סיור בין כרמים וטלה בגליל

ימי בציר. שעתם היפה של הכרמים, כשהגפנים מתקשטות בשלל אשכולותיהן הסגולים, הזהובים והשחורים, תלויים בכבדות בשלוותם, אוצרים בענביהם את כל העסיס הזה. זה מה שנקרא יין עתידי. רגע לפני בוא הבוצרים, נסענו לגליל לבקר בכרמים חדשים, שיש ואומרים שהם הכרמים היפים בישראל.

הגליל, כמה מפתיע, הוא חבל הארץ, להוציא אולי את הנגב והערבה, הדל ביותר מבחינת מספר היקבים. משונה לא? דווקא באזור בו מבשילים אצלנו טובי הענבים ליין, אין יקבים, כמעט ואין.

שמתם לב אגב, שבאזור הרי יהודה ושפלת יואב נמצא מקבץ היקבים הגדול ביותר?

הנה: יקב קסטל ברמת רזיאל, יקב אלול בעג'ור ויקב שורק בטל שחר, היקב בקיבוץ צרעה, יקב כפירה בנטף, היקב במנזר לטרון, היקב של קיבוץ נחשון,יקב קלע דוד בגבעת ישעיהו, היקב החדש של ברקן בחולדה, והיקב במוצא של יינות אפרת.לא פחות מעשרה יקבים בדרך בואכה ירושלים. אולי כאן תהיה דרך היין, ה-route du vin של ישראל. שווה ביקור, בקרוב על מסך זה.

והנה כך לפתע, בסתם יום של חום, נוחתים יינות חדשים על המדף ועל תוויותיהם מתנוססת הכתובת יקב "הרי גליל". היקב, מסתבר, עוד לא קיים, הוא יקום בקיבוץ יראון, בגליל העליון. עד אז יפיקו את היינות ביקבי רמת הגולן, שהם גם השותפים ב"הרי גליל". הענבים, מכל מקום, הם מן הכרמים אליהם באנו.

ראשון נסענו לכרם מירון. מגיעים מצפת, בדרך למושב מירון. הכרם נמצא במוצא ואדי עמוד. שורות הגפנים הצפופות של ענבי הקברנה סוביניון נטועות בשיפוע ניכר המאפשר ניקוז ראוי לקרקע הגירית, אכן גירית כמו אולי בשאבלי או בשמפאן, הלוואי עלינו. ואכן הייננים מאוד מתלהבים מהעובדה הזאת, אחרי הכל רוב הכרמים שמענביהם מפיקים את הגדולים שביינות העולם, נטועים כך –בשיפוע ועל קרקע גירית. הלוואי.

כרם מרשים אחר הוא הכרם במשגב עם. מגיעים אליו דרך נבי יושע ליפתח, משם בדרך יפהפייה העוברת בחורש טבעי,למנרה ולמשגב עם. זהו הכרם הצפוני ביותר בישראל והוא נמצא בתוך מובלעת קטנה, בשפיץ של הציפורן של אצבע הגליל.

בכרם הזה, המשקיף אל החרמון, נטועות גפנים מזן שטרם עשו ממנו יין אצלנו, סנג'ובזה (מבטאים כמו סנצ'ו-איזה), זן איטלקי ממנו מפיקים את יין הקינטי המהולל. בשנת 2003 תגיע עת הבציר הראשון של ענבי הסנג'ובזה שלנו, מעניין מה ייצא ממנו.

לכרם במשגב עם אפשר גם להגיע מקרית שמונה דרך תל חי וכפר גלעדי. כדי להגיע אל הכרם ביראון, שם יקום כאמור גם היקב של "הרי גליל",יש לחצות את הקיבוץ ולצאת משערו הראשי. הכרם משתפל אל עבר נחל אביב שהוא אחד היובלים של הדישון, בנוף מרהיב שכאילו ונבחר לשמש תפאורה לכרם המרשים הזה.

עכשיו תורי לחייך

חבורה שהתמקמה על אחד המצוקים המשקיפים אל הכרם, הזכירה לנו שעוד לא אכלנו, ריח הבשר הנצלה על גחלים נישא באוויר. מסתבר שיש עוד דברים שניחוחם נפלא חוץ מיין.

לא רחוק משם, בכביש הצפון, בערך ארבעה ק"מ מצומת מירון, נזכרתי שיש מקום שאכלתי בו צלעות טלה עסיסיות ועוד כמה דברים טובים. יותר פשוט, אם אתם כמוני באים מיראון, להמשיך לצומת כוח (עניין של חמש דקות נסיעה), לפנות שמאלה לכיוון גוש חלב (הנמצאת אחרי שלושה ק"מ בערך) ולאחר כ-200 מטר נוספים תראו תחנת דלק, זה שם.

כשהגעתי לכאן בפעם הראשונה, לפני כשנתיים, בהמלצתו של אליאס, ידיד מגוש חלב, שהזמין אותי לטעום משמן הזית שלו שעליו כל גאוותו, די הופתעתי להיווכח שהוא בחר דווקא במסעדה הנמצאת בתחנת דלק, כדי לארח אותי. וכמובן שגם הרציתי באוזניו את דעתי המלומדת על הקשר הלא בריא בין אוקטן לבין שולחן במסגרת שרשרת המזון של האדם. אליאס לא אמר מילה, הוא רק חייך בסלחנות ופתח את דלת המסעדה בפני. כעבור שעה קלה, זה היה תורי לחייך, אוכל נהדר.

גם הפעם מופיעות על השולחן קעריות עם סלטים מהנים: ארטישוקים בתחמיץ שמיר, טאבולה ירוקה ירוקה ולימונית, סלט פאטוש עם קרעי פיתה חרוכה,לבנה במלפפונים, נענע ושום, זיתים ביתיים שחורים מבהיקים משמן וירוקים שבורים, כאלה שעוד נותרה בם חתימת מרירות וקובה נבולסייה זהובים. אתה שובר טורפדו קטן ופריך כזה ומטפטף מן הלימון העסיסי על תערובת הבשר והצנובר שבפנים, טעים.

בשולחן הסמוך אכלו דגים מטוגנים שנראו כמו אמנוני ענק שחומים. נראה טוב. אנחנו חיכינו לצלעות, כשאני חוקר בינתיים את פואד (זה מהמסעדה, לא מהביטחון) אם הן טובות כמו פעם. "תראה," הוא אמר "אצלנו הכבש הוא בלאדי. לא מהכלאה, לא מהזרקה, לא אוכל תערובת, רק מהטבע!" מה לעשות ,שנים של אכילת כבש מעורר קבס, הפכו אותי לספקן לרגע, עד שהגיעו הצלעות. כאן לא מורידים מהן את שולי השומן,כאן צולים אותן בשלמות, על הגחלים, עד שהן צרובות ופריכות. מי צריך קינוח.

מסעדת "הר מירון". תחנת דלק פז, גוש חלב, טל': 6980598-04.