מסע אל שני עצים מופלאים

עץ המדינה

ברוש מצוי, קיבוץ דגניה א'

"אם עץ אנחנו - השורש הוא דגניה", אמר יצחק טבנקין, ממקימי קיבוץ עין חרוד ומהוגי הדעות של התנועה הקיבוצית. ואמנם, עשרת הבחורים ושתי הבחורות שעלו על אדמת אום ג'וני בשנת 1910 וביקשו להקים "יישוב עצמאי של פועלים עבריים על אדמת הלאום, ללא מנצלים ומנוצלים", שינו את המפה ההתיישבותית בארץ ישראל. אלא שבדגניה נמצאים לא רק השורשים, אלא גם עץ ממש, ירוק וזקוף ורענן - "עץ המדינה" - יחיד ומיוחד במינו ובמה שהוא מסמל.

ט"ו בשבט תש"ח, הראשון לאחר הכרזת עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, היה חג מיוחד. לקיבוץ דגניה א' הגיעה הנחיה מיוחדת מקרן קיימת לישראל - לנטוע את "עץ המדינה". העץ שנבחר היה ברוש, זכר לברוש שנטע הרצל בארזה שבהרי ירושלים.

טקס הנטיעה נפתח בשירה חגיגית ונרגשת של "התקוה", שהחדירה בלבבות הנוכחים את חשיבות השעה. יעקב פלמוני, מאנשי הרוח של הקיבוץ ומייסד מוזיאון בית גורדון, נשא דברים על נטיעת העץ והסביר את האחריות לגורל "הנטע החדש", שהשתרשותו היא סמל לגורל המדינה. "המדינה היהודית קום תקום", נאמר בעלון הקיבוץ (פברואר 1948), "העץ שניטע עץ ברוש, עד הוא כי החלטתנו נחושה ורצוננו עז ומוחלט אשר שום דבר לא יעמוד נגדה. תוך מלחמת דמים שכפו עלינו שונאינו, נטענו את עץ המדינה, נטענו וניטע עצים רבים מחדש".

הברוש של דגניה ניצב ירוק, זקוף ורענן עד עצם היום הזה. מראהו מרשים. הוא צומח בלב מדשאה רחבת ידיים, משקיף על הירדן והכנרת. ריצוף של חלוקי אבן מקיף את העץ סביב סביב. הברוש מיתמר לגובה רב וצורתו מזכירה נר, או פירמידה צרה וארוכה מאוד. אי אפשר לראות כלל את הגזע, שכן הענפים מכסים בצפיפות את הגזע כולו, מהאדמה ועד הצמרת.  

"עץ המדינה", הברוש של דגניה ניצב בגאון (צילומים: חנן ישכר)

בצל העץ ניצב ספסל, שאליו צמוד לוח נושא כתובת. הכתובת מנציחה את דבר המגילה, שניתנה בתוך בקבוק והוטמנה בעת הנטיעה בין שורשי העץ. יעקב פלמוני הוא שניסח את מילותיה, מילים נמלצות ונשגבות, כיאה לט"ו בשבט הראשון שבישר את הקמתה של מדינת ישראל: "היום הזה, חמישה עשר בחודש שבט, הוא ראש השנה לאילנות, חמשת אלפים ושבע מאות ושמונה ליצירה, אלף ושמונה מאות ושבעים ושמונה שנים לגלות ישראל, במלאות יובל להסתדרות הציונית, שנת שלושים ושמונה להיווסד קבוצת דגניה, חמישים ושבעה ימים למשפט עצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינת היהודים מחדש והשבת שבות ישראל אל חלק ממכורתו.

"בימי עברה וזדון, בהקדיר עלינו משנאינו את שחר דורותינו, בעמוד בנינו בגבורה ובכבוד מול אויבים הקמים עלינו סביב להצמית את אחרית תוחלת גאולתנו. היום הזה אנו נוטעים על אדמתנו, אדמת הלאום, על גדות הירדן והכנרת, את הברוש הזה אשר יכונה 'עץ המדינה'. יהיה העץ הזה לאות אימוץ הברית בינינו ובין ארצנו ולהשרשת אמונתנו אומן, כי קום תקום עתה המדינה העברית אשר אך צדק וחסד ישרו בה תמיד וקיבצה לתוכה את שארית עמנו והשיבה לו את כל כוחו והדרו והיתה למשגב עוז לגאון ישראל ותפארתו עדי עד. אמן".

ביום הזיכרון לחללי צה"ל מוציאים חברי הקיבוץ את נס הקוממיות מהמוזיאון המתעד את תולדות דגניה. התהלוכה עוברת, כשהנס מורם בראשה, בחצר הראשונים ובאתר הטנק הסורי. אחר כך מתייצבים הכול מול עץ המדינה ועורכים את הטקס. קיבוץ דגניה זכה בנס הקוממיות על עמידת הגבורה שהפגין מול הצבא הסורי בעת מלחמת העצמאות.

כתובת: קיבוץ דגניה, כ-10 קילומטרים מדרום לטבריה, בכביש המוליך לצומת צמח (כביש מס' 90). בשער הקיבוץ פונים ימינה ונוסעים בכביש המקיף את הקיבוץ כ-250 מטר. העץ נמצא במדשאה שמשמאל.

מרחק מהרכב: כמה צעדים.

עצים מאובנים

עץ או אבן? המכתש הגדול, נגב צפוני

בדרך כלל, מי שמנסה לאמוד גיל של עץ "על פי העין", נידון לכישלון. לך תדע אם העץ הענק שלפניך הוא בן 70 שנה או 700 שנה. בינינו, איך אפשר לדעת? אבל כאן, בלב המכתש הגדול, מוטלים על החול הססגוני שברי "גזעים" גדולים שהמומחים קובעים כי הם בני 120 מיליון שנה, ואיש אינו מוחה בעדם.

הגזעים המאובנים הם גלילי אבן אדמדמים בקוטר כ-1.5 מטרים. אורכו של הגדול שבהם מגיע לכ-10 מטרים. הם צמחו בשעתם ביער שהתקיים כאן כאשר האקלים היה הרבה יותר לח. מקרה מוצלח במיוחד הותיר אותם אצלנו: כשהעצים מתו, חדרו תחמוצות ברזל אל החומר האורגני שבגזעים והתגבשו בתוכו לסלע. התוצאה: גזעים מאובנים ששומרים על צורת העץ.

שרידים של עצים מעידן אחר 

המכתש הגדול (מכתש חתירה) הוא השני בגודלו במכתשי הנגב. אורכו כ-14 קילומטר ורוחבו כ-5 קילומטרים. בתקופת המנדט הבריטי נעשו ניסיונות ראשונים לנצל את חומרי הגלם שבמכתש. במלחמת העולם השנייה קדחו הבריטים בעומק המכתש בניסיון למצוא בו נפט. הניסיונות נכשלו, אך הותירו אחריהם דרכים.

הדרך החוצה את המכתש לאורכו, שמתחילה ליד אתר העצים המאובנים, עולה בתלילות במצוק המזרחי של המכתש במקום הידוע כ"מעלה אברהם". יחידת ההנדסה של הצנחנים פרצה את המעלה בשנת 1964 וקראה לו על שמו של אברהם קריניצי, בשעתו ראש עיריית רמת גן, העיר שאימצה את הצנחנים אל חיקה.

כתובת: המכתש הגדול. יורדים מירוחם למכתש (כביש מס' 225) ופונים דרומה (ימינה) בין סימני ק"מ 9-8 לדרך עפר המסומנת באדום. נוסעים כ-100 מטר וחונים. שרידי העצים המאובנים נמצאים מצפון לדרך. נ.צ. 1982.5411.

מרחק מהרכב: 30 מטר.

• סיפורי העצים לקוחים מתוך הספר "מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל" מאת יעקב שקולניק (הוצאת עם עובד)