משחק נשמה

יש משחקים שנידונו להישאר אנונימיים. לא הגרועים, אלה שאתה רוצה למחוק אותם כמה שיותר מהר, אלא דווקא על משחקים טובים שנשכחים – אולי בגלל שהם לא מרשימים מספיק במבט ראשון, או דורשים מאמץ וזמן עד שאתה מתחיל לזרום איתם, ואולי בגלל שהם לא יוצאים בזמן הנכון.

SoulBringer, משחק התפקידים החדש של Gremlin הבריטית (משווק ע"י Interplay ו- Infogrames), הוא כנראה משחק מהסוג הזה. גם אם הוא לא היה יוצא במקביל לשני משחקי תפקידים עם שושלת יוחסין מפורסמת (Icewind Dale ו- Diablo 2), הוא לא היה נמלט מגורל השוליות שנועד לו – הוא פשוט לא מספיק כריזמטי. הגרפיקה שלו לא תגרום לאף אחד להוציא קריאות התפעלות, הוא לא נפתח בהתפוצצות דרמטית של תנועה ואנרגיה, אין לו כמעט מוזיקה – מרכיב שיכול לבדו ליצור אטמוספירה אינטנסיבית – ויש בו לא מעט טקסט. אבל מי שישקיע במשחק מספר שעות יכול לגלות חוויה ממכרת מאוד.

הסיפור

עלילה מקורית? לא במיוחד. אבל סיפור הפנטזיה הקלאסי של SoulBringer, שמפגיש נער חוה חלוש וחסר ניסיון עם גורל הרואי בעולם ששקע בזמנים אפלים, לא מתקמצן בחומר רקע, דמויות, מפגשים ומקומות מעניינים. זה מתחיל בירידה מהמעבורת שהביאה אותך לקהילה הכפרית השקטה של מדריגל. כשאביך הרגיש שמותו מתקרב, הוא שלח אותך אל אחיו, מתבודד שגר ביער מצפון לכפר. מהר מאוד נודע לך שם שאלה אינם ימים כתיקונם: החורף הקשה במיוחד (תמיד סימן רע) רק היווה הקדמה לצרות צרורות שכוללות היעלמות מסיבית של כפריים, התרבות השודדים בסביבה וחדשות על חורבנה של RavenScar, העיר הגדולה מעבר לרכס במערב.

משם והלאה דברים מתגלגלים במהירות לחזרתם של כוחות חשוכים מהעבר המיתולוגי, נבואות עתיקות ולא כל-כך נעימות וגילויים רבי השלכות לגבי זהותך האמיתית. לא חסרות התפתחויות בעלילה והסיפור המפורט הופך את המשחק למסקרן ומעניין יותר, גם אם אין בו שום דבר מפתיע מאוד. היריעה שעליה הוא משורטט היא גם די רחבה, עם 60 דמויות משנה וכ-400 ניצבים.

גרפיקה וקול

למשחק יש מנוע תלת-ממד לא רע, שמסוגל להציג עמקים וגבעות, נהרות וגשרים, מערות תת-קרקעיות ומבנים גדולים עם מדרגות, קשתות, עמודים ומאפיינים ארכיטקטוניים אחרים.

הבעיות הן שתיים: ראשית, מאיזו סיבה עלומה, המשחק מבצע את מה שנקרא Bi-Linear Filtering, אפקט שהופך את מעברי הצבע בתמונה לחלקים יותר, רק על גגות מבנים, כשקירות ובעיקר הקרקע נשארים צבועים בטקסטורות גסות יחסית. גם בלי לקחת את התופעה המאוד לא מודרנית הזאת בחשבון, הטקסטורות הן ברזולוציה די נמוכה, שגורמת למשחק להיראות מטושטש וחסר פרטים דקים.

הבעיה השניה היא שטווח התצוגה הוא קצר ביותר בשביל משחק שרובו מתנהל בשטחים פתוחים – המנוע משרטט אולי 40 מטר רדיוס מסביב לדמות, וכל השאר פשוט נתון באפילה. אתה יכול לעמוד במרחק של 50 מטר מטירה ענקית ולא להיות מודע לקיומה כי מנוע התצוגה לא מגיע לשם. תופעה זו מקשה שלא לצורך על הניווט ועל המיפוי.

דברים טובים: האפקטים של הקסמים, שחלקם מרשימים כראוי, אפקטים נחמדים של מזג-אוויר, כמו שלג וגשם, והאנימציה החלקה והמגוונת של הדמות הראשית.

הצד הקולי סובל מחוסר השקעה – האפקטים והסאונד הסביבתי הם סבירים אבל לא רבים, והמוזיקה, כמו שהזכרתי, חסרה כמעט לגמרי, ומופיעה רק באירועים נדירים. חבל; סה"כ הצד האודיו-ויזואלי היה יכול להרוויח, ולתרום הרבה למשחק, עם קצת יותר זמן פיתוח.

המשחק

זמן המשחק מתחלק לשלושה רבעים חקירת העולם, שיחה עם דמויות ופתרון (מעט) פאזלים, ורבע לקרב והכנה אליו. גילוי מקומות חדשים הוא עניין מספק ביותר שלא חסר למשחק, המורכב מ-60 אזורים לא קטנים, מגבעות מכוסות שלג, ביצות, מדבריות ואפילו ממדים אחרים, ועד כפרים, ערים, מערכת הביוב (האינטגרלית לכל משחק תפקידים שמכבד את עצמו), מערות קבורה, מכרות, עולם תת-קרקעי אבוד ועוד ועוד. השיחות והמפגשים מתפקדים היטב, אם לא מרתקים (שזה דבר נדיר למדי במשחקים), והפאזלים שישנם הם קלים ומשתלבים באופן טבעי במשחק.

הקרב הרבה יותר מעניין מזה של Diablo, למרות שגם ב-SB שולטים רק בדמות אחת. לכל אחד מהנשקים, ויש הרבה, קיימות עד חמש צורות תקיפה, שונות במהירות, טווח, אזור פגיעה, חדירת סוגי שריון שונים ועוצמת פגיעה. מיקום, תזמון ובחירת הנשק וההתקפה הנכונה קריטיים להצלחה בקרבות. משלימה את מנגנון הקרב מערכת כישוף מהנה לא פחות, שכוללת 63 קסמים ובנויה על עקרון של 6 ממלכות קסם מנוגדות, שכאשר אתה מתחזק בקסמי ממלכה אחת (למשל אש), אתה נחלש בקסמי הממלכה הנגדית (מים במקרה הזה).

פיתוח הדמות הוא מרכיב חשוב בכל משחק תפקידים, וכאן עושה SB עבודה סבירה בהחלט. אמנם אין מערכת מיומנויות (skills, תכונות שאתה רוכש ומשפר תוך כדי משחק) או נטיה (alignment, סמן אופי שמשתנה בהתאם להתנהגויות הדמות ומשפיע על הצורה שבה עולם המשחק מתייחס אליה), אבל לעומת זאת יש 41 רמות ניסיון לעלות ומאות חפצים למצוא.

הבינה המלאכותית

אין הרבה מה לכתוב על התנהגות המפלצות. היא בסיסית לחלוטין – אתר שחקן, רוץ במסלול הישיר, התקף עד מוות. הן לא יודעות לברוח כשצריך, לקרוא לעמיתיהן או לשתף איתם פעולה, או להתאים התקפות והגנות לטקטיקה שאתה משתמש בה. הן גם לא טובות בלעקוב אחריך, חסרון שקל לנצל להתקפות פגע וברח. מצב די סטנדרטי במשחקים למרבה הצער. מזל שלפחות הן לא עומדות במקום ומחכות לך – לרובן יש מסלולים שהן מפטרלות.

השורה התחתונה

קראתי באיזה מקום ברשת הערה של מישהו על SoulBringer. הוא טען שמנסיונו, מי שלא היו לו טענות ל- Diablo כנראה לא יאהב את המשחק, ומי שאהב את סדרת משחקי Ultima, כמעט בטוח יאהב אותו. אני לא מעריץ של Diablo, מאוד אהבתי את רוב משחקי Ultima, ואני אוהב את SB, כך שעלי התיאוריה עובדת. אני מציע לכל מי שאוהב משחקי תפקידים, ולא חושב ש- Diablo הוא המילה האחרונה בתחום, לנסות את SB. הוא לפחות ברמה של משחקי התפקידים המפורסמים יותר שיצאו בזמן האחרון, אם לא טוב מחלקם.

הציון שלי: 4 מתוך 5

ציון ביקורות רשת ממוצע: 71%