איל קיציס מספר: כך צחקו עלי כשהייתי קטן

בכיתה ד' יצאתי למחנה הראשון שלי בצופים. למי שלא יודע מדובר בחבורת ילדים בגובה מטר שנוסעת לבד לכמה ימים לאיזו חורשה, וההורים מסכימים לזה רק בגלל שמצטרפות אליהם שתי מדריכות מכיתה י'. אחת הפעילויות המרכזיות של הסיפור הזה הייתה לכתוב גלויה מהמחנה ולשלוח אותה הביתה, למרות שלכולם היה ברור שהיא תגיע שבועיים אחרי שהילד יחזור. סוג של חוויה.

אני חושב שמאז לא עברתי ארוחת שישי אחת אצל ההורים בלי שכל המשפחה תסתלבט עלי ועל הגלויה הזאת. האמת בצדק. בואו נגיד שהשתמשתי שם בניסוחים שהיו מקובלים יותר בתקופת חומה ומגדל (אולי קיבלתי את ההשראה מהמילים של המנון הצופים).

במחנות שבאו אחר כך פגשתי עוד כמה דברים בפעם הראשונה. פעם ראשונה שלא ישנתי כל הלילה, פעם ראשונה שישנתי כל הלילה עם מישהי באותו שק שינה (היא הייתה שמנמנה והיה בעיקר צפוף) ופעם ראשונה שקראו לי חנון. כן, ככה זה היה בקריית אונו, כל הילדים הטובים היו הולכים לצופים (או שהצופים הפכו אותם לכאלה) ובואו נגיד שלהסתובב בשכונה עם עניבה אחר הצהריים לא בדיוק הוסיף לך נקודות כמו לעשן בהפסקות מאחורי אולם ההתעמלות. אבל אני התמדתי, הצבעים של העניבות התחלפו ופתאום אני הוא המדריך מכיתה י' שמלווה חניכים מכיתה ד' למחנה. ופתאום זה אני שמציע להם לכתוב גלויה להורים בבית בתקווה שגם אצלם היא תהפוך לחוויה לכל החיים.

איל קיציס היה חניך ומדריך בשבט הצופים "און" בקריית אונו. מחר (יום ה') יתקיים בגני התערוכה בת"א כנס בוגרי תנועת הצופים לציון 90 שנות צופיות בישראל. לעמוד "הצופים חוגגים 90" לחצו כאן.

הפינה לשיפוטכם

שבט שורק:

• לבחירה בשבט שורק שלחו תגובה עם המילה שורק, לשבט הנשיא כתבו נשיא. כל גולש יכול לשלוח עד חמש תגובות.