שני מסלולים ביום: הר ברניקי ושוני

בפינות חבויות ביערות ובאתרי קק"ל ברחבי הארץ, מבצבצים לצד שורשי העצים, גם שורשים אחרים, היסטוריים, המספרים את סיפורה ארץ ישראל מאז ימי קדם. בשנים האחרונות פיתחה ושדרגה קק"ל בסיועה רשות העתיקות עשרות אתרים ארכיאולוגיים והכשירה אותם לביקורי הקהל הרחב. מדי יום במהלך חול המועד נפרסם מסלול סיור בשניים מבין האתרים. והיום: שוני בפארק ז'בוטינסקי הסמוך לבנימינה והר ברניקי ממזרח לטבריה.

שוני בתקופה הרומית

החוקרים משערים שבאתר שוני שכן כפר שמי, שנזכר בתלמוד הירושלמי.

 בתקופה הרומית (מאות 2-3 לספירה) זכה המקום לפרסום רב בשל מעיינותיו השופעים. משוני יצאה באותם ימים אמה שהוליכה מים לקיסריה. כאן נערכו חגיגות מים, שנשאו אופי עליז ומתירני במיוחד, עד כי רבי אבהו מקיסריה הזהיר את תושביה היהודים של קיסריה לבל ייקחו בו חלק.

התיאטרון והח'אן

בחפירות נחשף תיאטרון מרשים מהתקופה הרומאית. בריכות המים הגדולות, בעלות רצפות הפסיפס, ממוקמות מאחורי הבמה, כך שנראו היטב לעיני הצופים. רוב הספסלים משוחזרים, אך אריחי האורסטרה - הרחבה שלפני הבמה ששימשה את מקהלת התיאטרון - מקוריים. כדאי לשים לב לפתחי הניקוז שברצפת האורכסטרה. ייתכן ששימשו לניקוז המים שבעזרתם שטפו את הדם שניגר מבעלי החיים שהועלו כאן לקורבן.

שוני בתקופה המודרנית

בשנת 1912 רכשה חברת יק"א, החברה שניהלה את מושבות הברון רוטשילד ואדמותיו, את אדמות שוני, כחלק מאדמות אום אל-עלק. כאן התיישבו "הגדעונים" (1914), בני איכרים מזכרון יעקב, שלקחו חלק בהקמת המחתרת ניל"י.

המוזיאון

המוזיאון שוכן בשני אולמות שבאמבולטריום ההיסטורי של התיאטרון. מוצגים בו כלים שנמצאו בחפירות האתר, ביניהם כלי זכוכית מעודנים, בקבוקי שמנים ובשמים, אוסף מקטרות ונרות שמן, כלי רפואה ועוד. ממצאים מעניינים הם פסל נחש מברונזה ופסל שיש המתאר את פוסידון/נפטון, אל הימים והאגמים, שפולחנו נערך כפי הנראה במעיינות שוני.

שוני. פסל נחש מברונזה

מוזיאון אחיעם לפיסול ישראלי

באתר שוני מוצגים פסליו של האמן אחיעם שושני. מבקרי אמנות שייכו את יצירותיו לזרם "הכנעני" (זרם באמנות הישראלית שדגל ביצירת אמנות ששאבה את השראתה מיצירות המזרח הקדום). שושני דחה כל קשר אידיאולוגי עם אמנות זו, אך אין להכחיש שבפסליו ניכרים מוטיבים של זרם זה. הוא תרם לקק"ל 90 מיצירותיו המוצגות באולם שהוקצה לשם כך, ובבריכת המים העתיקה של האתר.

איך מגיעים?

שוני נמצאת על אם הדרך בין בנימינה לזכרון יעקב.

במאה השישית החליט הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס, מהבנאים הגדולים בהיסטוריה של העולם, לעשות מעשה גם בטבריה. הוא ציווה להקיף את העיר בחומה, שהקיפה בסופו של דבר לא רק את בתי המגורים של טבריה, אלא טיפסה במדרון ההר התלול וכללה בתחומיה גם את הפסגה של הר ברניקי, המתנוססת כ- 190 מטרים מעל לכנרת. החומה הזו, שאורכה היה כמעט שלושה קילומטרים, גוננה על העיר במשך מאות שנים, עד בוא הצלבנים.

המנזר בהר ברניקי

מדוע השקיעו בוני חומת טבריה הביזנטית מאמצים כה אדירים שנדרשו לבניין

 החומה בהר כה גבוה? ברור שלתוספת הזו לא היתה שום משמעות הגנתית מיוחדת על העיר. הסיבה לכך היתה כנראה המנזר והכנסייה המיוחדים שניצבו בפסגה המזרחית שבראש ההר. מהכנסייה ניתן היה להשקיף על "ארצו של ישו" - האזור שבו פעל ישו הנוצרי, הטיף את תורתו וביצע נסים רבים המתוארים בברית החדשה.

המבנים שבנה יוסטיניאנוס חרבו ברעש אדמה שהתחולל כאן בשנת 749. נותרו מהם רק בור מים ממערב למבנה ויסודות של קיר מתחת למבנה מאוחר יותר.

הכנסייה זכתה לשם "כנסיית העוגן", משום שמתחת למזבח הכנסייה התגלתה אבן בזלת בדמות עוגן, שמשקלה כחצי טון. נראה כי האבן נחשבה בתקופה הביזנטית לחפץ מקודש, שנקשר בפעילותו של ישו בכנרת.

מבנה הכנסייה שנראה כיום במקום נבנה במחצית השנייה של המאה השמינית, תחת שלטון האסלאם. זו הייתה כנסייה גדולה, שאורכה עמד על 28 מטרים. היא נבנתה במתכונת של בסיליקה, כלומר, בעלת אולם תווך ושתי סיטראות משני צדדיו. התקרה נתמכה בשני טורים של עמודים, שבעה זוגות עמודים בכל טור, ששרדו באתר יחד עם הכותרות שלהם.

כנסייה במתכונת בסיליקה

רצפת הכנסייה הייתה עשויה טיח לבן שבו שולבו קטעי פסיפס. גם החצר, ממערב לפתח, הייתה מעוטרת ברצפת פסיפס בצבעים שחור ולבן. במרכז החצר נחצב בור מים ריבועי, שאסף מים מגגות המבנה. הכנסייה פעלה עד סוף התקופה הצלבנית (המאה ה-13). בתקופה הממלוכית הפכה לבית מגורים, שחרב כנראה ברעש אדמה בסוף המאה ה- 13, או בראשית המאה ה- 14.

איך מגיעים?

דרך עפר טובה עולה להר ברניקי מהקצה הדרומי-מערבי של שיכון א' בטבריה.

• צילומים: רשות העתיקות, ארכיון הצילומים של קק"ל ויעקב שקולניק

• למסלולים ארכיאולוגיים בתל בית ציידה ובעין קובי - לחצו כאן
• למסלולים ארכיאולוגיים בעין חצבה ובתל יזרעאל- לחצו כאן