ביעור חמץ
צבי הנינג'ה נטולי הומור, אדי מרפי מביך, ג'ים קארי לא פוגע, מיסטר בין איבד את זה, יו גרנט משעשע לפרקים ורק ניקולס קייג' - הפתעה - הוא האפיקומן שלכם לחג הזה. לרגל פסח אהרון קשלס עושה כהרגלו סדר בסרטים שמציפים עכשיו את המסכים
צבי הנינג'ה: המרהיבים והמופרכים
ארבע עשרה שנים חלפו מאז הרפתקתם הקולנועית האחרונה של הצבים המוטנטים בני הטיפש עשרה. מאז השתנו מעט חוקי המשחק ההוליוודיים. מספר הסרטים שמאפשרים לשחקנים בשר ודם להתהלך בחליפות מבית היוצר והתופר של ג'ים הנסון האגדי הולך ופוחת, ודומה שכולם כרגע מעדיפים לסגוד למחלקות האמונות על האנימציה הדיגיטלית.
"צבי הנינג'ה", בבימויו של קווין מאנרו, מבקש לפסוע באותה דרך חתחתים שמחד מזכה את הסרט החדש בדימויים חזותיים שובי עין וקטעי אקשן מרהיבים ומאידך משלמת מחיר יקר בכל הקשור לעיצובן של הדמויות הירקרקות שמתנפלות בעוז על המסך.
"צבי הנינג'ה", ואת זה יודע כל מי שגדל על חוברות הקומיקס, הסדרה המצוירת או סדרת הסרטים, הייתה בראש ובראשונה אירוע קומי. לעזאזל, מדובר בצבים שעברו מוטציה והתעוררו כשהם יודעים דבר או שניים על אמנויות לחימה ופיצה. אם תרצו, כל אחד מהצבים הללו גילם בתוכו את סך כל תפקידיו הגדולים של קיאנו ריבס על מסך הכסף, ההכלאה האולטימטיבית בין טד מ"ביל וטד" וניאו מה"מטריקס". משהו בסגנון עדות "יו dude, איי נו קונג פו!".
למרבה הצער, גלגולו האחרון של "צבי הנינג'ה" מוותר על ההומור כמעט לחלוטין (מיכלאנג'לו עדיין מנסה), כמו גם על הארכי-נבל המיתולוגי, שרדר, וחמור מכל על הצורך להבחין בין אופיים של הצבים השונים – ולא, סרטי מצח בצבעים שונים עדיין לא בונים אופי.
במקום כל אלה תקבלו סרט פעולה מרשים במיוחד (בייחוד סצינת הקרב שמפגישה את רפאל ודונטלו על הגג) עם עלילה מופרכת. ובקיצור, כמו לצפות בסרט אייטיז של חברת "קאנון" האגדית רק עם ערכי הפקה של האולפנים הגדולים ומינוס מייקל דודיקוף, סטיב ג'יימס ושו קאסוגי הנצחי. וזה, חברים, כבר חתיכת מינוס.
גזור ושמור: הסצינה היחידה שמעידה על קשר עם מקורותיה הקומיים של הסדרה היא זו שמפגישה את רפאל עם מיני-מפלצת שנראית כמי שנמלטה מהסט של "הגרמלינס".
נורביט: ללא מילים
איזה תינוק? יש לי גזים! חי, חי! "נורביט"
איום ונורא. כמה איום ונורא? שימו לב לתמליל* של הסצינה הבאה:
חוץ. פארק מים. יום. נורביט (אדי מרפי) ניגש לאשתו כבדת המשקל, רספושיה (אדי מרפי), שגילתה לו אך אתמול שהיא הרה.
נורביט (מודאג): את בסדר? זה בגלל התינוק?
רספושיה: יש לי גזים. איזה תינוק? אה, תינוק. שיקרתי כדי שתישאר.
נורביט (נעלב): אין תינוק?
רספושיה מכווצת את ישבנה ואז נופחת: הנה התינוק!
נורביט מגיב בתדהמה ומתכונן לעזוב.
רספושיה: רגע, רגע...
נורביט נעצר, מחכה למוצא פיה, אך רספושיה עדיין מתעקשת לדבר מהישבן, היא נופחת בשנית ואז מסננת: תראה, תאומים!
* התמליל נכתב מהזיכרון, ייתכנו אי דיוקים קלים אבל זו רוח הדברים, תרתי משמע.
החופשה של בין: טקס אשכבה
בראשית שנות התשעים המציא הקומיקאי המחונן והמופלא, רואן אטקינסון, את עולמו הטלוויזיוני הקסום של מיסטר בין. בין, אותו ילד הלכוד בגוף של מבוגר איפשר לאטקינסון – שדווקא יודע דבר או שניים על הומור מילולי ("עלילות הפתן השחור") - לבקר מחדש בממלכתן של קומדיות הסלפסטיק האילמות. התוצאה הייתה להיט בינלאומי מיידי.
באמצע שנות התשעים החליט אותו קומיקאי מחונן ומופלא להחריב את עולמו הטלוויזיוני הקסום של מיסטר בין באמצעות תוכנית בת שני שלבים שתיארך כעשור:
- שלב א' (1997) - דמותו של בין תעבור לקולנוע בסרט שייקרא "בין" ובקרב המהדרין, "Bean: The Ultimate Disaster Movie". ואכן, "פוסידון" הוא כלום לעומת סרט האסונות האולטימטיבי של בין.
- שלב ב' ואחרון (2007) - אתם מוזמנים לצפות בסרט ההמשך "החופשה של בין".
כן, עוד פעם נתקעה לי העניבה. "החופשה של בין"
על מה הסרט? מר בין יוצא לחופשה בקאן ונתקל באי אלו מכשולים בדרך. אי אלו מכשולים? מאכלי ים ריריים – ללא ספק הסצינה הדוחה של השנים האחרונות, מכונת סנדביצ'ים חובבת עניבות, ילד מעצבן שדורש מכות אך מעדיף לחלק אותן והגרוע מכולם - במאי נרקיסיסט עם יומרה בגודל של האגו שלו (ווילם דפו, האם זה אתה?).
עצה למשתמש המתחיל? "החופשה של בין" אמנם מתהדר בכותרת ששימשה את יצירת המופת של ז'אק טאטי ("חופשתו של מר הולו") אך רחוק מלהציע את הרעננות הקומית של אותו גאון צרפתי מקולל.
ובקיצור, טוב תעשו אם תדלגו על שבעים הדקות הראשונות של הצפייה, גם אם זה אומר שתחמיצו רגע נהדר של אופרה בביצוע מיסטר בין, ותיכנסו היישר לסצינה קומית הכתובה ומבוימת במיטב המסורת של סדרת הטלוויזיה המקורית. הכוונה כמובן לרגע שבו בין מנסה להחליף בין יצירתו השאפתנית של אותו במאי מגלומן (דפו) ובין קלטת וידיאו שצילם במהלך נסיעתו. התוצאה - חבטה שנונה בפסטיבל הנחשב והמעונב, ביוצרים נפוחים ובסרטי אוונגרד.
אגב, יחד עם שתי הדקות האחרונות שמלוות את הגעתו של בין לחוף המובטח לצלילי קולו המרטיט של שארל טרנה ("La Mer") הופכת המערכה האחרונה לאחד מטקסי האשכבה היותר מכובדים שנערכו לדמות אהודה. היה שלום, מיסטר בין.
המספר 23: כמה זמן לוקח לקרוא ספר?
כבמאי ג'ואל שומאכר מזכיר את אותו אדם חסר טעם שמבקש להטביע את כל ארוחותיו, בין אם מדובר בפיתה עם שווארמה ובין אם מדובר בסושי, בטעמו העדין והמשובח של רוטב האמבה. ובקיצור, תהיה זו סצינה קטנה או גדולה, סמכו על שומאכר שיעניק לה את אותו טיפול גס. לעיתים הוא יפגוש בתסריט שהולם את אופי עבודתו ונתקל בסרטי פולחן כמו "נשיכות קטנות" ו"בדרך למטה" אך בדרך כלל נפגש בעבודות שמרגישות יותר כמו אותן פיתות שמתפרקות מהרטיבות, "שמונה מ''מ" למשל. למרבה הצער, "המספר 23" שייך לאגף הפיתות האומללות. וכולכם יודעים מה דינן של פיתות בפסח.
על מה הסרט? ג'ים קארי מגלם לוכד כלבים שמקבל מזוגתו (וירג'יניה מדסן) ספר הנושא את הכותרת "המספר 23" שמשלב באופן מוזר ומטריד בין זיכרונותיו האישיים ובין מהתלת רצח שסופה עדיין לא נכתב.
למה לא? בידיו של תסריטאי מוכשר יותר מפרנלי פיליפס "המספר 23" היה יכול להפוך בקלות למותחן מצמרר אבל דומה שפיליפס, ממש כמו גיבורו, פיתח אובססיה למספר 23, כך שהוא מקדיש את שתי המערכות הראשונות של הסרט – כולל רצף כתוביות פתיחה מושקע במיוחד - לביסוסה של העובדה המדעית הבאה: לא כדאי להתעסק עם המספר 23. וגם את זה כבר למדנו, בצורה משכנעת ואלגנטית יותר, מאחד - מייקל ג'ורדן.
ואם אתם חושבים שהמערכה האחרונה תגאל את נשמתו של הסרט - אתם טועים, שכן את הטוויסט המבריק של "המספר 23" תוכלו לנחש עוד בתור לקופות.
ומספר תהיות לתסריטאי המתחיל:
- מדוע שמישהי תתפתה לקנות ספר עלוב למראה, בכריכה אדומה מדם, הנושא עליו את הכותרת "המספר 23", ונכתב בידי אדם העונה לשם טופסי קרטס (נסו לקרוא זאת במהירות ותבינו) לבעלה האהוב גם אם המאחר?
- כיצד זה שהאישה מצליחה לגמוע למעלה מחצי ספר בזמן ההמתנה לבן זוגה בחנות ספרים ואילו לבעל שממש נשאב לתוך רומן - שעוביו, אגב, כשל חוברת הדרכה למדיחי כלים - לוקח קרוב לשבוע? אייס ונטורה אולי מדבר מהתחת אבל לקרוא הוא יודע.
- 23? 23? ושוב 23???
מילים ולחן: המצרכים הדרושים - גרנט וברימור
קולנוע יכול, כך מתברר, להיות דבר מאוד פשוט. בייחוד כשמדובר בקומדיה רומנטית. טול אחד יו גרנט וכלא אותו בחדר עם אחת דרו ברימור. תן לעוגה לתפוח במשך שעתיים ולאחר מכן גלגל את כתוביות הסיום. זהו אם תרצו סוד קסמו של הסרט החדש מבית היוצר של מרק לורנס ("שבועיים מראש").
עובדים, מפרלטטים, מתאהבים, מתקוטטים. "מילים ולחן"
למעשה נדמה כי כל המאמצים התסריטאים הושקעו במחשבה כיצד להכניס את גרנט וברימור לחלל אחד. להלן הפתרון: זמר אייטיז שרוף מתבקש לכתוב להיט חדש עבור כוכבת עכשווית א-לה כריסטינה אגילרה ומוצא שותף לכתיבה במקום בו לא ציפה - פינת העציצים. קראתם נכון, המחליפה (ברימור) של אשת העציצים הקבועה מתגלה בכל הקשור לצמחים ככישלון אך בכל הקשור לחריזה ככישרון. וכך מוצא את עצמו צמד של הפכים, היא גיטרה הוא סינתיסייזר, תחילה עובד, אחר מפרלטט, מתאהב, מתקוטט, ולבסוף כמו יאצק נופל וקם.
אוכלוסיית יעד: אלו הנשבעים בשמם של יו גרנט ודרו ברימור. אגב, לא אחת מדובר בדיוק באותם אנשים.
שתי סיבות נוספות לצפייה:
1. היילי בנט, המגלמת את דמותה של אלילת הנוער, קורה, עושה לכריסטינה אגילרה, בריטני ספירס ושאקירה את מה שאנה פאריס עשתה לקמרון דיאז ב"אבודים בטוקיו".
2. כתוביות הפתיחה המשעשעות עד מחנק מזכות אותנו ברגע אייטיז טהור - כולל התסרוקות הנפוחות, חליפות הפוליאסטר ונענועי האגן - כשאנו זוכים להציץ לוידיאו-קליפ של להקתו הפיקטיבית של יו גרנט, "פופ!". וואהם!, מאחוריכם.
גוסט ריידר: גיבור-על שלא מתייסר
והזוכה בפרס להיט הפופקורן החביב לחג הפסח הוא לא אחר משנוא נפשה של הביקורת האמריקנית, "גוסט ריידר". אנחנו משוכנעים שגם חלק מן הקוראים מרימים ברגעים אלה את גבתם ולפיכך החלטנו לפרסם את נימוקי השופטים:
1. לאחר רצף של עיבודי קומיקס רביזיוניסטיים, מהורהרים ונפלאים ("באטמן מתחיל", "סופרמן מתחיל" וכו') כיף לראות במאי, מרק סטיבן ג'ונסון ("דרדוויל", זוכרים?), שלא מתבייש לנפק סרט קומיקס קאמפי, חף מיומרה, המציג במרכזו גיבור-על שלא מרגיש צורך להתייסר על היותו גיבור-על. נהפוך הוא, הוא נהנה מכל רגע.
2. ובתפקיד "הנהנה מכל רגע" - ניקולס קייג', ששנים פלירטט עם האפשרות להפוך לגיבור-על (כולל מחשבות על "סופרמן") וכעת זוכה להגשים סופסוף את חלומו. וקייג' אכן חוגג כל רגע שלו על המסך. זו ללא ספק הופעתו המשוחררת והפרועה ביותר של קייג' במעיל עור מאז "לב פראי" ו"עימות חזיתי".
3. הסרט מעניק תשובה ניצחת לשאלה, "לאן נעלם פיטר פונדה?". לגיהינום. פונדה מגלם את השטן שרוכש את נשמתו של קייג' בפתיחת הסרט ומגייס אותו למאבק בגורמים קיצוניים. מתברר שיש יותר קיצוני מהשטן.
4. אם תרתם אחר אוסף הנבלים הגרוע ביותר בתולדות הקולנוע הרי שחיפושיכם הגיעו לקצם. דומה שאפילו הבמאי הפנים את העובדה הנ''ל שכן הוא מאפשר לקייג' לחסל אותם באגביות ובזריזות שאפילו תגרום לאות המודפסת על חליפתו של סופרמן להצהיב עוד יותר מקנאה.
5. גיבור העל הוא שלד בוער!
6. גיבור העל הוא שלד בוער הרוכב על אופנוע!
7. גיבור העל הוא שלד בוער הרוכב על אופנוע במעיל עור!
8. סם אליוט משחזר את הופעתו המופתית ב"ביג ליבובסקי" כדי לגלם את דמותו של המספר שהוא גם המנטור של ניקולס קייג' בסרט. ובכלל, אפשר לראות ב"גוסט ריידר" את גרסת ה"ביג ליבובסקי" לגיבורי העל. בתפקיד ה-dude - גוסט ריידר. בתפקיד הווייט ראשן - קוקטייל סוכריות ג'לי. בתפקיד הג'וינט המרגיע - תוכנית טלוויזיה המקרינה שימפנזה נאבקת באדם. בתפקיד הניהיליסטים הרודפים – כנופיית ארבעת היסודות. בתפקיד הקרידנס קלירווטר רבייבל – הקרפנטרס. ובתפקיד השטיח שממש עושה את החדר - אווה מנדז.
צפייה מהנה וחג מצות שמח!
