אַלְלַי, כמה קשיים חיי

רק לאחרונה טיפלתי במערכת יחסי הציבור של ספר איכותי שכתב סופר מוכר וחשוב. אבל במדור ספרים של גוף תקשורת מרכזי לא התיחסו אליו, רק בגלל שבדיוק אז התחלפו בו עורכים. כדי לזכות בכל זאת בהתיחסות הייתי צריכה למצוא פיגורה עם סקס-אפיל תקשורתי שלא מתחום הספרות, שיטפל בספר מזווית אחרת. רק כך אושרה לנו התייחסות לספר למרות הזמן הלא מבוטל שחלף מאז צאתו.

דוגמא זו מעידה על בעיה אחת מיני רבות בחייו של איש יח"צ. אחד המרכיבים החשובים להצלחת העבודה של איש מהתחום, הם מערכת יחסיו וקשריו עם התקשורת. המציאות בה מתחלפים אנשי תקשורת באופן תזזיתי חדשות לבקרים (לעיתים גם תוך חודש) מחייבת את היחצ"ן לבנות את קשריו כל פעם מחדש, ופוגעת ביכולתו להשיג חשיפה ראויה לספרים שבטיפולו.

אבל זו רק אחת הבעיות. קחו למשל ספר שמחברו לא ידוע, על אחת כמה וכמה ספר ביכורים. במקרה כזה לא גב של הוצאה יוקרתית וגם לא עורך מוערך יועילו לו, אם אין לו סיפור חיים עסיסי ו"צהוב". גם סופר מוכר ונחשב היוצא עם ספר חדש, ואין לו גילויים חדשים מסעירים על חייו, יתקשה למצוא מוסף סוף שבוע שיהיה מוכן לראיין אותו.

תראו דוגמא: ראיון עם אישיות פוליטית על ספרה נדחה ונדחה וכמעט נפל משום שהיא לא סיפקה את "הסחורה" לה ציפה העורך. במקרים אחרים, סופר שאינו דובר אנגלית כמו הסופר מא ג'יאן (ספרו האחרון "הסופר שגילגל איטריות" ראה אור לאחרונה ב"אחוזת בית") או סופר לקוי שמיעה כמו דונלד הרינגטון (שניים מספריו ראו אור בהוצאת "טובי"), לא יזכו לראיון באחד ממוספי סוף השבוע למרות איכותם וההצלחה לה זכו בעולם, משום שהדרך היחידה לתקשר איתם היא דרך האימייל – אפשרות שלא באה בחשבון מבחינת התקשורת.

חוקים וכללים

אחד החוקים הדרקוניים שקבעה התקשורת הוא הראשוניות: כלומר הדרישה לצאת לפני כולם. החוק הזה מגביל את חשיפת הספר והסופר: הקהל הרחב שלא קורא, שומע או צופה בכל כלי התקשורת, לא תמיד נחשף לספר או שומע על קיומו.

בכל זאת, מסתבר, שחוקים יכולים להתגמש. כשהתקשורת מעונינת בספר או בסופר מסוים, כל הכללים נעלמים: כלי התקשורת שבדרך כלל מתחרים ביניהם, מוכנים לצאת בעת ובעונה אחת ולעיתים קרובות גם אחרי. לדוגמא, סגרתי לסופר ראיון סוף שבוע באחד משלושת העיתונים הגדולים. מערכת החדשות של אחד מערוצי הטלויזיה הביעו עניין.

הצעתי להם לצאת בד בבד עם הכתבה בעיתון או לאחריה, ולטפל בנושא מזווית אחרת. כמובן שנעניתי בשלילה. במקרה היו לסופר קשרים בחדשות ערוץ אחר, וראה זה פלא אותו ערוץ הסכים לשדר כתבה אחרי הראיון בעיתונות הכתובה (שוב חזרנו לחשיבות הקשרים).

רק עוד דוגמא

ספרה של סופרת מוערכת, איתרע מזלו ושתי הביקורות הראשונות שקיבל, בשני

מוספים מרכזיים, היו שליליות ועסקו בהיבטים חוץ-ספרותיים במקום בספר עצמו. נדרשו לספר מספר שבועות להתאושש מהנזק שנגרם לו.

לעומת זאת, ספר מתורגם, שמחברו לא היה מוכר בארץ, נפל באופן מקרי לידיו של יוצר חשוב בתחום האומנות. ההמלצה הנלהבת שכתב עליו, הביאה את הספר למודעות התקשורת ולהתייחסותה אליו.

אלה מקצת מן הבעיות איתן מתמודד היחצ"ן. ברוב ימיו הוא כלהטוטן בקרקס – מתמרן בין המו"ל שרוצה חשיפה מכסימלית כדי למכור, הסופר שלא שמח "להתפשט" והתקשורת על חוקיה ודרך התנהלותה.

הוא צריך לרצות את כולם, אך יחד עם זאת גם לדעת להגיד לא ולסרב לדרישה זו או אחרת, מבלי להרוס את יחסיו עם אף אחד מהם. כבר אמרתי שקשים חייו של היחצ"ן?

• לטורים קודמים במסגרת "ספר חשבונות"
• ירון סדן, מנכ"ל הוצאת "עם עובד"
• אבי שומר, מנכ"ל "צומת ספרים"
• חיים פסח, עורך
• רני גרף, מו"ל