האם מותר להקפיא גופה לאחר המוות?
שאלה:
האם קריוניקה (הקפאה לאחר המוות) מותרת? (ורדה, רחובות).
תשובה:
הקריוניקה היא תהליך שבאמצעותו מקפיאים את גוף האדם מיד לאחר מותו, מתוך תקווה שביום מן הימים תימצא הדרך להחיות את הגוף ולהקים את האדם לתחייה. אנסה להתייחס לתהליך משתי בחינות - האחת השקפתית והשנייה הלכתית.
מן הבחינה ההשקפתית, השימוש בתהליך מנסה להעניק לאדם אשליה של חיי נצח. על-פי האמונה היהודית, הקב"ה בורא כל אדם עם מטרה וייעוד ועם קצבת חיים מסוימת, וכאשר משלים האדם את מטרתו וייעודו, נלקח הוא לבית עולמו.
אף-על-פי-כן היהדות מכירה במושג חיי נצח, שכן אחד משלושה-עשר עיקרי האמונה היהודית, כפי שנוסחו על-ידי הרמב"ם, הוא האמונה בתחיית המתים, שתתרחש ביום מן הימים. האדם המאמין, שעמל על תיקון התנהגותו ומוסריותו, יזכה ביום מן הימים לחיי נצח אמיתיים, ולא לאשליה בלבד. הניסיון לכפות על האלוקים להעניק לאדם חיי נצח, עשוי לבטא חוסר אמונה ברעיון זה.
אין לדחות קבורה
מן הבחינה ההלכתית, הדבר מהווה בעיה מצד הלכות קבורה. ההלכה מחייבת לקבור את המת מיד לאחר מותו (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שנ"ז). אחרי שנקבע מותו של האדם, יש לקבור אותו ללא דיחוי.
כמובן שאם ניתן להשתמש בגופו כדי להציל חיי אחרים, יש לעשות כן - כפי שפסקה הרבנות הראשית לישראל. אולם למעט למטרה זו, אין לדחות את קבורת המת. תהליך הקריוניקה דוחה באופן בלתי-מוגבל את הקבורה, ולמעשה מנוגד להלכה זו.
בשולי הדברים אוסיף כי תהליך הקריוניקה הינו תהליך יקר מאוד (עשרות-אלפי דולרים) מכיוון שהוא אינו תהליך רפואי של ממש, הרי שהאדם מבזבז סכומים אדירים בעבור אשליה. בזבוז כסף לריק אינו מעשה ראוי. ההלכה קובעת כי אין לקבור את המת עם יותר חפצים מהמינימום ההכרחי, משום איסור "בל תשחית" (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"ט, סעיף ד'). לפיכך מסתבר שגם בהשקעת סכומים אדירים באשליה זו יש משום איסור "בל תשחית".
אדם שיש לו כסף מיותר ומעוניין לדאוג להנצחתו - יוכל תמיד לתת את הכסף לנזקקים או לכל מטרה חיובית אחרת, ובכך קונה הוא הנצחה של ממש, ולא אשליה של הנצחה (משיב: הרב אורי סדן).
