מדעי החברה: סטודנטים משפצים בשכונת ג'סי כהן

עמוס ירושלמי, מקים עמותת "תנו יד לחבר" הפועלת בשכונת ג'סי כהן בחולון ומסייעת למאות משפחות נצרכות, מתוסכל. שנים הוא חולם להקים בשכונת המצוקה מרכז קהילתי שיפעל למען תושביה וכעת, כמה חודשים לאחר שהחל סוף-סוף לשפץ את מבנה העמותה המוזנח - אין זכר להבטחות הרבות לתרומות שקיבל. בהיעדר המימון שהתפוגג, רק התלהבותה של קבוצת סטודנטים לעיצוב פנים, תלמידי המכון הטכנולוגי בחולון המשפצים בעצמם את המקום, מנחמת אותו.

25 שנות הפעילות החברתית של ירושלמי, המשמש גם כחבר מועצת עיריית חולון, לא הכינו אותו לאכזבה. "במבנה הישן הזה אנו מחלקים מזון לכ-500 משפחות נצרכות מחולון, ראשון-לציון, בת-ים והסביבה", הוא אומר. "אבל הוא מוזנח עד-כדי-כך שבשעות הערב עבריינים היו מגיעים אליו, גונבים את הציוד ומשאירים מאחוריהם לכלוך ואמצעים לעישון סמים. בהדרגה, נאלצנו להקים גדרות תיל מסביב כדי להרחיק אותם". תקופה ארוכה ביקש לסלק את הלכלוך והמפגעים מהבניין אך התקשה בהשגת מימון לכך. "הרבה מאוד מהבעיות שהתעוררו כאן נובעות מפוליטיקה מקומית", הוא מקונן.

"משוועים לסיוע כדי לסיים את העבודות". בית העמותה (צילום: ניב קלדרון) 

שיעור מעשי בעיצוב

"פניתי בעצמי לכל מיני גורמים שהבטיחו לעזור, אבל הבטחות לא מומשו. כרגע הכל 'בבדיקה', ובינתיים הזמן הולך ואוזל", מתאר ירושלמי, שלפני מספר חודשים נתקל בהזדמנות אמיתית להגשים את חלומו: האדריכל רפי רייש, מרצה במכון הטכנולוגי ושוחר סביבה מושבע, החליט לגמול את 24 תלמידי העיצוב שלו מתיאוריות ושרטוט תוכניות, להציג בפניהם את המציאות המקצועית עימה יתמודדו בהמשך - ועל הדרך לאמץ את בית העמותה העזוב.

"בדרך-כלל הסטודנטים נדרשים להגיש דגם או שרטוט של תוכניותיהם, אבל הפעם החלטנו לצאת החוצה וממש לעצב, במו ידינו, את המבנה", רייש מסביר בחיוך. "במסגרת אחד הפרויקטים שלנו, שמתמקד בעיצוב מבנה חברתי-סביבתי, החלטנו לחפש מבנה פוטנציאלי שנוכל לתכנן מחדש". "בהתחלה, כשהם רק הגיעו לכאן וסיפרתי להם על המקום, לא חשבתי שהם ממש ישפצו ויבנו בעצמם",

נזכר ירושלמי. "היו לי שאיפות צנועות יותר, אבל ההתלהבות שלהם פשוט סחפה אותי".

וכך, בשלושת החודשים האחרונים מקדישים חברי הקבוצה שלושה ימים בשבוע לעבודות השיפוץ, ולמרות בעיות המימון קשה למצוא ביניהם מתלוננים. אפילו השמש הקופחת, שקרניה חודרות אל חללי המבנה המוזנח, לא עוצרת אותם. הם מסתובבים בין הריסות המבנה, מרימים, מגרדים וצובעים, ובין לבין מפנטזים על המרכז החדש. לאחר שמדדו, שרטטו, התייעצו ושרבטו רעיונות, גיבשו הסטודנטים תוכנית שאפתנית שתהפוך את המבנה הישן למרכז קהילתי רב-תכליתי. "במבנה המשופץ יהיו חמישה חללים", מתגאה רייש. "חלל לימוד, בו יוכלו ילדי השכונה להכין את שיעור הבית, חלל יצירה ומשחק, חלל לריפוי בעיסוק, חלל להתנסות מוזיקלית וחנות בגדי יד שנייה לתושבים". 

"ההתלהבות שלהם סחפה אותי". סטודנטים-שיפוצניקים (צילום: ניב קלדרון) 

"כל החללים עשויים מפסולת בניין ממוחזרת"

"הרגשה הטובה שלנו נובעת מההזדמנות לעשות משהו עבור הקהילה", מצהירה סיון סולניק (27), תלמידת שנה ג' במכון. "אני מחכה לרגע בו נסיים ונוכל לראות שיצרנו מבנה שישמש את הילדים. במקום להסתובב ברחובות, הם יבואו ללמוד ולהעשיר את עצמם". לדבריה, הערך החברתי מתווסף לסיפוק הנובע מההיכרות עם מקצועה העתידי. "סוף-סוף אנחנו לא רק מסתכלים בקטלוגים ובונים מודלים", היא מחייכת. "אנחנו מדברים עם ספקים, מזמינים חומרים ומנסים אותם בעצמנו".

לצד החזון החברתי, מבקש רייש להנחיל לתלמידיו את משנתו האקולוגית. "כל החומרים בהם אנחנו משתמשים ממוחזרים או אינם מזהמים", הוא מדגיש. "היום כמעט לכל חומר יש תחליף ירוק, ולמרות שהם עדיין לא נפוצים כסטנדרט עבודה אני מקפיד מאוד להשתמש בהם". הסטודנטית שלו נועה עובדיה (23) מהנהנת בהסכמה. "החללים שעיצבנו עשויים מפסולת בניין ממוחזרת וחומרים ירוקים נוספים. זה גם מוזיל את העלויות, כי חברות בנייה נפטרות מפסולת ממילא, וגם מסייע לסביבה", היא פוסקת.   

וירושלמי? בזמן שנותר עד מועד השקת המבנה המחודש, שנקבע ל-29 ביולי, הוא מסתובב בין קירותיו השבורים, משיב לטלפונים במשרדו המאולתר וממשיך לחלק מזון לנזקקים מדי יום שלישי. את רגעיו הפנויים הוא מקדיש לחיפוש אחר מימון ובעלי מקצוע שיסייעו לעבודות השיפוץ בהתנדבות. "לאחרונה המכללה תרמה סכום כסף מסוים, אבל זוהי רק טיפה בים", הוא מסכם בעצב. "גייסנו כבר שרברב, יועץ בטיחות, מהנדס בניין וחשמלאי שעוזרים לנו - אבל אנחנו עדיין זקוקים לסיוע רב בכדי לסיים את העבודות".