לרענן את המדף: מתי נראה עוד סוגי בירה בארץ?
מדף הבירות בישראל התרחב לא מעט בשנים האחרונות, אבל זה לא אומר שהגיע הזמן לעצור. עמרי פולק רוצה לראות עוד סוגים של בירה מקומית, וגם בירות ממדינות כמו אוסטרליה, אנגליה ואפילו ניו זילנד. שמישהו ירים את הכפפה
רוב הבירות הזרות מגיעות ממדינות בעלות מסורת ארוכת שנים של ייצור בירה כמו בלגיה, צ'כיה וגרמניה. אבל מישהו פה חוטא ובגדול אם מדינות כמו אנגליה, סקוטלנד, אוסטרליה וניו זילנד, ששתיית בירה עבור אזרחיהן משולה לספורט לאומי, לא מיוצגות כראוי על מדפינו.
תרבות שתייה יוצאת דופן. אוסטרליה (צילום: גטי אימג')
האנגלים שותים כמו בהמות
כולם יודעים לספר שהאנגלים שותים כמו בהמות, אבל כמה מאיתנו יודעים למנות שלושה סוגים של בירה אנגלית? ולא, גינס זו לא תשובה לגיטימית, כי היא בכלל מגיעה מאירלנד. למרבה הצער, הייצוג הכמעט יחיד של הממלכה בישראל, מתמצא בבירת ניוקאסל הצפון-מזרחית, בעלת הטעם המתקתק. לאחרונה גם החלו להופיע בירות של מבשלת פולר הלונדונית במספר מצומצם של ברים בתל אביב, אבל בזה זה מסתיים, פחות או יותר.
וכדי להוסיף חטא על פשע, חלק מהיבואניות עושות מאמצים כבירים כדי שבירות אמריקניות כמו באדווייזר ומילר, שאינן ידועות באיכותן - בלשון המעטה, יחייכו אליי מן המדף.
כמובן שלא כל הבירות האמריקניות גרועות, ויש גם כמה יוצאות מן הכלל. אחת מהן היא סמואל אדמס, שמגיעה מבוסטון, עיר שמתגאה בכמה בירות בוטיק נחמדות ביותר כמו הרפון. בכלל, נראה שהיצרניות הגדולות (שהן גם היצואניות הגדולות) יצרו שם רע לארה"ב, שברחביה אפשר למצוא לא מעט בירות חביבות במיוחד, כמו אלה של ברוקלין ברואוריס הניו יורקית, סיירה נבאדה ועוד.
הקשר האוסטרלי
מסתבר שלאוסטרליה יש נקודה משותפת עם ישראל בכל הקשור לבירות, שכן בירת הייצוא המובילה שלה היא פוסטר, וממש כמו מכבי, בירת הייצוא המובילה של ישראל, היא לא נחשבת לאהודה במיוחד בארץ המוצא שלה.
בעוד שכאן גולדסטאר השתלטה על השוק, כבירה המקומית המועדפת, ומכבי אינה נראית באופק, באוסטרליה קשה למצוא מישהו שלוגם פוסטר מרצונו החופשי. ולמה בעצם לעשות את זה, כשיש כל כך הרבה אופציות אחרות, טובות וטעימות יותר. ביקור בעיר אוסטרלית ממוצעת יחשוף בפניכם תרבות שתייה יוצאת דופן. את הפיצוציות הרבות של ת"א מחליפות ה"בוטל שופס" - פינות קטנות של גן עדן לאלכוהוליסטים, עם מבחר אינסופי של בירות (מקוררות ומוכנות לשתייה), יינות ושאר תופינים.
המבחר עצום, אבל בעיקר מגוון מבחינת הטעמים - בירות עם קרמל לאוהבי המתוק, לאגרים, איילים וסטאוטים. האן פרימיום, קופר'ס פייל אייל, קראון לאגר וג'יימס בוגס פרימיום לאגר, הם רק חלק קטנטן מהמבחר האוסטרלי. גם בניו זילנד, שקטנה משמעותית מהשכנה במערב, יש היצע מרהיב וטעים - אקספורט גולד המתקתקה, ספייט'ס, מאק'ס ומונתי'ס על שלל סוגיה.
יש עולם מחוץ לאירופה
אז מן הראוי שגם חברות המשקאות בארץ יתחילו לייצר עוד כמה סוגים של בירה, ולא רק מהדורה מיוחדת דוגמת גולדסטאר דראפט. מנגד ממתינה על הרצפה גם כפפת הייבוא, אז מישהו ירים אותה כבר.
אמנם ישראל עדיין מדשדשת בטבלת צריכת הבירה העולמית, אבל למרות זאת קיים פה צימאון בריא ומתפתח לבירות. יבואנים יקרים, הגיע הזמן שלא תקבעו את עצמכם רק סביב אירופה, ותרחיבו את אופקינו עם בירות מכל קצוות העולם, ובעיקר עשו טובה ותנו לי להתאחד עם אהובתי כחולת הצוואר - "קרלטון קולד" האוסטרלית.
מתאימה לכל דבר בצלחת. קרלטון קולד (צילום: עמרי פולק)
הולכת עם הכל
קרלטון קולד מגיעה מבית היוצר של קרלטון (איזו הפתעה), אותה מבשלה שאחראית על פוסטר ועל לא מעט בירות מוכרות באוסטרליה. לזכותה עומדים שלושה יתרונות בולטים - היא הראשונה לעבור סינון קר בתהליך הכנתה, הראשונה שנארזה בבקבוק שקוף (בעבר התווית הייתה בעצם תבליט זכוכית) והיא פשוט הולכת נהדר עם אוכל.
אל תצפו ממני להסביר מה נותן כל הקטע של הסינון הקר, לגבי שני האחרים אין לי בעיה לפרט. הבקבוק השקוף הופך אותה לחתיכה אמיתית, כזאת שקורצת לך מהמדף בין שאר שחומות הזכוכית. השלישי הוא הנוק-אאוט האמיתי מבחינתי, שכן בירת הלאגר החלקה והמרעננת פשוט מתאימה את עצמה לכל מה שיושב לך על הצלחת: המבורגר, פסטה או סתם נאצ'וס, קרלטון קולד הולכת עם הכל. תקראו לה זנותית או קלה, לי זה לא משנה, אבל מי אמר שהמשקאות שלנו חייבים להיות מאתגרים?
