוף מייצר חמיצות מיוזעת. התנועות עצורות, שלא תימלט מִצְהֶלֶת ריח שובֶבֶת. יושבים ומשתתפים זה בעליבותו של האחר. מה שהוצנע משך כל השנה, פרטי כל-כך, הפך נחלת הכלל, פרוץ לרשות הרבים.

יושבים בבּוֹאַש המְקוּלָט ומזהים, אחת לאחת, את פרודות הפחד המתנדפות מן העור כשהצופרים שוב נובחים.

אנשים במקלט. מגששים. תרים אחר נחמת הגוף. מתחת לשמיכה אצבעות צועקות. מתרגלים להרעשות אבל לא להתנזרות הכפויה. ריח של חשק, שדחקו אותו לקיר, מתגנב דרך חרך צר המסתמן בין המזרן הדק לשמיכת הפיקה המונפת.

אנשים במקלט מופקרים לנפשם ולגז הראדון המבריא. לראדון אין ריח. איזה מזל! ככה לא מרגישים את פעולתו המבורכת.

התינוק של הזוג הצעיר מתאמץ, פניו מאדימות, רגליו הזעירות נכפפות אל הבטן. הוא שוב עשה. ככה מרגיש מקלט מבפנים, במלאת לו חודש. חיתול מלא קקי טרי שצריך לפנות. יש מתנדבים?

• דורית ברזילי, בעלת רגישות גבוהה לריחות, מהרהרת במה שמתרחרח במקלטים. לטור הקודם של דורית לחצו כאן