אפילו בזמנים קשים: למה אסור לוותר על פסיכולוג

מפתה מאוד לפתוח כתבה העוסקת בטיפול נפשי בבדיחה שחוקה נוסח "איש אחד בא לפסיכולוג ואומר לו..." אלא שגם בתחום זה הימים עגומים, ונראה שאפילו למטפלים היקרים ביותר אין עכשיו מצב רוח לבדיחות.

המשבר הכלכלי שמתרגש עלינו בימים קשים אלה, ניכר לא רק בחשבונות הבנק, בהרגלי הצריכה ובתוכניות הנופש הגנוזות של כולנו - הוא מתבטא גם בנפש, במצוקות, בחרדות, בדיכאונות, בקשיי תפקוד. חלקם כאלה ש"המצב" הוליד, וחלקם רק התעוררו או הוחרפו בעקבותיו. אבל בעיה וקוץ בה: בתקופה של פיטורים, צמצומים וחסרון כיס, האמצעים העומדים לרשותנו כדי לטפל בבעיות הנפש מדולדלים עד בלתי קיימים. הטיפול הפסיכולוגי נחוץ מתמיד – אבל האפשרויות מועטות מתמיד. תענוג.

השאלה הגדולה היא אם במצב זה יש לראות בטיפול הנפשי מותרות ולדחות אותו ואת הוצאותיו לימים נוחים יותר, או שאולי להפך – דווקא עכשיו, בגלל המצוקה ולמרות קשיי המימון, חשוב למהר ולטפל.

בדרך לשאלה הגדולה נעבור בכמה שאלות קטנות יותר. כמו למשל מהו סוג הבעיות הנפשיות שמהן סובלים אנשים במצב כלכלי מאיים או מידרדר, האם קיימות שיטות טיפול המתאימות יותר מאחרות להתמודדות עם תופעות אלה, והאם בכל זאת יש מה לעשות כדי לצמצם את העלויות – לא לוותר על הטיפול הנפשי אלא לזכות בו בדרך חסכונית יותר.

עשר פגישות וגמרנו

המשבר הכלכלי פוגע ישירות באנשים הנמצאים בשני מעגלים. ד"ר גיל גולדצויג, פסיכולוג קליני בכיר ומרצה בכיר במכללה האקדמית תל אביב־יפו, מסביר כי במעגל הראשון נמצאים אלה שפוטרו, שהשקעותיהם נפגעו, שאיבדו כספים ומקורות פרנסה. במעגל השני נמצאים החוששים, אנשים שראו את "זה" קורה לאחרים בסביבתם ושואלים את עצמם "איפה אני עומד". ד"ר גולדצויג טוען כי באופן מוזר דווקא לבני קבוצה זו קשה יותר, על רקע אי הוודאות האופפת אותם.

גם פרופ' חנוך ירושלמי מהחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה מצביע על אי הוודאות הגדולה, לצד חוסר האפשרות לפעולה והעמימות בתחום המקצועי שמהם סובלים אנשים החוששים מפיטורים ומאובדן השקעות ופנסיות. תופעות אלה עלולות להביא לדבריו לחוויה של חוסר אונים, "האחות התאומה" של החוויה הטראומטית. נוסף על כך, הוא מציין את הדיכאון ואת הפרעת החרדה המוכללת (נטייה לדאגנות יתר) שמופיעים לעתים אצל אנשים במצבים אלה, כמו אצל אנשים שכבר נפגעו מהגרזן הכלכלי.

בתקופות דחק כאלה, הוא מעיר, קיימת דווקא ירידה בפניות הרגילות לטיפול פסיכולוגי, ומנגד - עלייה בפניות לעזרה ראשונה נפשית. אנשים נוטים לנתק את הקשר שבין המצוקה לטיפול. גם בתקופות של מתיחות ביטחונית ומלחמות ניכרת לדבריו ירידה בפנייה לשירותי בריאות הנפש.

הטיפול בבעיות הנפש שנוצרות, או מתעוררות מחדש, בעקבות המשבר הכלכלי, צריך להתאים לא רק להן, אלא גם למגבלות התקציב שמכתיב המצב. והמצב, כפי שמסביר ד"ר גולדצויג, אכן מחלחל לתוך הטיפול: "אנשים נמצאים בלחץ כספי ומחפשים פתרון מהיר וזמין. הם פחות יכולים ופחות מוכנים לעבודת עומק לטווח

 ארוך. לכן במצב הזה רלוונטיים הטיפולים למצב משברי. הם קצרי מועד, 10־12 פגישות בלבד, וממוקדים בבעיה. כמובן, לא מדובר כאן על טיפול בבעיית אישיות".

בין שיטות הטיפול המתאימות מצביע ד"ר גולדצויג על הגישה הקוגניטיבית־התנהגותית, שעובדת לפי פרוטוקול מובנה ומתמקדת למשל בחרדות או בטראומות. טיפול מסוג זה אינו מתעמק בלא־מודע, ושם דגש על שינויים בחשיבה ובהתנהגות.

גם פרופ' ירושלמי דוגל בטיפול ממוקד לפתרון בעיה או משבר במצבים אלה, אלא שהוא מעדיף שימוש במגוון כלים טיפוליים ולא בשיטה מסוימת אחת. בין אלה אפשר למצוא (שוב) את הגישה הקוגניטיבית־התנהגותית וההתערבות המשפחתית (טיפול משפחתי).

פרופ' רחל לוי־שיף מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, מרצה, חוקרת, ולשעבר יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים, מסכימה שאין להיצמד לשיטת טיפול אחת ויחידה. "זה כמו לשאול אם יש אנטיביוטיקה אחת המתאימה לכולם. אף אחד לא יבדוק כאן את תסביך האדיפוס של הסבתא ולא יעשה פסיכואנליזה, אבל ההיבטים מורכבים ומגוונים, וגם ההתערבות מגוונת. טיפולים קוגניטיביים עוזרים מאוד, וגם טיפול קבוצתי, אבל הוא לא מתאים לכל אחד". היא משוכנעת ביעילותו של טיפול נכון. ובכל זאת, מקנחת בהערה בונה: "המטופל צריך להבין שהטיפול לא ימצא לו עבודה".

נפש יקרה לי

קבלת טיפול פסיכולוגי הולם בהשקעה כספית נמוכה היא אתגר לא קטן – אבל גם צו השעה. כדי להגשים את החלום עומדות בפני המטופל דל התקציב כמה דרכים. בטיפול הפרטי היעד הוא בזבוז מועט ככל האפשר של כסף - וגם של זמן. "חשוב למצוא בהקדם מטפל מתאים ולא להשחית זמן על ניסוי וטעייה", מסבירה שרונה קרן, יועצת חינוכית ומטפלת זוגית ומשפחתית. אתר האינטרנט שלה, "בקשר לטיפול", מספק שירות זה בחינם לגולשים. הוא כולל רשת של מטפלים ושירותים

 פסיכולוגיים ומסייע לפונים למצוא מטפל מתאים. אתרים ופורומים נוספים באינטרנט מציעים ייעוץ ומידע מועיל.

פגישת ייעוץ ראשונית עם מטפל, גם אם היא מתקיימת במחיר מלא, מסייעת למטופל "לעשות סדר" ולמצוא כיוון לקראת ההמשך. כשמגיעים לטיפול, מומלץ לערוך תיאום ציפיות עם המטפל, למקד את הטיפול ביעדים מוגדרים ואף לתחום אותו בזמן. כדאי לבקש מראש טיפול של התערבות במשבר, שנמשך תקופה קצרה. בהמשך, חשוב לעמוד על המשמר ולוודא שהיעדים מושגים ושמסגרת הזמן לא נפרצת.

פרופ' ירושלמי מתייחס לטיפול הנפשי כאל כל שירות צרכני: "פגישה עם מטפל היא תהליך של משא ומתן וחוזה. אתה מביא את האג'נדה שלך כצרכן, כולל יכולותיך הכספיות, והמטפל צריך להביא את האג'נדה המקצועית שלו ואת מוכנותו לספק שירות בתנאים כאלה ואחרים. אם הפסיכולוגים לא יתעוררו בעניין הזה, אוי ואבוי יהיה להם. אנשים יעדיפו ללכת לקואוצ'רים ולכל מיני מטפלים כאלה".

קרן מעדיפה להציג אחרת את התקשורת בנושא תנאי העבודה: "זה לא משא ומתן, אלא דיאלוג. אפשר לדון במצב ולחפש פתרונות, ויש אפשרויות שונות. למשל, לרווח את הפגישות. על הכל אפשר לדבר". פרופ' לוי־שיף תורמת רעיון צרכני־פסיכולוגי מעניין, המכונה בפיה "אני רושם": המטפל מסכים לדחות את התשלום למועד שבו ישתפר מצבו הכלכלי של המטופל ותהיה לו אפשרות לשלם. ואילו ד"ר גולדצויג מדרבן את המטופלים לעמוד על זכויותיהם: "לא להתבייש לשאול, לברר, לנסות ולקבל תנאים טובים יותר. כן, כולל הנחה".

לא לוותר על טיפול, גם לא בשל חסרון כיס

עם כל המאמצים לזכות בשירות פרטי במחירים נוחים, ולמרות רצונם הטוב של חלק מהמטפלים, התענוג יישאר לוקסוס יקר מדי עבור מטופלים רבים. מבחינתם, האפשרויות הן השירותים הציבוריים הניתנים חינם במרפאות משרד הבריאות, ובמחיר סמלי ברשויות המקומיות, וכן השירותים הניתנים במחיר מסובסד בקופות החולים (ראו מסגרת). לדעת מומחים שהתראיינו לכתבה זו מדובר בפתרונות ראויים. "הקושי במרכזי בריאות הנפש של משרד הבריאות הוא בתורי ההמתנה, ובכך שהמטופל לא בוחר את המטפל", מסביר ד"ר גולדצויג. "אבל היתרון הוא בכך שהמטפל תמיד עובד בתוך צוות, וכך יש אנשי מקצוע רבים יותר שנחשפים לבעיה ומתייחסים אליה". ד"ר לוי־שיף מצטרפת לדעתו: "שירותי הבריאות הציבוריים נפגעו כי קיימות הרבה פחות תחנות לבריאות הנפש והתורים הרבה יותר ארוכים. אבל מי שמצליח לקבל שם שירות, זה מצוין. המטפלים טובים ואכפתיים. גם בחלק גדול מקופות החולים השירות מצוין והפסיכולוגים מיומנים".

חסכת? שילמת

בנקודה אחת (ובאופן לא ממש מפתיע) היו כל המומחים תמימי דעים: אין לוותר על טיפול נפשי נחוץ, גם לא משיקולים של חסרון כיס. מצבו הנפשי של האדם עלול להידרדר בהיעדר טיפול, וה"חיסכון" יגרום בסופו של דבר גם להחמרת מצבו

 הכלכלי. אם תרצו, זו פרפרזה פסיכולוגית על מאמר הסבתות: "זול עולה ביוקר".

ד"ר גולדצויג טוען שאדם החש שהוא זקוק לטיפול צריך לקיים הערכה איפה הוא יכול לחסוך כדי לאפשר לעצמו את הטיפול. "במקרים רבים, בעיקר במצבי מצוקה משמעותיים, החיסכון יתבטא אחר כך במחיר גבוה יותר. אדם שלא יודע להתמודד עם המצב פוגע ביכולתו להשתכר".

פרופ' ירושלמי מסיים בפירוט מקצועי (ומעט מפחיד) של הסיבות שבגללן במצבים מסוימים טיפול נפשי הוא עניין שאסור לדלג עליו: "לפעמים זה קריטי. אם אתה לא אוסף את עצמך בצורה טובה מספיק, אתה עלול להיסחף עם האירועים. אם יש תסמינים נפשיים כמו דיכאון, חרדה, הימנעות, שלא מטפלים בהם נכון ובזמן – הם עלולים להשתרש, להפוך לקשים יותר ולהתקבע. נוסף על כך, חוסר טיפול יכול להביא לפתרונות מפוקפקים של 'טיפול תרופתי עצמי' באמצעות אלכוהול, תרופות או סמים, וזו צרה שהופכת להיות גדולה יותר מהצרה המקורית".

בדרך למטפל המתאים

השתכנעתם ללכת לטיפול? קבלו המלצה מאדם שטופל אצלו או מאיש מקצוע המכיר אותו, לגבי איכויותיו המקצועיות והאנושיות. בדקו אם יש לו מיומנות בתחום (במקרה זה, מצבי משבר), כולל גמישות להשתמש בכלים פסיכולוגיים שונים. חשובה גם ההתאמה האישית והתרבותית שלו לאלה שלכם – לסגנון החיים שלכם ולתפיסת עולמכם. גם הכימיה ביניכם צריכה להיות מוצלחת. חשוב שיהיה ביניכם "קליק", חיבור, שתוכלו לתת בו אמון ותחושו שהוא פתוח ואמפתי כלפיכם.