היום השני: פוגשות את הדבר האמיתי

ואם כבר נדודים - אז עד הסוף. פצחנו בטיול רגלי שבו עלינו לראש הר שבפסגתו הכתומה אמור להיות בוצ'ר של נשרים. היו אמיצות שהתנדבו לשמש פיתיון חי אבל לצערנו ללא הואיל, לא נרשמו פגרים. מה שכן, קבלנו מפריחי בלונים מצוות צ'ופר והמחזה של חמישים נשים עומדות ומפריחות בלונים על פסגת הר בלב הסוואנה היה מאוד מנחם.   

הגברים מככבים, גם כשהם רחוקים

לאורך המסלול, בהמשך היום, קיבלנו הסברים על מינים שונים של צמחים ועשבים שפגשנו בדרך. הכרנו את העשב אגבבה, שממנו עושים חבלים. מצמח עשבי אחר, שאת שמו לא ניתן לאיית,  עושים את הגגות לבתי החימר, ונשים בדרום אפריקה עושות עסקים מכניסים ביותר מליקוט עשב זה. 

ראינו גם עץ מחזיר אהבות קודמות - אם אוכלים חלק מהשורש שלו ושותים תמהיל מהמיץ הפנימי של הגזע שלו, ולאחר מכן ניגשים לגבר או לאישה שמוצאת חן בעיננו, כל מה שנגיד לו או לה - הם יעשו. היו בנות שהרעיון קסם להם והן החלו בקטיףץ נקווה שישאר מהצמח הזה גם למסעות הבאים...

את הדרך הראה לנו מדריך מקומי בשם סטיב, המשתייך לבני שבט הזולו, השבט הגדול ביותר בדרום אפריקה, שרובו יושב באזור המסע שלנו - קוואה-זולו-נטאטל. סטיב הסביר לנו שרב הגברים בשבטו מתחתנים עם שתי נשים, הוא עצמו נשוי לאחת ומחפש אחר השנייה. נרשמו גיחוכים והסמקות ואני אומרת "בנות, Once you go black, you can’t go back" ולכן - אל תנסו אלא אם אתן רציניות.

לסיפורי הפוליגמיה של סטיב היו שהגיבו בחיוב ואמרו "נהדר, אם לא בא לה, היא יכולה לשלוח אותו לאישה השנייה", והיו שאמרו שזה כמו להביא עוד ילד כדי להציל את הנישואין. בקיצור חיי הנישואין והבעלים מככבים היום.

נשים ממשיות, חוויות אמיתיות והרבה רגש

סמדר מצוות 4 סיפרה "בעלי לא האמין שאני אצא, הוא הציע את הרעיון אבל לא חשב שזה באמת יקרה במציאות. הוא ראה את זה באינטרנט ושאל אותי אם יתאים לי, אמרתי לו שזה רק לסלבס, באותו הערב נגשתי לאינטרנט וגיליתי שנותרו יומיים להרשמה, מילאתי את הטפסים ואכן הוזמנתי למיונים ועברתי". "קיבלתי אישור להוציא מהחשבון המשותף שלנו סכום כזה, אמרנו שזו תהיה מתנה ליום הולדת ארבעים שלי. מחרתיים נחגוג יום נישואין תשיעי ועדין נדמה לי שעברו רק כמה ימים מהיום שהכרנו".

לכרמית, שהיא כמוני, נטולת בעל, יש סיפור אחר, "הגעתי בזכות עצמי. רציתי וחלמתי על המסע הזה שלוש שנים, חברות שלי מבריזות לי קבוע, השנה אמרתי 'מי שבא - ברוך הבא, ואם לא אני אלך לבד' וזה מה שהיה. זה משהו שהייתי צריכה לעשות והיה לי ברור שאני אעשה".

שרית מצוות 3 סיפרה לי שכששאלו אותה במיונים למה היא רוצה להצטרף למסע, השיבה: "אני רוצה לחסוך לעצמי שעות של ניתוח על כורסת הפסיכולוג לקראת משבר גיל 40 שחברות הכינו אותי לקראתו", והוסיפה "רציתי לדעת שאני עושה משהו למען עצמי, מאחר והתחתנתי וילדתי בגיל צעיר יחסית. אבל האמת המלאה היא שלפני שלוש וחצי שנים

כשילדתי את בני המקסים, יהלי, נפטרה אמי מסרטן בהפרש של עשרה ימים בלבד. גם את דבר היותי בהריון ועובדת מחלתה גילינו באותו היום בביקור מקרי אצל הרופא. לקחתי על עצמי את הטיפול בה ומאז מותה אני חיה כמו רובוט, מתפקדת אבל בלי הלב. אני מרגישה שזה לא הוגן כלפי מי שנותר בחיים - בעלי, אבי, אחי וכמובן ילדיי היקרים. יצאתי למסע הזה כדי להתקדם שלב בתהליך ההשלמה שלי, לנסות ולהתחיל לחיות אחרת, לנהל דיאלוג עם הכאב ולקוות לשינוי. חייבת להודות שאני כבר מרגישה שאני בדרך". 

אחרי הטיול יצאנו לנהיגת שטח מסוכנת במיוחד, שבמהלכה כמעט ונרשמה התהפכות של הג'יפ שלי. קיבלתי נזיפה מענת המדריכה - מסתבר שאני לא מתפקדת כראוי כמכוונת, ובגללי כמעט ומצאנו עצמנו עם הפנים אל הקרקע. אף על פי כן נרשמה היחלצות מרשימה.

יצאנו מהסוואנה אל כביש שהוביל אותנו בין כפרים, המראות הבהירו לנו סוף סוף שאנו על אדמת דרום אפריקה - בצדי הדרך נשים חוזרות מקניות וסליהן על ראשן, פרות צועדות בטור עורפי, ילדים קטנים רצים מן הבתים וצועקים "sweets!" בהתרגשות ניכרת, בתי חימר, בקתות עם גגות מקש, וכל זה על רקע הרי הדרקון שלא מפסיקים להדהים ביופים. חזרנו למחנה עייפות אך מרוצות, לילה טוב אפריקה.

בתי חימר עם גגות קש בצידי הדרכים  

ד"ש ממלכת שבא

• צוות 3:

שמרית תשובה מוסרת: ד"ש ונשיקות למשפחה בדלתון, לעדן, ליאור, אתי ושאר החברים.

רונית שואף מוסרת: חיבוקים ונשיקות ליוסי, דור, דנה ורועי המלך. אוהבת ומתגעגעת, אמא.

שרית עוז מוסרת: נשיקות וחיבוקים חמים לאבא, לדודי המדהים שבלעדיו לא הייתי כאן, לדורין, קורל, יהלי, קובי וכל החברים, אוהבת ומתגעגעת מאוד.

ליאור אבנרי מוסרת: ד"ש נשיקות וגעגועים לכפיר בעלי המקסים, לכל המשפחה והחברים, אוהבת מאוד, ליאור.   

צוות 7 מדגמנות ג'יפ

• צוות 4:

ענת גור מוסרת: פוצ'פוצ' שלי, רומי וענבר, אוהבת אתכם, מחבקת מרחוק, המון המון נשיקות וד"ש לסבא וסבתא.

כרמית אהרון-הולצמן מוסרת: ד"ש ונשיקות ליהלילול האהוב, ואמא - לא קר לי!

נורית וורטסקי מוסרת: לדני, גל, ארז ואלון, מתגעגעת ואוהבת המון ולשאר שעזרו, דחפו ונתנו עצה, המון המון תודה. גל, אני נהנית כל יום מחדש מהפתקים המקסימים שהכנת לי - אין עליך! אמא, נורית והמלכה.

סמדר המאירי-אש מוסרת: אהוביי, רז, גל, ים, איתי, שירה ועמיתי שלי, אני מתגעגעת אליכם בטירוף אבל נהנית לאללה, נשיקות וחיבוקים ואין כמו יסו!  

ואנחנו - איה ואנוכי - מבקשות להודות בהזדמנות זו לנורית על התמיכה הטכנית הרבה והמועילה ביותר. הצלת אותנו! ותודה רבה גם לאושר היקר שהביע תמיכה ותושיה.