ממש לא מוכרחים להגיד "אמרתי לך!"

נישואים יכולים מקור להנאות הגדולות ביותר של החיים, או שורש לסבל רב - ואפילו טרגי. קיימת נוסחה בת ארבע מילים שמבטיחה חיי נישואים מאושרים: "הימנעו מלהכאיב, הסבו הנאה". במקור התנ"כי הנוסחה קצת שונה: "סור מרע ועשה טוב" (תהלים ל"ד, ט"ו). להישמר שלא לגרום צער מיותר לבני הזוג שלנו - בין בדיבור ובין במעשה, ולעשות ככל יכולתנו כדי לגרום להם הנאה.

אין לנו טלפתיה. רוצים משהו? תבקשו!

רוב הצער שבני זוג גורמים זה לזה אינו נובע מכך שאחד מהם אכזר או מרושע, אלא מכך שהם רוצים משהו מבני הזוג שלהם ומתוסכלים או מוטרדים כשאינם מקבלים אותו. בני הזוג צריכים להשלים עם המציאות שאף אחד בעולם לא מקבל את כל מה שהוא רוצה. יחד עם זה, שניכם תרוויחו אם תרגילו את עצמכם לבקש את מה שאתם רוצים, בדרך שתגרום לבן/בת הזוג להרגיש רצון לבוא לקראתכם ולמלא את צרכיכם.

לכן, היו נכונים לבקש מה שאתם רוצים, בדרך שתשמע נעימה באוזני הצד השני. יש בעלים ונשים שדוחים על הסף את הרעיון הזה. "אני לא אמור/ה לבקש מה שאני רוצה", הם אומרים, "הוא/היא היו צריכים להבין מעצמם". מאיפה צמח העיקרון הזה? לאור העובדה שלבני אדם אין טלפתיה, מובן שאנחנו צריכים לבקש את מה שאנחנו רוצים. ואם אתם מוצאים את עצמכם בסיטואציה בה אתם מרגישים ש"מובן מאליו שאני לא אמור/ה לבקש", התייחסו אל הצורך לבקש כאל מבחן אישיות שמיימי, שיאפשר לכם לפתח יותר את מידת הסבלנות והרגישות.

כשאתם מבקשים מבני הזוג שלכם משהו עבורכם, הימנעו ממתן פקודות. עדיף בהרבה להגיד משהו כמו: "אולי אתה יכול בבקשה..."; "מצטער להפריע לך, אפשר לבקש ממך משהו?" "אכפת לך אם..."; "בבקשה תגיד לי אם זה קשה לך מדי..." או "יש לי בעיה. אולי את יכולה לעזור לי...".

אם אתם זקוקים לתשומת לב מלאה, אז במקום להתעצבן סתם על כך שאינכם מקבלים אותה - אל תתביישו לבקש. יש אנשים שיהססו לבקש דבר כזה, מתוך תחושה שבקשה כזאת יותר מדי תובענית. אחרים עלולים להרגיש רע מזה שהם צריכים בכלל לבקש. אבל בכל זאת - אם משהו מטריד אתכם, חשוב לדבר! אי היכולת להביע את עצמך עלולה לעורר רגשות עלבון, כעס ותסכול, שיכולים לגרום התפרצות שניתן היה למנוע.

בטאו את עצמכם באופן ברור וישיר וללא האשמות. לדוגמה, אם בן/בת הזוג שלכם מדבר/ת אליכם בדרך שרק מלחיצה אתכם יותר, תוכלו לומר: "אני עובד/ת טוב יותר כשלא דוחקים בי". באופן כללי, נסחו את הבקשות שלכם בדרך ישירה ופשוטה. אם יש לכם תלונה, היו ממוקדים והציעו פיתרון.

משא ומתן הוא כלי שימושי בתחומים רבים

רוב האנשים אינם מקשרים משא ומתן לחיי נישואים, אלא לשתי מדינות שמקיימות ביניהן מגעים לפתרון סוגיות חשובות. למעשה, משא ומתן הוא כלי שבו אנו משתמשים בתחומים רבים בחיינו. למשל, אנחנו מוכנים לעבוד שעות רבות, לעשות דברים שעלולים לשעמם אותנו, בתמורה לכסף שאנחנו מרוויחים. לאמנות ניהול מו"מ בדרך של מנצח-מנצח (win-win) יש חשיבות עליונה בחיי הנישואים. רוב הסיכויים שזוגות שאינם יודעים כיצד להתדיין בצורה נכונה, יריבו ויתווכחו באופן שיגרום צער לשני הצדדים. אם לבעל או לאשה יש אישיות חזקה יותר, והם מצליחים להשליט את דעתם מבלי לקחת בחשבון את רגשות הצד השני, תחושות התרעומת ימשיכו להצטבר ויובילו לכעס או דיכאון, וגם לחיכוכים וסבל.

בדומה, כשאתם רוצים שבני הזוג יעשו למענכם משהו שהם לא מעוניינים לעשות, חשבו: "מה אני יכול/ה לעשות למענו/ה כדי שהוא/היא ירצו לעשות את זה למעני?" אם אתם מבקשים משהו והצד השני מגיב בהתחלה בשלילה, לא מוכרחים להתייחס לזה תמיד כאל תשובה סופית ומוחלטת. במקרים רבים משמעותו של "לא", היא בעצם "עוד לא". אם תסבירו ברוגע מדוע הדבר שביקשתם חשוב לכם, הצד השני עשוי להשתכנע. שאלו את עצמכם: "איך אוכל להסביר את עצמי טוב יותר, כדי להשיג 'כן'?". יחד עם זאת, היו מוכנים לשמוע גם "לא" - והפעם באופן סופי. בטווח הארוך, קבלת ה"לא" שלכם עשויה להוביל בסופו של דבר ל"כן". מי שחושב לעצמו, "אני אשיג מה שאני רוצה, ולא משנה אם זה מוצא חן בעיני בן/בת זוגי או לא", ייצור הרבה קשיים לזוגיות.

זוג שניים גבר אישה אויבים רבים כועסים קולגות מריבה כעס ויכוח מתווכחים (צילום: ablestock)

כשאתם מנסים להניע או לעודד את הצד השני לעשות משהו אישי למענכם, יש חשיבות רבה לדרך בה אתם מבקשים. יש דרכים שגורמות לזולת להרגיש מאושר למלא את בקשותיכם, ויש דרכים שאמנם מצליחות להניע או לאלץ, אך יחד עם זה הן מכאיבות במיוחד. קחו לדוגמה את השיטה לצעוק על מישהו עד שהוא או היא מתחילים לפעול. אנחנו יוצרים רעש שמעורר צער רב. ייתכן שהאדם שצעקו עליו יעדיף לעשות את מה שאנחנו מבקשים, במקום להמשיך לסבול מהצעקות שלנו. האם זאת שיטה יעילה? אולי נצליח להשיג תוצאות מיידיות, אבל בטווח הארוך, הכאב שאנחנו גורמים יכניס אנרגיה שלילית לבתינו ועלול אפילו להוביל להתפרקות היחסים. וגם אם היחסים יצליחו להחזיק מעמד, יחסרו בהם אהבה וכבוד. יהיה כאן ניצחון טקטי קצר מועד, במחיר הפסד אסטרטגי לטווח הארוך.

לדוגמה, הצורך לתקן דברים עלול להיות מקור למריבות, כשבן הזוג שאמור להיות המתקן דוחה את הפעולה, או שהוא כל כך עסוק עד שדברים שמוטל עליו לטפל בהם לא מטופלים בלי בקשות חוזרות ונשנות (הכלל הראשון והחשוב הוא לבקש בדרך שתגרום לשני לרצות לפעול, וכתוצאה מכך להרגיש טוב עם מעשיו. פעלו לפי כלל זה בפעם הראשונה שאתם מבקשים משהו. פעלו על פיו גם בפעם השנייה ובכל פעם אחרת). אם אתם צריכים לחזור על עצמכם יותר פעמים ממה שהערכתם, אולי תרצו להגיד: "אני מבין/ה שקשה לך להכניס את מה שאני מבקש/ת לתוך סדר היום הדחוס שלך", או "אני מבין/ה שהתפקיד הזה לא נעים לך. בכל זאת, אודה לך מאוד אם תטפל/י בזה. אני יכול/ה לעשות משהו כדי שיהיה לך קל יותר להגיע לזה?"

לפעמים, אתם לא מצליחים להביא את בן/בת הזוג שלכם להסכמה, ולא משנה כמה פעמים כבר ביקשתם, נשאתם ונתתם וניסיתם לעודד ולהשפיע. כעס וצעקות יכולים אולי להיות אפקטיביים, אבל אם בסופו של דבר נקבל את מה שרצינו על ידי גרימת כאב, נפסיד יותר ממה שהיינו מפסידים אלמלא קיבלנו את מה שרצינו. חלק מאי גרימת הכאב הוא ההבנה וההפנמה שאפילו אם אנחנו לא מצליחים לגרום שדרך החשיבה שלנו תתקבל במלואה, אולי בכל זאת נצליח לקבל חלק ממה שרצינו. ואם כן, העריכו את ההסכמה שקיבלתם ופעלו בעצמכם להשיג שליטה רבה יותר על מצבכם הרגשי.

בלי הקנטות והשפלות

התורה (ויקרא כ"ה, י"ז) אוסרת כל סוג של גרימת צער באמצעות מילים. המשנה והתלמוד (בבא מציעא נ"ה ע' ב') מרחיבים את הדיבור על איסור הונאת דברים, ופרטים נוספים מובאים בשולחן ערוך (חושן משפט רכ"ח). התלמוד (שם, נ"ט ע' א') אומר שאדם צריך להיזהר במיוחד שלא לצער את אשתו, מכיוון שהאשה בדרך כלל רגישה יותר מגבר. ובכל אופן, הונאת דברים על ידי הבעל או האשה עלולה לגרום לכעס רב, לטינה ולמאבקים. דווקא משום שבעלים ונשים מכירים זה את זה כל כך טוב, הם יכולים למצוא בקלות את הנקודות החלשות והרגישות ביותר של זולתם.

אסור לומר כל דבר שהוא שיצער אדם אחר, בלי סיבה. אין טעם לומר "אתה לא צריך להיות כזה רגיש". אם הדברים עלולים לגרום צער למאזין, אז אסור להגיד אותם.

לפעמים אנחנו מוצאים אנשים שמצערים את זולתם בדבריהם, ואחר כך אומרים: "מה שמרגיז אותך הן לא המילים שלי, אלא התפישה שלך. שנה את התפישה שלך ולא תתרגז יותר".

נכון שלאישיותו של המקשיב יש השפעה רבה על מידת הפגיעה, אבל האיסור בתורה ברור. כשאנחנו אומרים למישהו דבר שיפגע בו, אנחנו אחראים על הצער שגרמו לו המילים שלנו. זה כמו לזרוק אבן על ראשו של השני ואז להגיד: "אילו היית מתכופף אז האבן לא היתה פוגעת בך". הוא לא התכופף, האבן פגעה בו, ואנחנו אשמים בגרימת הכאב. כך גם עם המילים שלנו.

אסור לבעל או לרעיה לדבר בדרך לעגנית, מזלזלת, מקניטה, מחקה בבוז, מעליבה או משפילה. בדיחות על חשבון בן/בת הזוג שגורמות להם צער הן דרך אכזרית ליהנות. גם הזכרת טעויות מהעבר. אם בן/בת הזוג לא שמעו לעצתכם ובסופו של דבר סבלו, רק צער נוסף ייגרם אם תעירו "אמרתי לך". יש כאן סיפוק של האגו על חשבון צערו של האחר. עדיף לומר "כואב לי שאת/ה סובל/ת".

זירוז בני הזוג במשפט "נו כבר. מה לוקח לך כל כך הרבה זמן?" בקול רם הוא דבר שבהחלט עלול לצער. כשאנחנו מתאחרים ומישהו מעכב אותנו עוד יותר, אנחנו נלחצים. האתגר הוא להצליח להישאר רגועים יותר, ולהזכיר לבן/בת הזוג למהר בדרך שאינה פוגעת. אולי תגלו שיעיל יותר להגיד: "שווה לחכות לך. ובכל זאת, אשמח אם תצליח/י להזדרז יותר".

אם בן/בת הזוג טוענים שהמילים שלכם גורמות להם צער, אל תסבירו שלדעתכם הן לא פוגעות. פשוט התנצלו.

בררו את מילותיכם

חשבו על כל דפוס דיבור שמצער את בן/בת זוגכם והחליטו להיפטר מדפוס זה, למען שיפור היחסים. הביטוי "מוות וחיים ביד-לשון" (משלי י"ח, כ"א) חל בהחלט גם על היחסים שלנו. המילים יכולות ליצור תחושות של הנאה, אהבה, קירבה, הכרת תודה, ואולי אפילו שמחה. מילים עשויות לעודד, לנחם, לעורר, להניע, לרומם. אבל גם ליצור תחושות של כאב, צער וכעס.

כמעט כל משפט שאנחנו הוגים ניתן לנסח בדרכים שונות. בחרו בדרכים חיוביות לבטא דברים. כמה דוגמאות:

• "שטויות!" לעומת "אני מוצא בזה כמה נקודות חלשות".

• "זה טיפשי לחלוטין!" לעומת "בוא נבחן את זה מכיוון שונה".

• "איך מסוגל אדם נורמלי לחשוב בצורה כזאת?" לעומת "נראה לי שלדעה האחרת יש יתרונות משלה".

• "אתה לגמרי טועה", לעומת "נראה לי שזאת הדרך הנכונה".

אם בני הזוג שלכם לא מבינים אתכם, תוכלו להגיד בטאקט: "אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב. תן/תני לי להסביר למה אני מתכוון/ת".

עשו כל שביכולתכם כדי לא להביך את בני הזוג או להעמידם במצב לא נוח. אין צורך להדגיש כל טעות או שגיאה. אמנם, במקרה שסביר להניח שהטעות תחזור על עצמה או שחשוב לתקן אותה, צריכים להצביע עליה, אבל גם אז לעשות זאת בעדינות. בדרך כלל, הטעות היא חד פעמית ובהחלט אין שום צורך להצביע עליה. במערכת יחסים בריאה בין בני זוג, כשלשניהם יש הערכה עצמית חיובית, אין בכך בעיה. אבל אצל זוגות נשואים רבים הצבעה על טעויות מהווה את עיקר התקשורת הזוגית המילולית, וזה גורם צער רב.

ראיינתי רב מבוגר מירושלים ושאלתי אותו מה המחשבה הראשונה שעולה לו בראש כשהוא חושב על עיקרון חשוב לחיי הנישואים.

"לא להגיד כל מה שעולה לך בראש", השיב.

• תורגם מתוך הספר "נישואים" מאת הרב זליג פליסקין (הוצאת מסורה). באדיבות אש התורה - אתר עם חכמת חיים.

בהמשך: איך להסב הנאה לבני הזוג