ביקורת מסעדה: סופיה, נסיכה בולגרית
אמיר קמינר יצא לאכול ב"סופיה", והחליט שאולי היא לא זוכה בכתר המסעדה הבולגרית האולטימטיבית שלו, אבל בכל זאת מדובר באופציית בילוי שווה וזולה. כולנו בולגרים
אחד הוויכוחים הקולינריים היותר עזים שאני מנהל בשנים האחרונות עם מקורביי סובב סביב השאלה איזו מסעדה ראויה לזכות בתואר "הבולגרית הכי טובה בגוש דן." חברי הטוב א,' בולגרי גאה, מתעקש שמסעדת "סופיה," הפועלת ביפו כבר יותר מ30- שנה, היא היא הדבר האמיתי. שנים הוא מנסה לגרור אותי למסעדה הקרויה על שם בירת בולגריה, אבל לא טרחתי.
"בשבילי, להיכנס ל'סופיה' זה כמו לחזור הביתה," ניסה לפתות. "זה בדיוק האוכל הבולגרי שעליו גדלתי. רק השמות של המאכלים, כמו שופסקה ולוטניצה, כבר נותנים לך את אותה תחושה ביתית." ולמרות נאומו המשכנע – אני בשלי. א' דבק בנסיונותיו ושלף קלף נוסף: "אבא שלי קבע שמרק השקמבה כאן הוא הכי אותנטי, ומבחינתו זה המבחן האמיתי. וחוץ מזה, אפילו הפועלים הזרים עולים אליה לרגל."
לא ממש התרגשתי. מבחינתי יש רק בולגרית אחת - "מסעדת הבלקן" הנהדרת, בהנהגת יחיאל פילוסוף, בשדרות ירושלים ולדעתי היא זו הראויה לכתר, גם אם לא דגמתי את אחרונת יריבותיה. רק ש"סופיה" עקרה באחרונה ממעוז הבולגרים והשתכנה במתחם המסעדות של רחוב הארבעה בתל אביב, מרחק זריקת קבב לוהט ממשכני, נעתרתי להפצרותיו.
"סופיה" מאפשרת שני מסלולי עסקית: 48 שקל ו65- שקל. בשני המסלולים תקבלו מנה ראשונה, עיקרית ושתייה. הראשונות זהות בשתי העסקיות: מרק היום היה מרק ירקות עם כדורי בשר קטנטנים. הוא היה טעים, אך קצת שמנוני. "הוא אולי טיפה שומני, אבל כך בדיוק מבשלים אצלנו," סינגר א.' "אגב, לכדורי הבשר אנו קוראים אלבונדיגס, והם קטנים, מזינים ושובבים." השופסקה - סלט ירקות עם גבינה בולגרית מגורדת מעל, נשמע אולי שיגרתי, אבל שווה התנסות. "סלט השופסקה המפורסם הוא כה פשוט אבל כה טעים וטרי, שבא לקום ולצעוק 'היידה יפו,"' התפייט א' ושכח שמכבי יפו כבר מזמן לא מככבת במדורי הספורט. "אגב, 'שופסקה' זה מהמילה כפרי, בגלל שהאיכרים התמחו בהכנת הסלט הבריא הזה."
פלטת הסלטים כללה לוטניצה – ממרח פלפלים קלויים נהדר ומתקתק, וקיופולו – חצילים עם שום. "מעדן עדין ומשובח," גירגר א.' "שפותח את התיאבון." רק האיקרה השגרתית ונטולת הנוכחות והריגושים לא עמדה בסטנדרטים של חבריה לפלטה.
ההבדל בין שני מסלולי העסקית נובע מאופי העיקרית. ב48- שקל הלכנו כמתבקש על קבב בולגרי. הקבב לא בייש את מסורת העדה. הוא שילב בקר וטלה והיה עשוי במידה הנכונה. משם עברנו ל"הקציצות החריפות," שאף הן משלבות בקר וטלה והיו טובות יותר – פיקנטיות וסקסיות. "יש המכנים אותן נרבוזני, כלומר עצבניות. אלה הן הקציצות הטעימות והעסיסיות ביותר שאני מכיר," הכריז נשיא מועדון מעריצי "סופיה."
באגף הזה יש גם מנה מבושלת מתחלפת, ובמקרה שלנו המטבח התקין מוסקה. "מי שרוצה לנסות את אחת המנות הקלאסיות של המטבח הבלקני, רצוי שינסה את המוסקה של 'סופיה,"' הטיף א' בטון של ג. יפית. "השף ספי מכין מוסקת-על! שכבות של חצילים, תפוחי אדמה והרבה בשר קצוץ." המדור מצידו קצת התאכזב לאור הציפיות שהתעוררו. הבשר היה יבשושי מדי, והתפרק והתפזר לכל עבר.
במסלול של ה65- שקל התעלמנו מכל הסטייקים והתפתינו לחוות את "פלסקביצה" בעלת השם המסקרן. מדובר בקציצה אימתנית ושטוחה המשלבת בשר עם גבינת קשקבל. צירוף מעניין שריתק אותי, ודווקא את הבולגרי האותנטי הקציצה הזאת הותירה אדישה.
אחרי כמה ביקורים ב"סופיה," אולי כל אחד מהצדדים בוויכוח הנדון ימשיך לצדד בדעותיו, אבל עם זאת, "סופיה" הכפרית והמחוספסת היא אופציית בילוי שווה, זולה וטעימה. לא בכדי מתמזגים בחלל שלה בצהריים עורכי דין מעונבים שפשטו את ז'קט החליפה, נשות עסקים מטופחות, חבורה של בולגרים מקשישים חובבי שתייה ומשפחות שבאות להיזכר במורשת המשפחתית. ונוכח החיזיון הזה היה נדמה לרגע ש"כולנו בולגרים," כמו שחזה השיר המפורסם של "גזוז."
-
סופיה, רחוב הארבעה ,16 תל אביב, 03-5614725.
מחיר העסקית: 48, 65 שקל.
מטבח: בולגרי.
שעות: א'-ה 12:00 - 18:00.
חנייה: בתשלום, במגרשי החנייה באזור.
אם חורגים מהדיל: אלכוהול וקרם קרמל.
ציון: 8 בסולם מסעדות בלקניות.