שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    החרדים החדשים
    הרוב עדיין בכוללים, אבל לצידם מתפתחת קבוצה חדשה - חרדים צעירים הממלאים באחרונה את המוסדות להשכלה גבוהה. שם הם מתמודדים עם סטודנטיות בגופיות לצד תיאוריית דארווין וכן, הם נמצאים באינטרנט. אליעזר היון על זן חדש - "החרדי הישראלי"

    מתחת לאפם של החרדים הקלאסיים, ולנגד עיניהם הבלתי מיומנות של החילונים הסבורים כי החברה החרדית היא זאת שהמציאה את המינוח הסוציולוגי – קבוצה הומוגנית, צומחת לה קבוצה חרדית משמעותית, חדשה ושונה, עצמאית ובעיקר משכילה.

     

    המגזר החרדי, צעירים כמבוגרים באופן מסורתי, מחולקים דיכוטומית לשתי קבוצות: חרדים - אלו שלומדים בישיבות ובכוללים חיים ממשכורות זעומות ומרובים בילדים וכו', "השבבניקים"- נוער השוליים של הרחוב החרדי, אלו שאין להם יד לא בהשכלה כללית ולא בתורת ישראל. קבוצה שולית ונדירה נוספת היא מה שמכונה "דוס מחמד", סוג של דיאט חרדי המקיים מצוות פולקלור בודדות ושנתפס תדיר כמחניף לחבריו החילונים שבתקשורת.

     

    אלא שבשנים האחרונות פושטת לה תופעה חדשה במגזר: חרדים צעירים בעלי השכלה כללית רחבה הממלאים את האוניברסיטאות ואת המוסדות להשכלה גבוהה, מהאוניברסיטה הפתוחה ועד הטכניון שבחיפה. ממכון לב שבירושלים ועד אוניברסיטת בן גוריון שבבאר שבע. רבים מהם כבר בעלי תארים, חלקם מצטייני דיקן. רבים אחרים כבר מאיישים מקצועות בכירים באקדמיה. הצעד העצמאי הזה אגב, נעשה ללא אישור או הסכמה של 'גדולי הדור' שמצידם בחרו להתעלם ולא להגיב.

     

    היציאה לאקדמיה

    איך זה קרה? מסתבר שהמודל הכלכלי בסיסי - 'היצע וביקוש' אחראי לכך במידה מרובה. בעשרים השנים האחרונות התרבו הישיבות החרדיות בקצב מונומנטלי שכן הצעירים החרדיים כולם פנו ללימודי קודש עם הגיעם לגיל תיכון. נער שלא מצא את מקומו בישיבה הרגיש דחוי ומרוחק. עשרות אלפי הבוגרים ייצרו –בשנים האחרונות- שוק תלמידי חכמים עצום המבקשים להעניק מידיעותיו ומומחיותו. אלא שהביקוש אליו, מטבע הדברים, לא מסוגל להלום את ההיצע העצום.

     

    השוק האנומלי הזה העלה בקרב צעירים רבים את הרצון למימוש עצמי. חלקם הגדול פנה לעולם האקדמיה - ובהצלחה לא מבוטלת: יכולת הלמידה האוטודידקטית שנרכש בשנים הארוכות בישיבות יחד עם ההרגל לעיון בספרים, הקל על רבים מהם את המעבר לעולם החדש.

     

    המעבר לעולם החדש יש לומר, לא גרם להם לעזוב את הדת, או להפחית ממצוותיה. רובם נשארו חרדים גמורים וקוטר הכיפה שלהם לא פחת. יחד עם זאת מתמודדים החרדים החדשים או אם תרצו ה"דוסים ישראלים" הללו עם שאלות לא פשוטות חריף הבאות לידי ביטוי במישורים שונים, פנימיים וחיצוניים: איך יכול הסטודנט החרדי שאמון על נושא צניעות למשל, לשבת בכיתה אחת עם סטודנטיות צעירות שלבושן המינימלי סותר לחלוטין את השקפת עולמו? מה עושים עם תיאוריית ההתפתחות של צ'ארלס דארווין שנלמדת כמעט בכל תחום ממדעי החברה והביוכימיה הסותרת בבסיסה את התפיסה היהודית?

     

    בנוסף צצות ועולת גם תהיות וחיבוטים פנימיים: האם-מתייסר הסטודנט החרדי תוך ניסיון פיצוח טקסט בינוני באנגלית - שנות לימודי הקודש הארוכות שלא שולבו עם לימודים כלליים- נוסח "תורה עם דרך ארץ" זו אכן השיטה האידיאלית? או כיצד יכול האקדמאי החרדי שאת עבודת הסמינריון שלו הגיש יחד עם רעהו הערבי לחיות עם העובדה ש'בחיידר' הליטאי של בנו מסרבים עדיין לעבור את מכסת עשרים האחוזים הספרדים הידועה? והשאלות המהותיות-קיומיות הללו מתעצמות וגוברות. והן תחילתה של מהפכה וטרנספורמציה בחברה החרדית.

     

    האם, חילונים יקרים, אתם מודעים למהפכה הזו? האם הכותבים חדי העט הרגילים ללעוג למצבו הפיננסי וההשכלתי של הציבור הזה חוזים בסינתזה ההולכת ומתגברת בין הציבור החרדי הצעיר לבין הישראליות שלכם?

     

    מסתבר שלא. אחרת האצבע הקלה על המקלדת הבזה, מרחיקה, ומבודדת את כל מה ששייך לסקטור החרדי היתה אולי, כבדה יותר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יוצאים החוצה. בבית המדרש
    צילום: ישראל ברדוגו
    מומלצים