אובדן זיכרון זמני ועוף צלוי מושקע
רפי אהרונוביץ' מאבד את הזיכרון (באופן זמני בהחלט), חוזר לעצמו במהירות (תודות לד' השמן) ומיד ניגש להכין עוף צלוי - הרבה יותר טעים מזה שמגישים בבית החולים, והכי חשוב? בלי נוצות
טוב, אז שוב חזרתי, אבל לא מטיול אקזוטי הפעם - לא שחיתי עם כרישים (אגב, פעם אכלתי כריש והוא היה לא רע. כשאמרתי את זה לטבח הוא אמר לי, "עדיף שאתה תאכל את הכריש מאשר הוא יאכל אותך". בסינית זה כנראה נשמע יותר טוב), לא טיפסתי על ההימלאיה (למרות שלפני שבועיים עליתי 5 קומות ברגל לפגישה בבניין בו המעליות היו תקועות, אז אולי זה כן נחשב) ואפילו לא סעדתי את לבי במעדנים מיוחדים (אלא אם קוטג' ומרק דלוח שמוגש בכלי פלסטיק בצבע תכלת זה נחשב). טוב, אז זה כבר היה רמז...
היום בו נפלו השמיים היה דווקא יום יפה - זה היה בוקרו של יום ג' של חנוכה, קניתי תפוחי אדמה, בטטות ושאר מוצרים להכנת לביבות. קניתי גם טחינה, יוגורט ובצל ירוק למטבלים. הוספתי על כך סופגניות של שמו (בהזדמנות אספר לכם עליו), הליכה רגלית להילטון, אימון עם נועם וטיפול בשעה 10 עם... וכאן נתקעתי. המחשב, זה שנמצא אצלי בגולגולת (מדגם מיושן אבל מלא בפרטים, ריחות וחוויות), עשה ריסטרט לבד, בלי שהתבקש. כאשר חזרתי לעצמי, אחה"צ, הייתי כבר מאושפז בנוירולוגית - ולא זכרתי כלום מהאירוע. חוץ מד"ר רועי וד"ר קרני, ראיתי מולי את פרצופו העגלגל של ד' השמן כשהוא שואל ברצינות: "אז מה ידידי, אתה לא זוכר כלום? אפילו לא שאתה חייב לי 200 אלף דולר?" זה חברים, העיר אותי סופית. מילא להיות חייב, אבל לד' השמן, שיגבה את הריבית בטונות של בשר ואוכל? לא מתאים.
לאחר שנרגעתי, השמעתי צפירת הרגעה לגדול שהגיע בטיסה, לאמצעית שהגיעה ברכיבה, ולקטנה שנשארה לשמור על הכלבה ולא הבינה על מה המהומה, כי בלאו הכי אבא לא זוכר אף פעם כלום. אפילו הגברת נרגעה והפסיקה להזעיק את כל מי שפעם עבר ליומיים-שלושה בפקולטה לרפואה. בחנתי את החדר: עשרות סופגניות של בן עמי, חטיפים מלוחים של שמו והרבה חברים טובים ומודאגים. לאט-לאט התחלתי להפנים. היה לי אובדן זכרון זמני. האמצעית אמרה, "כבר אתמול בערב הרגשתי שאתה לא במיטבך". "איך?"התעניינתי. "כשישבנו בבאזל והזמנת סלט אגסים ורוקפור, אפילו לא שמת לב שהרוקפור לא משהו".
בלי נוצות בבקשה. עוף צלוי (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
אוכל של בית חולים
כשמו כן הוא. ארוחת הערב דמתה בטעמה לארוחת הבוקר שדמתה בטעמה ומרקמה לארוחת הערב שלאחריה. אחיי, השפים המוסדיים של בתי החולים, שאין כמוני מסנגר ומעריך את עבודתכם הקשה: לבשל לאלפי אנשים אוכל שצריך להתאים לכולם, בתקציב מוגבל, לצמצם בתבלינים ובטעמים, זו אכן משימה לא קלה, אבל אין שום הצדקה להגיש עוף על נוצותיו על הצלחת. ראו הוזהרתם, זה יכול לגמור סופית אנשים עם לב יותר חלש משלי. אין גם סיבה לבשל ירקות קפואים, המבושלים כבר בלאו הכי עד מוות, ובטח שזה לא רעיון טוב להשתמש בטונות אבקת מרק ותיבול. חזרנו ומיד הכנו ארוחת עוף "בריאה".
המרכיבים:
1 עוף שלם מחולק ל- 8 (אפשר לשמור על הכנפיים והגרון ולאגור לטובת מרק עוף. מישהו בטח יהיה חולה החורף הזה)1/3 כוס שמן זית
2 כפות חומץ מתובל בטעם אגוזים
מעט טימין
מלח ים ופלפל שחור
צרור כוסברה קצוצה דק
שקית של גרעיני דלעת קלופים
1 לימון סחוט
3 שיני שום
20 זיתים מושקעים (קלמטה למשל) מגולענים וקצוצים
2 פלפלים אדומים קלויים, קלופים וקצוצים
אופן ההכנה:
- מחממים תנור ל-200 מעלות. מערבבים את כל החומרים מלבד גרעיני הדלעת והכוסברה ומעסים בתערובת את העוף מכל צדדיו, כולל מתחת לעור.
- מניחים בתבנית ושמים בצד ל-10 דקות. עוטפים היטב את התבנית בנייר אלומיניום ומכניסים ל-30 דקות לתנור החם.
- מסירים את נייר האלומיניום וצולים כ-10-20 דקות נוספות, עד שהעוף משחים. קולים את גרעיני הדלעת קלות ומפזרים אותם יחד עם הכוסברה על העוף.
- מגישים לצד פירה מתפוח אדמה ובטטה שטחנו אותו בבלנדר יד, לא לפני שהוספנו פנימה שום אפוי ללא קליפה, מלח ופלפל ועוד קצת שמן זית וגרידת לימון - נשמע לי די בריא, לא?
