יש לי ארץ אחרת: מדריך טיולים פלסטיני
במדריך התיירים הפלסטיני הראשון, תל אביב היא נספח של יפו ושמורת הסטף היא כפר שנחרב. מהיסטוריה פוליטית ועד בתי הקפה המומלצים בעזה. סטימצקי, לעת עתה, מחוץ לתחום
רמי קסיס וג'וואד מוסלה מבית סחור שליד בית לחם הם בוגרי מערכת אכיפת החוק הישראלית. בימי האינתיפאדה הראשונה, לפני עשור ויותר, השתתפו השניים, שהיו אז נערים, בהפגנות בשטחים והגיעו מהר מאוד לכלא הישראלי. מוסלה (36) שנפצע ברגלו מיריות חיילים, ישב יותר משנתיים. קסיס (33) קצת פחות.
ממשית. הגעת לאזור גרעיני (צילום: חיים הורנשטיין)
אולי הישיבה בתא הקטן היא שהובילה את השניים לענף התיירות ולהקמת ארגון ATG (קבוצה לתיירות אלטרנטיבית). מרכז זה מתמחה בארגון סיורים וטיולים שמציגים במבט ביקורתי את ההיסטוריה, את התרבות ואת הפוליטיקה הפלסטינית ואת הקשר הטעון עם ישראל.
הרעיון להקמתו של המרכז נרקם אי שם בימים שבהם עוד אפשר היה לשמוע במזרח התיכון אנשים משתמשים במילה "פרטנר," בהקשר של תהליך השלום ולא הדייט מאמש. אז, בשנת ,1995 חשב דור המייסדים שהגיע הזמן לחשוף את התייר לא רק לאתרים הקדושים אלא גם לתרבות הפלסטינית.
"אנחנו מציעים משהו שונה," אומר קסיס. "אנשים באים לבקר במקומות קדושים. הם פוגשים נהג ומדריך, אולי גם צוות של בית מלון, וזהו. אין להם כל מגע עם האוכלוסייה המקומית, הם לא מתעמקים במצב החברתי והתרבותי. זאת מטרת הארגון שלנו, לשכנע תנועות פוליטיות וחברתיות לרצות להכיר ולדעת."
הרעיון היה כנראה במקום כי המשרד הקטן בבית סחור צבר תנופה. אומנם התחדשות העימות הישראלי-פלסטיני בשנת 2000 לא עשתה טוב לעסקים, אבל נכון להיום מארח המשרד כ-180 קבוצות מדי שנה, בעיקר מהמערב.
"גילינו שבעצם אין בשום מקום מדריך טיולים פלסטיני, ספר שאפשר להסתייע בו וגם למכור לתיירים,” אומר קסיס. ”כל מה שמצאנו היה בינלאומי או ישראלי. גם לפלסטינים יש זכות לפרסם מדריך טיולים של עצמם, במיוחד למען אלה שמתעניינים באפשרות להגיע לפה. יש שוק לזה. יש אנשים שביקרו בישראל כבר כמה וכמה פעמים ועכשיו רוצים להכיר גם צדדים אחרים של האזור. חוץ מזה, זו תשתית לקראת תיירות עצמאית בעתיד."
תדריך לנוסע המתחיל בשטחים
המהדורה הראשונה של הספר Palestine & Palestinians (פלסטין ופלסטינים) יצאה לאור לפני כשנתיים. במקור היא נכתבה בצרפתית על-ידי סברי גירו, צרפתי שנשוי לפלסטינית וחי בירושלים. בשנה שעברה תורגם הספר לאנגלית בעזרתה של אנג'לה גודפרי (56), פעילת הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, והופץ בארצות הברית ובאירופה. בבית הדפוס ברמאללה הודפסו עד היום 7,500 עותקים.
מחסום חווארה. בלתי נמנע (צילום: איי פי)
לא מעט כסף הושקע במדריך המהפכני, רובו ככולו תרומות של ארגונים אירופיים. ב-448 דפי הכרומו נפרש לפני הקורא תקציר תולדות ארץ פלסטין, תרבותה, אתריה ואישיה הבולטים.
בחלקו הראשון מצוי תדריך לנוסע המתחיל בשטחים - מלווה בתמונות חיילים חמושים חמורי סבר וילדים מיידי אבנים - כיצד לנוע בתוכם, מתוכם ולתוכם. בספר אפשר למצוא בין השאר גם המלצות למסעדותיה של עזה ("אל תפספסו את קפה אבו נוואס הנעים מאוד בכפר האומנים") ולבתי הקפה של חברון ("כווכב א-שַרק, כוכב המזרח, מעוטר בדמותה של הזמרת המצרית האגדית אום כולת'ום. האווירה האינטימית והמוזיקה של הדיווה המצרית הופכות את המקום ליציאת ערב מסורתית אהובה").
מאז הועלה על מדפי חנויות הספרים, מדווחים עורכיו, נמכרו 6,000 עותקים, אבל דווקא בישראל לא ניתן כמעט להשיג את המדריך. החנויות היחידות שמציעות אותו למכירה בתוך תחומי הקו הירוק הן "יאפא" שביפו והמרכז למידע אלטרנטיבי במערב ירושלים. עותקים של המדריך אפשר למצוא בעוד כמה חנויות במזרח העיר, כמו במלון ”אמריקן קולוני” או באתר המזכרות palestineonlinestore.
סטימצקי, לעת עתה, מחוץ לתחום. "ואתה יודע למה"? שואל קסיס. "נניח שאתה מקבל הזמנה לעשרה עותקים מחיפה. איך בדיוק תשלח להם את הספרים? הרי רק המונית תעלה לי יותר עם כל המחסומים והאישורים. פשוט יותר לשלוח לחו"ל. תוך שלושה ימים זה שם, וזה זול." אבל זו לא הסיבה היחידה. לעורכים היה ברור שמי שמתגורר בצד השני של גדר ההפרדה לא ממש יגלה עניין בספר. אצל תומכי הפלסטינים מעבר לים מלאכת שיווק הספר החדש קלה יותר.
- מי בכלל רוצה לטייל במקום שבו יש מחסומים, גדרות תיל וקולות ירי?
"תראה, זה לא מדריך תיירים רגיל," מסביר קסיס. "זה ספר שמיועד גם למי שרוצה ללמוד על ההיסטוריה הפלסטינית ועל התרבות של הארץ הזאת. אני יודע שיש הרבה אנשים שקנו את הספר אבל אינם מתכוונים לבוא לביקור".
הספר מתאים גם לתיירים שמפחדים להגיע לפלסטין, בטוחה גם אנג'לה. "הם יכולים לשבת בכורסה בבית ולקרוא. יש בו המון מידע."
ניר צוק נשאר בחוץ
פלסטין של המדריך נחלקת לכמה אזורים: ירושלים, הגדה המערבית, רצועת עזה, "השטחים של "1948 והפרק האחרון המוקדש ל"גולן הסורי הכבוש."
בפתחו של הפרק על אודות שטחי 1948 שיר שכתב ב-1966 המשורר תוופיק זיאד: "כאן נישאר, צופים לעבר ארצנו, אם אנו צמאים, נסחט את הסלעים, אם אנו רעבים, נאכל את האדמה, אבל לא נעזוב, יש לנו עבר, הווה, עתיד, כאן אנו בארצנו, וכאן יצמחו שורשינו, עמוק עמוק בפנים".
בעוד יפו זוכה במדריך למקום של כבוד וסיפורה מתפרש על פני תשעה עמודים, הקצו העורכים כחצי עמוד בלבד לכרך השכן. תל אביב, הם אומרים, הרי אינה חלק מהמדינה הפלסטינית. "יצרנו מדריך לפלסטין,“ מסביר קסיס, “אם נזכיר את כל האתרים בישראל, אז לא עשינו בעצם שום דבר."
יש אנשים שעושים את דרכם ליפו לפי הריח. כשניחוח הפיתות הטריות של אבולעפיה עולה באפם הם יודעים - הגענו. "מאפיית אבולעפיה פעילה מאז שנת ,"1879 נכתב במדריך. "היום היא מוכרת מגוון רחב של לחמים מתובלים, מעוטרים על פי מיטב המסורת הפלסטינית בזעתר, ביצים, פטריות או בקר או ממולאים בגבינה." על מתחם המסעדות הסמוך של ניר צוק או על "קפה פועה" משוק הפשפשים, דילגו בספר הפלסטיני.
דוגמה נוספת: הסטף. במדריך זה לא רק שמורת טבע קסומה בהרי ירושלים, אלא בעיקר הריסות של כפר פלסטיני, שבו התגוררו 540 משפחות עד שבאו החיילים הישראלים עם קום המדינה והשמידו אותו. כך, לפי הספר, מתוארים גם תולדותיהן של רמלה ולוד, יהוד ויבנה - השטחים הפלסטיניים של .1948
בקורותיה של העיר חיפה מודגשת דווקא תוכנית "שקמנה," שיצאה לפועל במאי 1948 ונועדה לרכז את האוכלוסיה הפלסטינית שנותרה למרגלות הכרמל באזור קטן ככל האפשר בעיר, לשון הספר. בתוך כך שונו שמותיהם הערביים של הרחובות בחיפה והוחלפו בשמות גדולי הציונות. לדברי הכותבים, בעיר עוד יש תושבים המכנים את רחובותיה בכינוייהם המקוריים, אך מרבית השמות כבר נשכחו.
בהתייחסו לאגם החולה ולייבושו, מתאר המדריך את התנגדותם העזה של בעלי
הבצות הבדואים משבט אל גווארנה לתוכנית בראשית המאה שעברה. התושבים הפלסטינים הזהירו כי ייבוש האזור יפגע באיזון האקולוגי.
דרומה משם “ארצם של הבדואים,“ כפי שמתאר הספר את הנגב. "בדרך לאתר הארכיאולוגי ממשית ייתכן שהרדיו במכוניתך יפסיק לפעול," מזהיר המדריך. "זאת משום שנכנסת לאזור תחת פיקוח חמור. המרכז הישראלי למחקר גרעיני שבו חוקרים ומפתחים כוח אטומי ממוקם כאן תחת מעטה כבד של חשאיות כפי שנחשף לפני העיתון הלונדוני סנדיי טיימס בשנת ,1986 על ידי טכנאי הגרעין מרדכי ואנונו."
לדברי אנג'לה גודפרי, זוהי התיירות האחרת, האלטרנטיבית: "אנשים רוצים לראות משהו אחר ולהביע סולידריות. זה מה שאנחנו עושים. נכון, יש בזה ביקורת על ישראל היום."
קסיס: "כשבאה אלינו קבוצה לבית לחם, איך בדיוק נסתיר מהם את המחסום שבדרך, את החיילים שם, את החומה? אנחנו חייבים להסביר להם ממה זה נובע. זה מה שעושה הספר."
- ומה באשר למדריך טיולים לישראל בשפה הערבית?
"בשביל מה"? פורץ מוסלה בצחוק, "הרי אנחנו הפלסטינים לא מורשים להיכנס לישראל. אבל בכל מקרה, אני לא חושב שהרבה אנשים ירצו לקנות ספר שכזה. הפלסטינים מעדיפים לקרוא על עברם יותר מאשר על תל אביב."
לעת עתה, את המדריך הפלסטיני לא נראה בקרוב גם בגרסה עברית. התנאים, אומרים עורכיו, טרם הבשילו. "אנשים מעדיפים לעצום את העיניים ולחשוב שהכל יסתדר מאליו," מסכמת גודפרי.
