קסם שולחת גלויה מאמסטרדם

מי אני? שלום, קוראים לי קסם ליברמן (כן, קסם זהו שמי האמיתי שהוריי היקרים נתנו לי כשנולדתי), בת 26, מתל אביב במקור, נשואה. בארץ עבדתי כרפלקסולוגית ולמדתי רפואה משלימה.

נעים להכיר: קסם (צילומים: קסם ליברמן)

איפה אני גרה? אני גרה באמסטרדם, הולנד. אמסטרדם הא העיר הכי כתומה בעולם, הרי הצבע הלאומי הוא כתום, וההולנדים כל כך פטריוטים כך שכמעט כל רחוב מעוטר בדגלים כתומים, רוב חלונות הראווה מעוצבים בכתום ולא מעט אנשים מסתובבים בחולצות כתומות (בעיקר בחגים לאומיים ובתקופות של משחקי כדורגל, כמו היורו שזה עתה הסתיים).

שיהיה לכם יום כתום

מה אני עושה בחו"ל? יש לי המון זמן פנוי ולכן אני בעיקר מבלה, מטיילת הרבה ומשתתפת בקורסים מעניינים בכל מיני תחומים.

מתי ואיך הגעתי לכאן? הגעתי לפה לפני חצי שנה עם בעלי (שהגיע חודשיים לפני). עברנו לגור פה בעקבות הצעת עבודה שבעלי קיבל בתחום המסעדנות.

מה גורם לי להרגיש ישראלית? המון דברים, כמו כולם: גלגל"צ ו-ynet על הבוקר ולקבל מהארץ חבילה עם טחינה וקפה  שחור. אבל הכי הכי גורם לי להרגיש ישראלית זה כשפתאום כל המשפחה והחברים מתקשרים לומר "חג שמח" ושואלים "נו,אז איפה אתם עושים את החג?” ורק אז מתברר שיש בכלל חג בארץ...כי  כשאנחנו חיים את חיי היום יום פה אז אנחנו כלל לא מעודכנים איזה חג יש ומתי. זה מצחיק אותנו כל פעם מחדש.

כמו במאה ה-18. כיכר דאם

סיטואציה מצחיקה/מעניינת שקרתה לי בחו"ל בתור ישראלית. ההולנדים, כמו שכניהם מהמזרח (הגרמנים כמובן), הם מאוד טכנוקרטים: מתוקתקים ומאורגנים, לכל דבר יש את הייעוד המוגדר שלו ולכל אדם יש התפקיד המוגדר שלו והכל עובד בקו ישר, כמו סרגל, אין מקום לקיצורי דרך. ומקרה שהיה כך היה: הלכתי עם בעלי לקולנוע, קנינו כרטיסים ועלינו במדרגות לכיוון האולם בו הוצג הסרט. בהגיענו לאולם עצר אותנו הסדרן וביקש שנרד חזרה במדרגות ונעלה במדרגות הנעות שנראה משמאלנו ובסופן נגיע לאולם שלנו. אמר אז אמר, וכך עשינו. עלינו על המדרגות הנעות ובסופן את מי ראינו? את אותו הסדרן מול אותו האולם! מסתבר שהדרך לאולם היא מהמדרגות הנעות ולא הרגילות ומבחינתם אין אפשרות אחרת. וכך עובדים הדברים פה: בדרך אחת מאוד ברורה ואין מקום לדרכים אחרות.

מתגעגעת לחוף הים. תעלות אמסטרדם 

למה אני הכי מתגעגעת? עד כמה שזה נשמע בנאלי, למשפחה והחברים אני הכי מתגעגעת. ומתגעגעת גם מאוד מאוד לים ולקיץ ולמסבחה של אבו-חסן ביפו.

מה הייתי לוקחת איתי מכאן ומביאה לישראל? הייתי מביאה לארץ את הסובלנות והסבלנות מעוררות ההערצה. והייתי מביאה גם את החשיבה הירוקה שלהם. וגם את תשתיות האופניים המדהימות שלא יזיק לתל-אביב לאמץ וליישם.

אידיאלית לאופניים 

חמש המלצות על אמסטרדם

קשה לחשוב רק על חמש המלצות, כי יש בעיר המון מה לעשות, ולכן החלטתי להמליץ על כמה דברים בנאלים ולצידם על מקומות פחות מתויירים.

1. ללכת לאיבוד: אי-אפשר שלא להזכיר את העובדה שהולנד היא מדינה שטוחה ומישורית (כמחצית מפני השטח נמצאים מתחת לפני הים). כפועל יוצא, כולם, אבל כולם, רוכבים על אופניים. ולכן ההמלצה שלי היא לשכור אופניים ליום ופשוט ללכת לאיבוד בסמטאות העיר, בעיקר בשכונות מגורים. ההולנדים עושים הכל בזמן רכיבה: אוכלים, מעשנים, קוראים דואר, מדברים בנייד ומה לא...שימו לב גם לזה, זה מבדח מאוד. אמסטרדם היא עיר קטנה וכל כך כיף להיאבד בה כי בסוף תמיד מגיעים חזרה למרכז. אל תפספסו בדרך את התעלות המקסימות והגשרים המחברים ביניהן, ואני ממליצה גם לעבור בכיכר העיר המרכזית - הדאם סקוור - שנראית כאילו היא לקוחה מהמאה ה-18. בשל סגנון הבנייה בעיר ניתן להסתכל לתוך הרבה דירות קרקע שהן לרוב עם חלונות גדולים. בנוסף, הרבה אמסטרדמים משאירים את הדלתות פתוחות כשהם בבית, וגם זה נותן הזדמנות להגניב מבט פנימה ולהתרשם.

2. קולנוע: ישנם לא מעט בתי קולנוע בעיר, חלקם שמורים מאוד. ההולנדים מאוד אוהבים לשמר את הבנייה העתיקה שלהם. קולנוע טושינסקי (Pathé Tuschinski) ברחוב reguliersbreestraat 26 הוא דוגמה נפלאה לכך: שטיח מקיר לקיר, נברשות עתיקות, סדרנים בחליפות. ממש חוויה. האולם נבנה ב1921 ונחשב לאחד היפים באירופה כולה. אפשר גם להכניס את הקפה או הבירה לאולם, ממש כמו פעם. הטרקלין גדול ומרווח ואפשר להיכנס ולהתרשם ממנו מבלי לשלם ולהיכנס לסרט.

3. הריאה הירוקה: בעיר הדי קטנה הזו, יש לא מעט פארקים ושטחים ירוקים, כולם שמורים, מטופחים, נקיים ופורחים. הגדול והמפורסם מביניהם הוא הוונדלפארק (Vondelpark). שעריו של הפארק פתוחים תמיד וההולנדים גאים בכך שעוברים בהם כ-10 מיליון מבקרים מדי שנה. יש כאן שטחי דשא אינסופיים, שבילי אופניים ואגמים קטנים עם ברווזים שאפשר להאכיל. מדי פעם נערכות בפארק הופעות ללא תשלום – מומלץ לבדוק.

ריאה ירוקה ושווה. וונדלפארק

4. תרבות הקופישופס: אי אפשר (וגם אין צורך) להתעלם מתרבות הקופישופס באמסטרדם. זהו מקור המשיכה העיקרי לתיירים ויש יותר ממאתיים מהם. אחד יכול למצוא לעצמו את המתאים לו ביותר עפ"י המיקום, סגנון המוזיקה והאוכלוסייה. המומלץ ביותר, לדעתי, הוא מקום העונה לשם 420 בסמטה הקטנה Oudebrugsteeg, הסמוכה לתחנה המרכזית. המקום כולו מרוהט בשולחנות עץ, כסאות בר גבוהים ומנורות המפיצות אור צהוב עמום. גאוות המקום היא המוזיקה המושמעת במקום: אך ורק רוק קלאסי והרבה פרנק זאפה. זו חוויה בפני עצמה לראות את ההולנדים באים בשעות אחה"צ לקפה והסיגריה של אחרי העבודה, יושבים ומשוחחים ביניהם.

5. אוכל: לטעמי ההולנדים לא מבינים דבר וחצי דבר באוכל.הם צרכנים מאוד מינימליסטים ולכן "טעים" זו מילה שלא ממש קיימת בלקסיקון שלהם, מספיק שיהיה משביע. העיר מוצפת במסעדות מתויירות המשתייכות לכל מטבח אפשרי (סיני, אינדונזי, סורינאמי, תאילנדי, ארגנטינאי, טורקי, איטלקי והרשימה עוד ארוכה) - מה שרק מקשה על הבחירה לאיזו מסעדה להיכנס. פתרון נפלא אפשר למצוא ברשת wok to walk, שיש לה ארבעה סניפים הפזורים בעיר ולא תוכלו שלא להיתקל באחד מהם. מדובר במנה שמוקפצת בווק, לפי הזמנה אישית ולכן אפשר ליצור כל מיני קומבינציות. החוויה כפולה מכיוון שהכל נעשה מול הלקוחות. התוצאה טעימה מאוד, המחיר הוגן והתמורה הולמת. אפשר לאכול במקום או לקחת טייק-אווי.

• לכל הכתבות במדור "מדברים גלויות"

• גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו!