מימנתי חתונת בני; מותר ליהנות מצדקה שיועדה לו?
שאלה:
חיתנתי בן ובת ב"ה בתוך פרק זמן של שמונה חודשים. בשני המקרים התחייבתי לעזור לחתונה במוצרי חשמל/ ריהוט/ נדוניה לבת/ השתתפות בשכר דירה מלא לשניהם למשך השנה הראשונה/ שמלת כלה וכו'. לצורך החתונה הראשונה אף נדרשתי לקחת הלוואה בסך 20,000 ש"ח למשך שלוש שנים ובנוסף ב"ה נולד לנו נכד שגם לטובת זה עזרתי בעין יפה.
לאחר החתונה השניה נודע לי שיש קרן גמ"ח לחתנים/ כלות בארה"ב. שלחתי מכתב בקשה עם הסבר שילדי כבר התחתנו עם ההזמנות כהוכחה והאם אפשר לעזור בדיעבד. כיום אחרי יותר מחודשיים אחרי נישואי בתי קיבלנו שני צ'קים לכבוד כל-אחד מהזוגות ומצורף בו מכתב ברכה ובסיומו בקשה "נא להעביר את הכסף לזוגות". שאלתי היא האם לאחר שכיסיתי לשני הזוגות את כל ההוצאות הנ"ל ואני עדיין משלם על צ'קים דחויים של הנדוניה/ שמלת כלה/ דמי שכירות/ הלוואה וכו' האם אני בכל זאת צריך לקיים את בקשת התורמים להעביר לזוגות את הכסף? או שאני יכול להפקיד את הכסף לחשבוני עבור כסוי ההוצאות של התחייבותי כלפיהם? בברכת התורה. נא תשובתכם בהקדם האפשרי. (משה)
תשובה:
משאלתך משתקפת מסירות ודאגה רבה לילדיך, אני מקווה שהם יודעים להעריך זאת.
א. כאשר מבקשים תרומה עבור מקרה של אדם מסוים, ההלכה קובעת שהעודפים שהצטברו שייכים לאותו עני שעבורו גבו, ש"מותר עני לעני" (משנה שקלים פרק ג) ו"עני שגבו לו להשלים לו די מחסורו והותירו על מה שצריך, המותר שלו" (שו"ע יו"ד רנג ו). לפי זה, אם בקשת הכספים הייתה עבור הזוגות, וצרכי הזוגות כבר נתמלאו בזכות הכספים שאתה תרמת להם, כספים נוספים המגיעים עדיין שייכים להם.
ב. ההלכה המקובלת בענייני צדקה היא שאין משנים מדעת הנותן. כאשר התורם מוסר כסף לגבאי צדקה של הציבור, מניחים שהוא מוסר את הכסף לטיפולם לפי שיקול דעתם, ואם נוצרו עודפים מותר להם לתת לעניים אחרים. אך במקרה שהכסף נמסר לאדם להעבירו למטרה מסוימת, אין באפשרותו לשנות. (שולחן ערוך יו"ד רנו ד ברמ"א).
ג. לאור העובדה שהתורמים בקשו להעביר את הכסף לזוגות, חובה למלא את בקשתם. השאלה היא האם הכספים שהעברת ועדיין מעביר לזוגות נחשבים כמילוי בקשת התורמים, תלויה בהבנת פרטי הבקשה והתגובה, כמפורט בסעיף הבא.
ד. במקרה שלך, חשובה מאד ההגדרה המדויקת של דעת הנותן. אם כתבת במכתב הבקשה שאתה מבקש את הכסף עבור הזוגות, הרי שנתנו את הכסף להם, ועליך להעבירו אליהם. אם כתבת שאתה כיסית את הוצאותיהם ואתה מבקש את הכסף עבורך, לאור העובדה שכתבת בפירוש שמדובר בכיסוי ההוצאות למפרע, ניתן לראות בכספים שהעברת להם כמילוי בקשת התורמים. אם נוסח הבקשה שלך לא פירט בדיוק האם אתה מבקש עבורם או עבורך, חובה עליך להעביר את הכספים אליהם.
ה. לאחר שאתה מעביר את הכסף לזוגות, יש מקום לפנות אליהם, להסביר להם את המצב שנוצר ואת העול הכלכלי שהדבר מטיל עליך, ולבקש מהם לראות את כספי התרומות שאתה מעביר להם כחלק עודף על מה שהתחייבת, ולבקש מהם להשיב לך חלק מהכספים שנתת להם, שהרי בודאי לא ירצו במותרות כאשר אביהם שרוי במצב כלכלי קשה.
ו. בשולי הדברים, ראוי לומר שההלכה אינה רואה בעין יפה את המצב התרבותי, בו נקודת המוצא היא שזוגות מתחתנים וחיים על מה שאין להם, ואין גם למשפחתם. כל אחד מאיתנו רוצה לתת לילדיו כמה שיותר, ואכן זו צדקה גדולה ומעולה שאדם תומך במשפחתו, אך ראוי שהכל יעשה על בסיס יכולתם הכלכלית. וכך פסק השו"ע: (יורה דעה סימן רנה א) לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות. וכן צוו חכמים: עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם מכובד והעני, יעסוק באומנות ואפי' באומנות מנוולת, ואל יצטרך לבריות.
שתזכו שההוצאות שלכם יהיו על שמחות ומצוות, (משיב: הרב דרור ברמה)
