הבולסת חומסת חומוס

דבר היחצן: חברת נאש נאש משיקה את החומוסייה הביתית האמיתית הראשונה בישראל - למעלה מ-20 מוצרי חומוסייה, מיוצרים בהכנה ביתית על פי מתכון גלילי. מחירים: 8.90-7.90 שקל ל-200 גרם; 14.90-13.90 שקל ל-400 גרם.

דבר הבולסת: הבולסת לא רק חוקרת - היא גם מנגבת. חומוס כמובן, חמים וטרי, כזה שצריך לעמוד בשבילו בתור כדי להיכנס לכוך אפלולי, שמוגש על ידי גברים משופמים. אבל מה לעשות שלא תמיד הבולסת יכולה להגיע למקדשי חומוס שכאלה וכך היא מוצאת עצמה מסתפקת בניגוב של מקד"ח (משחה קרה דמויית חומוס), היישר מהמקרר בליווי פיתה יבשושית. מי אמר שכיף להיות הבולסת.

לכן היא שמחה לקבל לבדיקה את המשפחה מרובת הילדים (13 במספר) של חומוס "נאש נאש" (שם תמוה במקצת שאף מעלה תמיהה לגבי קהל היעד). ה"משוואשה" ו"החומוס פול" היו מצויינים - לא כמו אצל אבו חסן, אבל עם מרקם אמיתי ובלי טעמי לוואי תעשייתיים. אחרי חימום קצר במיקרו וערבוב נמרץ התקבלו מנות שהפתיעו גם את הקשוחים שבחומוסולגים. הערה קטנה - בחומוס פול כדאי להגביר את מינון הפול.

החומוס ה"כנעני" (כנעני למה? האם הוא מוכן לפי מתכון של אברהם אבינו?) והחומוס ה"אסלי" - היו מאוד עדינים בתיבול. "עדינים מדי" אמרו חלק, "בדיוק כמו שצריך" ענו להם אחרים, מה שאומר שמי שאוהב חומוס אגרסיבי יותר לא ימצא פה את מבוקשו.

ה"שוּמיוֹת" (שוב, מעלה תהייה לגבי מי שבחר את השמות למוצרים) - מעין סלטים מבושלים עתירי שום - היו טובות מאוד. השומית הסינית שהכילה גזר והתיימרה להיות חמוצה-מתוקה לא הייתה חמוצה ואף לא מתוקה וממש לא סינית - אך טעימה מאוד. השומית האדומה שהורכבה מפלפלים אדומים וחריפים הזכירה מעין גירסאת הארד-קור למטבוחה והייתה טעימה גם היא.

האכזבה היחידה הייתה הטחינה - המרקם היה נוקשה ומשחתי והזכיר חומוס ולא טחינה. גם בגזרת הטעם לא נרשמה הנאה גדולה - טעם תעשייתי עם הרבה פטרוזיליה שנטחנה דק. ובקיצור, לא שונה משכנותיה למדף המקורר - ועל כך חבל.

השורה התחתונה: יאללה, חאפלה.