על חרדים וחרדות
מה עושה נער חרדי הזקוק לעזרה מקצועית דחופה? אל מי הוא פונה ואיך מתמודדים עם הסטריאוטיפ שעלול לפגוע בשידוך? אליעזר היון על מצוקה גדולה וסיכוי לשינוי
יקי הוא צעיר חרדי שבמשך חלק גדול מהיום עסוק בנטילת ידיו. הוא חושש, שמא לא כיסו המים את כל כף ידו כנדרש על פי ההלכה ועל כן הוא נוטל את ידיו שוב ושוב. איסי, גם הוא צעיר חרדי, מנקה את גופו פעמים רבות במשך היום, במיוחד לאחר שנצרך הוא לנקביו. הוא דואג שמא אין גופו נקי מספיק לצורך עיסוק בלימוד או תפילה המחייבים גוף נקי.
ההפרעה המוצגת מוכרת לכל סטודנט מתחיל בפסיכולוגיה כ-ocd - הפרעה כפייתית, או מחשבות טורדניות והיא מסווגת כהפרעת חרדה. הבעייה המטרידה הזו אינה ייחודית לנער החרדי, היא חוצה מינים ואוכלוסיות, מגזרים ודתות, רק שהיא מוצאת את ביטויה ההתנהגותי בצורה שונה אצל כל פרט או קבוצה הסובלים ממנה. הטיפול בה - בצורתה הקלה - אינו חורג על פי רוב מרמת הפסיכולוג, בעיקר פסיכולוג התנהגותי.
אלא שבקהילה החרדית נדמה, כי הרצון להיעזר בבעלי רישיון לעסוק בפסיכולוגיה קלינית כלומר במומחים לתחום הינו נמוך במיוחד. ההתייחסות לפסיכולוגים הנה פעמים רבות אמביוולנטית שלא לומר חשדנית. פסיכולוג, שבציבור החילוני - כללי נתפס כבעל מקצוע לגיטימי, משהו כמו רופא עור בשעת הצורך, מקבל, ברחוב החרדי, קונוטציה של מלה גסה כמעט.
כך שנער חרדי למשל, הסובל מבעייה דומה להפרעה שתוארה, יחשוש מאד לפנות לעזרה מקצועית. הסבירות שהוא יקבל עידוד לכך מהוריו או מחבריו נמוכה במיוחד: הוריו יחששו מ'הסטיגמה' או הסטריאוטיפ שיודבק עליו אם יפנה לעזרה מקצועית כאחד הלוקה במחלה נפשית וכד' מה שכמובן עלול לחבל בסיכוייו למצא שידוך טוב. חבריו שלא הורגלו מעולם ב'פסיכולוגים' יביטו בו כעל תמהוני, שונה, ובעיקר חריג. גם רבנים רבים ממחנכיו של אותו נער סובל, מגלים יחס אנטגוניסטי לפסיכולוגים. לטעמם, חלקם הגדול – של הפסיכולוגים - אינם מבינים דבר, חושבים שהם מבינים, כופרים, וממהרים לרשום תרופות.
חדר מיון
אז מה עושה בכל זאת נער חרדי הזקוק לעזרה מקצועית דחופה? אל מי הוא פונה? פעמים רבות, הפניות באמת מעטות מדי, ולעתים מאוחרות מדי. אולם בשנים האחרונות החלה לצמוח לה תופעה חדשה ומרתקת: בכל ריכוז חרדי משמעותי מצויה תמיד סמכות רפואית נפשית מומחית לדבר. כזו שאינה מחזיקה בידה כל השכלה רפואית פורמלית. משהו כמו הרב פירר (לעניים) של הפסיכולוגיה. אנשים שתחת ידם חלפו מאות או אלפי מקרים של נערים סובלים מבעיות נפשיות חרדתיות דכאוניות וכו', ונסיונם הוא לעין ערוך. הם פועלים ללא תמורה (מאה דולר לפגישה?), ופעמים רבות הם מגלים ידע זהה או אפילו גדול יותר מטובי הפסיכולוגים ומסוגלים להחליף מידע בגובה העיניים עם גדולי הפסיכיאטרים.הרבנים-יועצים הללו פועלים כחדר מיון ראשוני: הנער הסובל – שפעמים רבות מופנה אליהם על ידי ה'משגיח', אישיות חינוכית רוחנית בישיבות לצעירים ובוגרים שתפקידה בין השאר אקויווילנטי ל'יועצת' התיכונית ול'קב"ן הצהל"י', - מקיים אתם פגישה, הם מתרשמים מהליקוי או ההפרעה ממנה סובל הנער, ומפנים אותו אל איש המקצוע המתאים ביותר לדעתם.
איש המקצוע ההולם, מטבע הדברים, נדרש על פי רוב, להיות חלק אורגני מן הקהליה החרדית, שכן כיצד יוכל נער חרדי לשוחח מתוך תחושת אמון עם מטפל חילוני אודות מחשבותיו הטורדניות מנטילת ידיים, או נקיון הגוף לקראת תפילה למשל'? סביב אמוציות או הרהורים הנוגעים בשטח העדין של 'בינו לבינה'?
ופה נמצאת הבעייה הגדולה: אין כמעט פסיכולוגים חרדיים. אנשי המקצוע המומחים החרדיים, הם מתי מעט וגם הם, על פי רוב, אינם 'חרדים טבעיים', כי אם 'חוצניקים' כלומר אנשים דתיים שעלו מחו"ל בעיקר מארצות הברית והם הקרובים ביותר לאבטיפוס החרדי. ואמנם ידיהם של 'הפסיכולוגים החרדים' המעטים הללו מלאות עבודה וההמתנה אליהם עשויה להיות ארוכה וממושכת. גם החשדנות החרדית הטבעית שצויינה לעיל אינה מסייעת במיוחד, כך שיחסי רופא-מטופל נפשיים תקניים, הם עדיין אוטופיה ברחוב החרדי.
מה, או האם יש פיתרון? דומה, כי תופעת 'החרדים החדשים' הממלאים את האוניברסטאות בשנים האחרונות, כאשר חלק ניכר מהם הם סטודנטים לפסיכולוגיה, תייצר אולי פיתרון. הענין הוא כמובן, שפיתרון כזה הוא תשובה לטווח הארוך. בטווח המיידי יש להמתין כמובן להכשרתם המלאה. וכל מקום גם בטווח הארוך, אפשר רק לתהות: האם קיומם של עשרות רבות של פסיכולוגים חרדים חדשים תשנה את הגישה החרדית - מנטלית כלפי היצור הזה שנקרא 'פסיכולוג'? תשובה על כך יכול היה לתת רק 'פסיכולוג חברתי' חרדי שעדיין אינו בנמצא.
אילוסטרציה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
