פרטיות היא זכות: ניתן לתבוע את מי שמפר
גם בעידן הרשתות החברתיות, יש אנשים החרדים לפרטיותם. חוק הגנת הפרטיות, מגדיר מהי פגיעה בפרטיות וניתן להסתמך עליו בתביעה. הנה שני מקרים של אנשים פרטיים שתבעו חברות שהשתמשו בפרטים האישיים שלהם כדי לקדם מכירות
בעידן הפייסבוק, הטוויטר והיוטיוב נדמה שכולם רוצים לשתף, לחלוק ולהראות כמה שיותר. תמונה של הילד ממסיבת יום ההולדת בגן, הגיג על כתבה בעיתון, שיר של חבר'ה מהתיכון, עדכון מצב אישי ועוד ועוד, ככל שהמקלדת והעכבר או הטכנולוגיות האחרות מאפשרים.
אולם, מסתבר שלא כולם כאלו. יש אנשים החרדים לפרטיותם, ומזועזעים מעצם המחשבה שפרט אישי שקשור בהם, יהיה גלוי לעיני כל, או לפחות לעיני אנשים זרים רבים, לא כל שכן, תמונה שלהם שמסירה כל אפשרות להמשך אנונימיות.
האם ניתן לתבוע על פרסום כזה? מתי בית המשפט יקבע כי היתה פגיעה בפרטיות ויפצה את התובע? חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 מגדיר מהי פגיעה בפרטיות, וקובע, בין היתר, כי פגיעה בפרטיות היא: צילום אדם כשהוא ברשות היחיד, פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו ושימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה. החוק מאפשר לביהמ"ש לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק של עד 50,000 שקלים.
עגמת נפש? תלוי בהיקף התפוצה של הפרסום
טענה של פגיעה בפרטיות בשל פרסום תצלום נדונה בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון. פלונית, המתאמנת בהולמס פלייס, גילתה כי תמונה שלה פורסמה בעלון תקופתי של חדר הכושר. מעבר לכך, פורסמו נתונים אישיים אודותיה בזו הלשון: "פלונית המתאמנת בראשון לציון השילה 20 קילו בתוך פחות מ-5 חודשים. היום היא שוקלת 64 קילו ואם תמשיך בקצב הזה תוך שנה היא תעלם".
פלונית, הגישה תביעה לבית המשפט, וביקשה לחייב את הולמס פלייס להשיב לה תמורה ששילמה עבור רישום לחדר הכושר (כולל אימוני כושר פרטיים) וכן פיצוי בשל עגמת נפש. התובעת טענה, כי היא מעולם לא אישרה להולמס פלייס לפרסם נתונים אישיים אלה, וכי הם פגעו בפרטיותה. בנוסף, ציינה התובעת, כי היא רואה בכך פרסום המעודד הפרעות אכילה.
הולמס פלייס טענה מנגד, כי מנהל חדר הכושר ביקש את הסכמתה של התובעת לכך ששמה בצירוף המשקל שירדה יפורסם במגזין חגיגות העשור של הרשת, וכי התובעת הסכימה. עוד טענה הלומס פלייס, כי מטרת הפרסום היתה לשמח את התובעת ולפרגן לה על מאמציה.
בתגובה לכך טענה התובעת, כי המנהל אכן פנה אליה, היא אמרה לו שתחשוב על הנושא, אך מאז הם לא שוחחו והיא לא נתנה את הסכמתה.
השופטת ד"ר איריס סורוקר קיבלה את התביעה, וקבעה כי: "עניינים פרטיים כגון דא – יש לקבל הסכמה מפורשת של האדם בטרם פרסומם. הנתבעת לא נקטה בזהירות המתחייבת. אף אם כוונתה היתה חיובית, לא היה מקום שתניח כי התובעת אמנם 'תשמח' או שהיא בוודאי תסכים לפרסום".
באשר לנזק שנגרם לתובעת, נקבע כי אין מקום להשבה גורפת של הסכום ששילמה התובעת למכון הכושר, שכן היא ניצלה את המנוי בחלקו, וכן נהנתה ממרבית אימוני הכושר. השופטת הורתה להולמס פלייס להשיב לתובעת מחצית הסכום ששילמה בסך 1554 שקלים וכן 4 אימוני כושר שלא נוצלו בסך 400 שקלים.
באשר לפיצוי בשל עוגמת נפש, נקבע כי אין מקום להפריז. "הפרסום אינו בתפוצה רחבה שהרי מדובר בעלון של הרשת. הפרסום מופיע בעמוד המתאר מקרים לא מועטים נוספים ואינו בולט במיוחד", כתבה השופטת ופסקה פיצוי של 1000 שקלים וכן 500 שקל הוצאות. בסיכום, חויבה הולמס פלייס לשלם לתובעת 3454 שקלים.
(ת"ק 1923-09 פלונית נ' הולמס פלייס ישראל)
מסירת פרטים לחברה אחרת מהווה פגיעה בפרטיות
מקרה אחר של פגיעה בפרטיות שנדון בביהמ"ש, נגע לסעיף 2 (9) לחוק הגנת הפרטיות, לפיו שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה, יכול להוות פגיעה בפרטיות.
בית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע דן בתביעה של אדם שקנה טלפונית מוצר מערוץ הקניות. לטענתו, נאמר לו ע"י המוקדנית, כי יצרו איתו קשר בנוגע להטבה נוספת, והוא אמר: "תודה" וניתק. בפועל, הסתבר שפרטיו נמסרו לחברת ביטוח.
התובע החליט להגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטונת בבאר-שבע בשל פגיעה נטענת, בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. ערוץ הקניות טען מנגד, כי הוסבר לתובע כי הוא זכאי להטבה, וכי מהשיחה עולה כי התובע אישר את מסירת פרטיו.
השופט עמית כהן קבע, כי אין ספק כי פרטיו האישיים של אדם, כולל מספר הטלפון שלו, הם חלק מהפרטים המוגנים בסעיף 2 (9) של חוק הגנת הפרטיות. לנוכח זאת, כך נפסק, מסירת פרטי התובע לחברת הביטוח מהווה פגיעה בפרטיות בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, אלא אם כן הדבר אושר על ידי התובע.
השופט קבע, כי עיון בתמליל השיחה בין התובע לנציגת ערוץ הקניות לא מעלה, כי התובע הביע הסכמה מפורשת למסור את פרטיו לידי חברת הביטוח. עוד נקבע, כי מדברי הנציגה עולה, כי לא מדובר בתקלה חד-פעמית, אלא בהתנהלות של ערוץ הקניות, אשר לא מבקש אישור להעברת הפרטים, אלא רק מיידע לגבי ההטבה שמגיעה ללקוח, ומעביר את פרטיו לחברת הביטוח בכל מקרה בו הלקוח לא מביע התנגדות לקבלת ההטבה.
"אני סבור, שחלה על הנתבעת חובה לקבל אישור מפורש מהלקוחות בטרם העברת פרטיהם לחברת הביטוח או צד ג' כלשהו", כתב השופט בפסק הדין. נפסק, כי לתובע לא נגרמה פגיעה רצינית, אולם צורת העבודה של ערוץ הקניות מהווה הטעייה של הציבור, וכך הוטעה גם התובע. על כן, נקבע כי יש מקום לפצות את התובע. השופט חייב את ערוץ הקניות לפצות את התובע ב-1,000 שקלים ולשלם לו הוצאות משפט בסך 350 שקלים.
(ת"ק 18452-08-10 פלוני נ' ערוץ הקניות בע"מ)
סיכום
במקרה שנפגעתם מפרסום תמונה שלכם בנסיבות משפילות, אם הפרטים האישיים שלכם נמסרו לגורם אחר מבלי שנתתם הסכמתכם לכך, או אם פגעו בפרטיותכם בדרך אחרת בניגוד לחוק, תוכלו להגיש תביעה, ולבקש מבית המשפט כי יפסוק לכם פיצוי.
אם הנזק שנגרם לא רב, והפיצוי שאתם דורשים לא חוצה את קו ה-32,700 שקלים, אתם יכולים להגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, וכך לחסוך את הצורך והעלויות שבשכירת עו"ד, שייצג אתכם בבית המשפט. בבחינת גובה הפיצוי בית המשפט יקח בחשבון שיקולים שונים, בכללם היקף הפרסום ומידת הפגיעה, ובהתאם לכך יעמיד את גובה הפיצוי.
עו"ד אורנית אבני-גורטלר עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית.
יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
