ב"בילינסון" גילו: למה התרופה לצרבת לא עוזרת
10% מהאוכלוסייה סובלים כל יום מצרבת, הם לוקחים תרופות, אבל בכשליש מהמקרים הטיפול לא עוזר. מחקר חדש שנערך בבית החולים בילינסון מגלה מדוע - וזה לא מפני שהתרופות לא יעילות, כך מדווח "זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות"
כל אחד מכיר את התחושה הצורבת של אוכל שומני שעולה לוושט מיד לאחר ארוחה כבדה. יש רבים שהתחושה הלא נעימה הזו פוקדת אותם מדי יום, ולעתים אפילו כמה פעמים ביום. מחקר חדש מגלה כי חולים הסובלים מצרבת לא נוטלים את התרופות שלהם על פי ההנחיות, ולכן ממשיכים לסבול מהתסמינים המטרידים.
- רוצים עוד עצות בריאות? בואו להכיר את ערוץ פארם-נט החדש שלנו
קראו עוד על צרבת:
- למה יש לנו צרבת?
צרבת היא הסימפטום השכיח ביותר של מצב המכונה החזר וושטי-קיבתי (רפלוקס, בלועזית.( הוא מתרחש כאשר תוכן הקיבה, שהוא חומצי, עולה חזרה אל הוושט וגורם לתחושת צריבה או "שריפה" בחזה.
על פי הערכות, כשליש מהאוכלוסייה סובל מצרבת פעם בחודש, ו10%- סובלים ממנה באופן יום-יומי. התופעה עלולה לגרום לפגיעה של ממש באיכות החיים.
שליש לא מגיבים לתרופה
באופן טבעי, השריר הסוגר בין הוושט לקיבה נפתח לשניות ספורות בעת האכילה על מנת לאפשר את מעבר המזון כלפי מטה, מהוושט לקיבה. אצל הסובלים מרפלוקס יש פגיעה קבועה בשריר הזה, שמתרופף ונפתח ללא קשר לאכילה. התוצאה היא צרבת, כאבים בחזה, קושי בבליעה, ופגיעה בדופן הוושט.
בחלק מהמקרים עלולה חזרת המזון כלפי מעלה לגרום לתלונות הקשורות למערכת הנשימה, בהן אסתמה, שיעול ואפילו נזק לשיניים.
גורמים שונים עלולים להשפיע על התרופפות השריר, בהם אוכל מתוק, שומני ומתובל, אלכוהול וקפה, ואפילו הריון. האבחנה נעשית על פי רוב לפי תלונות החולה. בחלק מהמקרים נדרשות בדיקות נוספות כגון גסטרוסקופיה (החדרת סיב אופטי לצורך התבוננות בוושט ובקיבה.(
הטיפול השכיח ביותר בצרבת עקשנית הוא באמצעות תרופות סותרות חומצה, שנמכרות ללא מרשם רופא. תרופות "חזקות" יותר, בהן אומפרדקס, לוסק ועוד, מפחיתות את הפרשת החומצה על ידי הקיבה וניתנות במרשם רופא. כ40%- מהסובלים מרפלוקס נוטלים את התרופות האלה באופן קבוע, אולם כשליש מהם אינו מגיב אליהן כמצופה, וחלקם נאלץ לעבור טיפולים כירורגיים על מנת להיפטר מהבעיה המטרידה. מחקר חדש שנערך בבית החולים בילינסון, מגלה כי לפחות לחלק מהכישלונות הללו אחראים המטופלים עצמם.
לא לוקחים לפי ההמלצות
החוקרים בדקו 246 חולים שהשתמשו בתרופות שמפחיתות את הפרשת החומצה פעם או פעמיים ביום. כל אחד מהחולים מילא שאלונים מפורטים רפואיים ואישיים, כולל שאלות על הרגלי האכילה שלו. המשתתפים חולקו לאלה שהטיפול אצלם הצליח, ולכאלה שהמשיכו לסבול מסימני המחלה לפחות שלוש פעמים בשבוע.
מניתוח הממצאים התגלה קשר משמעותי בין חולים שלא נטלו את התרופות על פי הנדרש לכישלון הטיפול. בעוד 84% מהחולים שהגיבו לתרופות באופן מיטבי נטלו את התרופות על פי ההוראות, רק 46% מאלה שהטיפול אצלם נכשל לקחו אותן כנדרש.
"מטרת המחקר הייתה להשוות את קבוצת הנהנים מיעילות התרופות לקבוצת החולים שלא נהנים מיעילותן," אומר ד"ר רם דיקמן, המנהל את השירות לתנועתיות מערכת העיכול בבית החולים בילינסון. "ראינו שבתור קבוצה, אלה שלא נהנים מיעילות הטיפול נוטים לקחת את התרופות בצורה לא נכונה. זה לא שהם לא לוקחים את התרופות, הבעיה היא שהם לוקחים אותן לא לפי ההמלצות."
חצי שעה לפני הארוחה
שתי הנקודות העיקריות שהתגלו במחקר הן שהחולים שהטיפול אצלם נכשל לא לוקחים את התרופות חצי שעה לפני ארוחה על בטן ריקה, כפי שהם מונחים לעשות, וכן שהם לא לוקחים את התרופות באופן סדיר, אלא רק על פי הצורך.
"מאחורי ההמלצה לקחת את התרופות חצי שעה לפני הארוחה על קיבה ריקה יש היגיון ביולוגי," אומר ד"ר דיקמן. "זמן קצר אחרי ארוחה נוצרת בקיבה כמות גדולה של חומצה. נטילת הכדור קודם לכן עוצרת את המנגנון הזה ומונעת את הפרשת החומצה.
"הדבר השני שראינו הוא שחולים נטו לקחת את התרופות רק כשכאב להם ולא באופן קבוע. הפרשת החומצה לוושט יוצרת אפקט מצטבר של כאב ואי נוחות. אם לוקחים את התרופות רק לפי הצורך, הן לא יכולות למנוע את הכאבים בצורה יעילה.
"מדובר במחלה כרונית, לא במחלה שחולפת, ולכן צריך להקפיד על סדר נטילת התרופות ועל תכיפותה. אם קיבלתם המלצה לקחת את הכדור באופן קבוע או בסדר מסוים, אפילו יום כן יום לא, רצוי מאוד למלא אותה".
