מהודו ועד קוש

כשהלב מתפורר

זו תהיה קלישאה לומר שתעשיית הסרטים בהודו אינה מייצרת רק סרטי בוליווד ססגונים, שבהם מנסחים הגיבורים את אהבתם אחד לשני בשירה ובריקוד. זו גם תהיה קלישאה לומר שלאחר הסרט "Raincoat" של הבמאי ריטופארנו גוש, כשמחוץ לחלון גשם שוטף את ההולכים ושבים, משאיר את התחושה שנשאר עוד קצת חורף כדי לשים על עצמנו מעיל גשם.

במדינה כמו הודו, שבה מופקים מאות סרטים בשנה, אפשר למצוא גם קולות אחרים, אישיים ונועזים יותר, שעוסקים בחיי היום יום. ריטופארנו גוש ("Chokher Bali: A Passion Play") יצר דרמה קאמרית קטנה שמתרחשת כמעט כולה בלוקיישן אחד טעון.

התסריט נוצר בהשראת סיפור קצר של או. הנרי, עם שניים מכוכביה הנחשקים של הודו. גיבור הסרט, מאנו (אג'אי דווגאן), שאיבד את עבודתו בעיירת הולדתו

בבילשפור, נאלץ להגיע לכולכתה ולבקש סיוע כספי מחבריו ללימודים (שכבר התבססו בינתיים) במטרה לפתוח עסק. המוטיבציה האמיתית שלו להגיע למקום היא נירו, (איישוואריה ראי, שכיכבה בסרט "כלה ודעה קדומה") האהבה הישנה שלו, שבעקבות אילוצי משפחה נאלצה להיפרד ממנו לאחר שמונה שנות זוגיות, ולהינשא לגבר אמיד ממנו. מאנו, מובטל ותפרן שכבר שכח איך זה לחוש אשה, מרגיש צורך לבדוק עבור איזה אורח חיים עזבה אותו אהובתו. הוא מגיע לשם אחר צהריים גשום, עטוף במעיל גשם ומצלצל בדלתה.

היא נמצאת שם, לבושה בסארי מתוצרת איכותית, עומדת בחלל אפלולי, דחוס ברהיטים עתיקים שחלונותיו סגורים אל העולם החיצון, כמסתירים דבר מה. רק אורו של נר בודד מפיץ את חומו עליהם, בעוד היא מתלוננת על היעדרם של משרתיה ומספרת לו על נסיעות העסקים הממושכות של בעלה בעולם. ימי הנעורים מאחוריהם, היא איבדה את הקסם שלה והוא אינו מעז לחשוף את האמת אודותיו. הוא מציג עצמו כאיש טלוויזיה, כמי שאחראי לספק לצופיו, חובבי אופרות הסבון, סיפורים בדויים ופנטזיות רומנטיות על חיים של אחרים.

Raincoat. האמת המסתתרת מאחורי המסיכות נחשפת בפני הצופה

בכדי להעצים את תחושת המלנכוליה שסובבת אותם בהווה, שותל הבמאי צרור פלאשבקים מן העבר. סצינות אינטימיות המשדרות תשוקה על ידי שימוש בצבעים חמים ובקומפוזיציה, שמשתנה בהתאם להשתלשלות הארועים ברגעיהם האחרונים יחד, עד לניתוק הרגשי ביניהם. עם התקדמות המפגש הטעון נחשפת בפני הצופה האמת המסתתרת מאחורי המסכות שעל פניהם, אבל זו נותרת חבויה מהם עצמם, מחכה שם כפצצה מתקתקת תחת כסות הזמן. הטרנספורמציה הרגשית שחווה כל אחד מהם חווה, וקרוב לוודאי גם אתם, היא מפוררת לב.

די וי די חדש, Raincoat בימוי ריטופארנו גוש. הודו 2004. תרגום לאנגלית

אמריקה הורגת את הכבשים

לאחר ציפייה ממושכת, רואה סוף סוף אור בדי.וי.די, סרטו המופתי של צ'ארלס ברנט, מחלוצי הקולנוע האפרו-אמריקאי העצמאי בארצות הברית, "killer of sheep" (משנת 1977). זהו סרטו הראשון, שנעשה כעבודת גמר במסגרת לימודיו וצולם ב-16 מ"מ בתקציב זעום, צילומים שהשתרעו על פני מספר שנים, מה שלא מנע ממנו לקטוף פרס בפסטיסל ברלין. הסרט מעולם לא זכה להפצה מסחרית (בשל בעייה של זכויות בשימוש בפס הקול) והוקרן רק בפסטיבלים ובמוזיאונים.

Killer of Sheep. קולאז' אימפרסיוניסטי על שגרת החיים בגטו השחור

בניגוד לטרנד סרטי הבלקספלוטיישן של אותה תקופה, שעיצבו את דמותם של האפרו-אמריקאים כגנגסטרים, סרסורים וזונות בסיטואציות מוגזמות של סקס ואלימות לצורך בידור גרידא, יוצר ברנט בסגנונו הייחודי מעין קולאז' אימפרסיוניסטי, שמציג תמונה אותנטית אודות שגרת חייו בגטו של קהילה שחורה בלוס אנג'לס, באחד המקומות הקשים ביותר באמריקה, כשהוא מלהק את חבריו מ"השכונה".

סטן (הנרי ג'. סאנדרס) בעל ג'וב בבית מטבחיים של כבשים, מבלה בסופ"ש עם חבריו, כשברקע חיי המשפחה שלו עם אישתו האוהבת, שמרחיקה אותו מפשע וילדיו השובבים. סטן נמצא מעל קו העוני, אך האיום בהחלט אינו רחוק ממנו. הוא סובל מאינסומניה אך גם מתנאי עבודה גרועים. הסרט מתאר את מאבקו הקיומי של סטן לקיים בכבוד את משפחתו. לאורך כל הסרט מרוחה על פניו הבעה שאין בה שמץ של תקווה או גאולה. 

Killer of Sheep. רגע אופטימי ורומנטי, ריקוד של שלוש דקות

במקביל מתעד הסרט קבוצת נערים בני 12, שהווייתם מאופיינת באלימות, קפיצות מעל גגות בתים ובשוטטות בחוסר מעש לאורך פסי רכבת, באין אטרקציה חלופית בעזרתה יוכלו לממש את ילדותם. אי אפשר שלא לתהות מה יעלה בגורלם בעוד כמה שנים. התסכול משותף למבוגרים המיואשים ממצבם הנוכחי ולילדים שנראים כאבודים, ללא יד מכוונת ואוהבת. ההתבגרות מהירה ואין הנחות בדרך למי שרוצה לשרוד.

ברנט מתגלה כבמאי רגיש וכנה שמשקף את האמת החברתית שלו דרך האסתטיקה הדוקומנטרית, המחוספסת, אך בה בעת מצליח ליצור רגעים לירים ואבסטרקטיים. באחת הסצינות היותר יפות שראיתי בקולנוע נמצאים בני הזוג ברגע

 אופטימי ורומנטי, רוקדים זה בזרועות זו במשך שלוש דקות רצופות, לקולה הג'אזי והרך של דיינה וושינגטון, כשהחלון שמאחור מפיץ אור אל הבית החשוך.

ברנט משתמש בבלוז וג'אז כפס-קול על מנת להציב את המוזיקה כמי שמנחמת את הנפשות הפועלות במאבק על חיי היום יום, ומאירה את הארועים באור יותר אופטימי. כותרת הסרט "Killer of Sheep" יכולה להכיל פרשנויות שונות, שאחת מהן רומזת שייתכן שמי שבאמת רוצחת את הכבשים (שהם השחורים) היא לא אחרת מאשר אמריקה עצמה.

די וי די בהוצאה מחודשת, Killer Of Sheep בימוי צ'ארלס בארנט. ארה"ב 1977