גמרא וקממבר: הצלחת של יוסף בורג
הרב ד"ר יוסף בורג אהב מאוד יין אדום וגבינת קממבר, אבל סלד מארוחות חלביות. "הסלט הכי טוב זה רבע עוף", היה מתבדח - ומפנק את ילדיו בסטייק עב בשר. עופר ורדי מציץ לצלחת של יו"ר המפד"ל
מנהג היה לו לרב ד"ר יוסף בורג, יו"ר המפד"ל, להרוות את צימאונו ביין אדום. לא הועילו אף מחאותיה של רעייתו המודאגת. "אני בנו של סוחר יינות, כך שאני רגיל לשתות", השיב לה. "ולפי דעתי זה בריא", פסק מדי יום בארוחת הצהריים ולקח עוד לגימה. "לאבא היו רמות שומנים בדם פי ארבעה או חמישה מהמותר", אומרת בתו, עדה בן ששון. "הוא היה אמור לסבול ממחלת לב ולמות בגיל 60, אבל הוא הלך לעולמו בגיל 91 וכלל לא בגלל ממחלת לב. אני מניחה שזה בזכות היין".
מדי לילה, בשובו מן המשרד, נהג בורג להסב לשולחן שבמטבח וללמוד דף גמרא. "אני זוכרת שקמנו לראותו. הוא ישב עם הספר הפתוח והחזיק ביד גוש של קממבר ואכל ממנו כאילו היה לחמנייה", מספרת הבת. אבל בורג לא היה מחובבי מוצרי הגבינה. "הסלט הכי טוב זה רבע עוף", נהג להתבדח, ובסיימו סעודה נטולת בשר אמר בקביעות: "לא ידעתי שאפשר לשבוע מארוחה חלבית". "אפילו בשבועות, כשכולם אכלו מאכלים חלביים, אצלנו אכלו בשר כי חלבי זה לא חגיגי", נזכרת בן ששון.
כשביקש בורג לפנק את ילדיו, הפתיע אותם בדג סול מטוגן ממזנון הכנסת, ובשובו הביתה עצר במסעדת הסה ברחוב בן שטח בירושלים – "זה היה מקום פנסי-שמנסי" – והצטייד בסטייק עב בשר. כשירד לתל אביב פקד בקביעות את "מרתף הבירה" בפינת הרחובות אלנבי וגאולה בעיר. "זו הייתה מסעדה יהודית כשרה, מלוכלכת ומלאה בשמן – כמו שמסעדה יהודית צריכה להיות", צוחק בנו אברהם (אברום) בורג. "בימי חמישי אבא שלי עבד בתל אביב, ושם נפגשנו 'לנגב'. היו שם שניצלים עם יותר שמן מכל מרכיב אחר, וגלדי שומן אווז מטוגנים שאוכלים עם פרוסות עבות של לחם שחור טרי ועיגולי בצל מטוגנים בשמן עמוק וספוגים בו היטב. בשבילו זה היה פסגת הנוסטלגיה קו נטוי רטרו קולינרי. בשבילי זו הייתה ההתחלה של 40 שנות צמחונות".
איש ספר היה שר הפנים הידוע וככזה בקיא לפרטי פרטים גם בכל הכתוב בספרי הבישול, למרות שאפילו ספל קפה לא ידע להכין, כפי שמספרת בתו. "אם אמא לא הייתה בבית – וזה היה נדיר – אז הנהג שלו מזג לו קפה. אבל יכולת לשאול אותו באיזו אבקת אפייה הכי טוב להשתמש ואיזו תבנית מועדפת במתכון והוא ידע הכל. הוא הביא ספרי בישול מחוץ לארץ וכל מיני תבניות מיוחדות. היה מאד מעודכן, וכיוון שחשב שאמא בשלנית, כך השתתף במאמץ המלחמתי".
"מאל צייט" - "הגיע זמן האוכל", בעברית - אומרים הגרמנים דווקא בסיומה של ארוחה משובחה ומשמחת, כששבעים ומבקשים להודות לאלה שעמלו על הכנתה. "אבא, כמי שהתחנך בדרזדן, היה מנומס מאוד. בתחילה, כשאמא והוא רק התחתנו, הוא אמר לה תמיד 'מאל צייט' כשרצה להודות לה על האוכל. אלא שהיא לא הכירה את הביטוי, נעלבה מאד ופרצה בבכי: 'איך יכול להיות שאחרי ארוחה כל כך דשנה שעליה עמלתי שעות תבוא ותגיד שעכשיו הגיע הזמן לאכול'. בסופו של דבר היא הבינה".
קציצות סילקה
בערב ראש השנה, בעוד יוצאי אשכנז מסתפקים במאכלים סמליים לכבודו של החג, מציבים היהודים הספרדים על שולחן הסעודה הראשונה של השנה כ-20 מטעמים נוספים נוסף לראש דג, לרימון ולתפוח בדבש. אמנם אצל הבורגים הסתפקו במנהגי אירופה, אך עיטרו את הסעודה החגיגית במאכל סמלי נוסף שנוהגים לאכול יוצאי ספרד: קציצות "סילקה", שעליהן נאמר: "יהי רצון מלפניך השם אלוקינו ואלוקי אבותינו שיסתלקו משונאינו". "לאבא היה סידור, שהיה מוכתם ביין ששפך עליו עוד כשהיה ילד קטן", מספרת בן ששון. "קציצות התרד הוזכרו בסידור שהביא עימו מגרמניה, ואני חושבת שמשום כך הסכים אבא שנאכל מהן בערב החג".
המרכיבים (ל-8 קציצות גדולות):
1 חבילת מדליוני תרד קפואים
4 ביצים
1 כף גדושה קמח תופח
1 בצל קצוץ
מלח לפי הטעם
פלפל שחור לפי הטעם
שמן לטיגון
אופן ההכנה:
- מחממים שמן במחבת ומזהיבים את הבצל.
- מפשירים את התרד ומסננים היטב.
- בקערה גדולה מערבבים תרד, בצל מטוגן וקמח. מתבלים במלח ובפלפל שחור. מניחים במסננת כדי שהעיסה תגיר עוד מנוזליה.
- נוטלים מן הבלילה בעזרת כף, יוצרים קציצות ומטגנים. אפשר להגיש כשהקציצות קרות או חמות.
עופר ורדי הוא עיתונאי ואיש של אוכל, בעל הטור גולאש לגולש. אפשר ליצור איתו קשר כאן.
