"את רוצה שאני אחבק אותך?"
היא מזגה לעצמה כוס יין ולו מים מינרליים, והם התיישבו על הספה. אחרי רבע שעה של שיחה על כלום, פיהקה בהפגנתיות ושאלה אם הוא רוצה להתארגן לשינה. הם החליפו בגדים - בנפרד - ונכנסו למיטה. "באיזה צד את ישנה?" שאל. המשך הסיפור
"נעים מאוד, אורן".
"אני דפנה. אתה רוצה לשתות משהו?" שאלה תוך התקדמות לעבר ארון המשקאות.
"רק מים, בבקשה. אני מעדיף לא לשתות אלכוהול בעבודה".
המילה "עבודה" הדהדה בראשה. בשעה ובסיטואציה כזאת קל לשכוח שלא מדובר בדייט שהתקדם. היא מזגה לעצמה כוס יין אדום ולו מים מינרליים, והם התיישבו על הספה. אחרי רבע שעה של שיחה לא מעניינת על כלום, פיהקה דפנה בהפגנתיות ושאלה אם הוא רוצה להתארגן לשינה. הם החליפו בגדים – בנפרד – ונכנסו למיטה.
"באיזה צד את ישנה?"
"אני בדרך כלל ישנה באלכס... אמממ, בצד שמאל. כלומר, בצד של הדלת", הרגישה איך פניה מאדימות.
אורן הסתיר חיוך נבוך וסידר את הכרית בצד ימין. "זה מצוין, אני מעדיף את הצד של השידה. ככה לא צריך לחפש את השעון המעורר יותר מדי".
הם נכנסו למיטה משני צדיה, נשמרים לא לגעת זה בזו, כמו זוג חרדים בשידוך. "את רוצה שאני אחבק אותך?"
"האמת שאני מעדיפה שבינתיים רק תישן לידי. לפחות עכשיו".
"אין בעיה, זה לגמרי טבעי", ענה בקול מרגיע וכיבה את מנורת הלילה.
הוא לא נוחר או מדבר מתוך שינה
יש לו ריח טוב, חשבה לעצמה. הוא גם לא נוחר או מדבר מתוך שינה, או מתהפך ופולש לצד שלה, רק נושם בכבדות כזאת, מרדימה. ממש פרטנר מושלם לשינה. מעניין אם הם עוברים מבחנים לעבודה הזאת... עברו עליה ארבע שעות של מחשבות עד שהצליחה להירדם.
בשעה שבע נדלק שעון הרדיו והשמיע את חדשות הבוקר. עברו כמה שניות עד שדפנה הבינה שהיא מכורבלת בחיקו. היא ניסתה לחזור מיד לצד שלה במיטה, אבל אורן התעורר לפני שהספיקה, ושניהם קפצו ממקומם.
"אני מצטער, לא התכוונתי..."
"לא, זה בסדר, זאת אני. מתוך שינה, אתה יודע... רוצה קפה?" היא מיהרה לצאת מהחדר לפני שיבחין בסומק שהתפשט על פניה. הוא שתה את הקפה בלגימה אחת ארוכה, צחצח שיניים, התלבש ומיהר לצאת. דפנה הודתה לו על הלילה והוסיפה ש"נהיה בקשר". ממש, אחרי פדיחה כזאת.
בשבוע שלאחר מכן לא עבר לילה בלי שחשבה עליו, על הרוגע והחמימות שהשרה עליה, על אף המבוכה הגדולה ששררה ביניהם. לבסוף, הבדידות או הסקרנות – היא לא רצתה לחשוב מי מהם – הכריעו אותה, והיא החליטה שהיא רוצה לנסות שוב. היא התקשרה לקבוע, הפעם לחמישי בלילה. "נראה איך זה לישון איתך עד מאוחר", פלטה בגיחוך, ואז חשבה שהיא מתה ממבוכה.
הפעם הפגישה היתה נינוחה יותר. הם צחקו ודיברו כמעט על כל דבר, פרט לחיים האישיים. כשנשכבו במיטה וכיבו את האור, הפנתה לו דפנה את הגב ואז גררה עצמה אחורה לאט ונצמדה לחזהו, כאילו בטעות. הפעם נרדמה כמעט מיד.
במשך שבועיים הזמינה את אורן לישון אצלה כמעט כל לילה שני. כששמה לב שהיא מבטלת יציאות עם חברות כדי "ללכת לישון מוקדם", הבינה שמשהו השתנה ביחסה אליו, אבל שכנעה את עצמה שהיא עדיין עומדת בהתחייבות שקבעה. "כל עוד אנחנו לא שוכבים, אין סכנה שאני אתאהב", חשבה.
ביום חמישי שאלה אותו דפנה אם הוא יוכל להגיע כבר בעשר. היא הופתעה מהמהירות בה הסכים לבקשה. מה, הוא לא יוצא בחמישי בערב? אין לו תוכניות? חברים? היא לא ידעה שמיד אחרי השיחה איתה זייף שיעול חולני לשלושה חברים והתנצל שלא יוכל לבוא הערב עקב גסיסתו מכנראה-שחפת.
דפנה מזגה לעצמה יין ועמדה לסגור את הבקבוק, כשאורן ביקש ממנה למזוג גם לו.
"חשבתי שאתה לא שותה בעבודה..." גיחכה ומזגה לו כוס גדולה.
"מחר חופש", חייך אליה.
"אני חייבת לשאול, מה אתה עושה בעבודה הזאת?"
הם דיברו שעות, הפעם גם על החיים האישיים, על הילדות, על בני זוג קודמים. אורן סיפר לה על החברה האחרונה, שעזבה אותו אחרי שלוש שנים ביחד, על מרוץ הדייטים שכפה על עצמו ועל תקופת היובש שבאה אחר כך. כשבקבוק היין נגמר והם נותרו מכורבלים בשמיכת הפוך שהביאה מהמיטה, מצאה דפנה סופסוף את האומץ, הסתובבה אל אורן והביטה בעיניו. "אני חייבת לשאול, מה אתה עושה בעבודה הזאת? זה לא שאתה באמת צריך את הכסף".
אורן השפיל את עיניו וחש סחרחורת קלה. "האמת? מאז שהאקסית ואני נפרדנו זה פשוט היה חסר לי, לישון עם מישהי. החמימות הזו. היה לי קר לבד, את מבינה?"
דפנה הרגישה איך מגדל הקלפים שבנתה ביעילות כה רבה בחודשים האחרונים מתמוטט סביבה. הכללים שקבעה לעצמה, שנועדו להגן עליה מפני עוד שברון לב, לא עזרו לה מול הבחור הפשוט-אך-מקסים הזה. היא לא ענתה לו, רק קירבה את שפתיה ונישקה אותו. בהתחלה נשיקה עדינה, ואחר כך ארוכה ומלאת תשוקה. הם התנשקו במשך דקות ארוכות, ואז, סופסוף, הפשיטו זה את זו.
כשפקחה את עיניה, ראתה אותו שוכב על הספה לידה ומסתכל בה. "בוקר טוב", אמר.
היא קמה, ומבלי לענות הלכה לחדר השינה וחזרה עם דף מקופל. "זה בשבילך. אני לא צריכה את זה יותר".
הוא פרש את הדף וקרא בעיון את חמשת הסעיפים ואת הנספח שבסוף. אחר כך הסתכל בה, הרים את תיקו מהרצפה והוציא דף לבן מקופל לארבע. "אז גם אני לא צריך את זה".
"מה זה? גם לך יש רשימה?" שאלה כשפתחה את הקיפולים. היא קראה את הכותרת: "חוזה העסקה" ומתחתיה סעיפי החוזה בין חברת "חיבוקון.קום" לבין אורן סלע.
"אני עוזב את העבודה, מהיום. מעכשיו". הוא התקרב ונשק על שפתיה.
דפנה קמה מהספה והלכה למקלחת, לא לפני שהדביקה לו עוד נשיקה קולנית על הפה. כששמע את המים זורמים הוציא אורן את טלפון הנייד מתיקו וחייג למספר שהופיע תחת הכותרת "עבודה".
"הלו, ראובן? זה אורן, אורן סלע. תשמע, אין לי הרבה זמן, רק רציתי להגיד לך שזה עבד... כן. לא האמנתי לך, הייתי בטוח שאני זורק את הכסף שלי ושאין מצב שאני אוהב עוד פעם מישהי, אבל זה הצליח, אני פשוט מאוהב מעל לראש בבחורה הזאת!"
"אני שמח לשמוע", ענה הקול מהצד השני.
"אבל אני חייב לשאול: איך עשיתם את זה? איך יכולתם לדעת? בכלל, זה היה סיכוי של אחד למיליון..."
"לא בדיוק. תשמע, 'חיבוקון' הוא רק אחד מהאתרים בחברה שלנו, דרך אחת מיני רבות לגרום לאנשים להתאהב. בסך הכל היינו צריכים להתאים את האתר לפרופיל שלך. את שאר העבודה אתה עשית, ובהצטיינות רבה, אני חייב לציין".
"אז אתה אומר שיש עוד אתרים פיקטיביים כאלה? איזה?"
צחוק קצר נשמע מעברו השני של הקו. "שיהיה לך בהצלחה, אורן. אל תאכזב!"
אורן הביט בצג הנייד כשדפנה יצאה מהמקלחת, עטופה בחלוק. "מי זה היה?" שאלה.
"זה? הבוס".
"ו..."
"התפטרתי". חיוך רחב התפשט על פניו כשתפס בחלוק ומשך אותה אליו.
