היפהפייה המתעוררת

באורח מסתורי מרתקת אליה פראג, פראהא כפי שהצ'כים קוראים לה, את כל מי שבא בשעריה. סיפור האהבה הזה נמשך כבר אלף שנה. אפילו כעת, במעטפה הצבעונית שלאחר הקומוניזם, פראג היא עיר שהמבקר בה יכול עדיין לחוש משהו מהאווירה המיוחדת הזו שאין דומה לה בערים אחרות. היופי של פראג לקוח מהאגדות, וזו לא מליצה. בירת צ'כיה מקפלת בתוכה הרבה יותר מפיסת היסטוריה ואוסף של אתרים שונים. זוהי עיר של דמיון והגות, עיר שחיה בשירה, בספרות ובאגדה כפי שהיא קיימת באבן ובלבנים.

את פראג אי אפשר לדמיין ללא רוחות העבר שלה, בין אם זה הגולם של המהר"ל, פרנץ קפקא, או החייל האמיץ שוויק. שלוש התרבויות שחיו בה זו לצד זו במשך דורות - הצ'כית, היהודית והגרמנית - הזינו אותה ויצרו את מה שאיבאן קאלימה, אחד מסופריה הבולטים, כינה "הרוח של פראג".

זוהי עיר שכדי להכיר אותה צריך להיכנס איתה למערכת יחסים. יש כל-כך הרבה מה לראות בפראג, אבל אין ספק שהמקום להתחיל בו, המקום בו ניתן עדיין לספוג את המכה של פראג, הוא גשר קרל, אולי אפילו יותר מאשר כיכר העיר העתיקה עם השעון הידוע. מכל עבר ניצב חלק אחר של העיר, והגשר הוא חיבור בין החדש לישן, בין המזרח למערב. מכאן, פראג היא עיר של הליכה ושיטוט רגלי. בלי כיתות רגליים מסיבי אי אפשר להכיר אותה או לחוש אותה באמת.

כאן ישבו האלכימאים

המקומות הבולטים והחשובים לביקור הם המצודה עם הקתדרלה של ויטוס הקדוש, הרובע היהודי עם בית-הקברות וכיכר העיר עם השעון. אחרי שמילאתם את החובות האלה, כדאי להתחיל להסתכל באמת, וזה אומר על כל בניין, ארמון וכנסייה שחולפים על פניהם, לחזור ולצעוד בכל סמטה, לעלות אל המצודה ולרדת ממנה, שוב ושוב. יש בלי סוף כנסיות, אבל היפות והמעניינות הן קתדרלת ויטוס הקדוש, מבנה מופלא במתחם של המצודה, הבאזיליקה של ג'ורג' הקדוש, כנסיית טין בכיכר העיר הישנה (בעיקר בגלל צורתה החיצונית), וכנסיית ניקולאס הקדוש, שאין כמו העיצוב הפנימי שלה בכל כנסייה אחרת בפראג.

בין הארמונות בולט במיוחד ארמון הארכיבישוף, הנמצא סמוך למצודה. ההיסטוריה הארכיטקטונית שלו מסובכת, מאחר שנוספו לו חלקים שונים והוא עוטר לאורך התקופות השונות, אבל הוא ללא ספק היפה ביותר בכל הכיכר של המצודה. ארמונות מרשימים נוספים: ארמון סטרנברג, עם ארכיטקטורה חיצונית מרתקת, וארמון טוסקאן, שקל לזהות אותו בגלל הפסלים בחזית.

בין המוזיאונים, המיוחד ביותר הוא המוזיאון לספרות צ'כית, בארמון סטראהוב, אחד המקומות המרגשים ביותר בפראג. יש שם שני אולמות מקומרים ומצוירים, ומדפים עמוסי ספרים עתיקים.

הרחוב היפה ביותר בעיר הוא רחוב פריז. פשוט לטייל שם כשהעיניים מופנות כלפי מעלה ולהסתכל על הבתים, מהיפים שראיתם. יותר נכון, מוזיאון של בתים. הסמטה הנחמדה, המעניינת או שמא המוזרה ביותר, היא הסמטה המוזהבת, שנמצאת במכלול המצודה. זה היה מקום מושבם של האלכימאים, שהיו חביבים במיוחד על רודולף השני (באחד ממגדלי המצודה יש מוזיאון ובו תצוגה של אלכימיה).

וכאן ישב פרנץ קפקא

ב-1910 נמנו בפראג למעלה מ-1,500 בתי-קפה. כמעט כל פעילות תרבותית וציבורית, מכתיבת שירה ועד ניסוח מניפסטים, נעשתה בבית-הקפה. קפה ארקו היה אהוד על האינטלקטואלים מהתרבות הגרמנית. כאן ישבו פרנץ קפקא, מקס ברוד, פרנץ ורפל ואגון ארווין קיש. קפקא בכלל אהב בתי-קפה, וישב גם בקפה לובר הגדול, הנמצא עד היום ברחוב וודיצקובה. היו ימים שהוא הלך לקפה סאבוי, שם שיחקה קבוצת התיאטרון האידי. ב-1920 התאגדה בקפה יוניון קבוצת סופרים ואמנים שנודעה מאז כקבוצת "דאבטסיל", וקבעה לעצמה מטרה: ליצור "יופי חדש". נקודת ההתבוננות של האמנים היתה התצפית והמראה הנשקף מבית-הקפה.

השעה המועדפת לשבת בבית-קפה היא בין אחר הצהריים לדמדומים, כאשר העיר עוטה אור זהבהב של טרם שקיעה. בית המבשל הראשון לבירה בפראג הוקם כנראה ב-1,082. במאה ה-19 נמכרה הבירה הצ'כית בכל אירופה, במיוחד בפריז ובווינה. באותו הזמן היו כבר למעלה מאלף מבשלות בירה, ובמקביל פרחו כמובן מאות ברים, או כפי שהם נקראים כאן: פיבניצה.

אם אתם מגיעים לעיר באביב, אל תפספסו את פסטיבל "האביב של פראג", המושך אליו את גדולי המבצעים בעולם. המקום החביב ביותר לשמוע מוסיקה הוא בקפלות של הכנסיות. אין כמעט יום בלי קונצרט בכנסייה כלשהי, ותמיד מחולקים ברחבי העיר דפי מידע עם התוכנייה, שם הכנסייה, מפה והוראות איך להגיע. מומלץ מאוד.

התיאטרון תמיד מילא תפקיד מכריע בתרבות של פראג. ה"לאטרנה מאגיקה", ליד שפת הנהר, הוא תיאטרון שזכה לשם עולמי, ויש בו שילוב של משחק, קולנוע, מוסיקה ומחול. תחילתה של מסורת תיאטרוני הבובות בצ'כיה היא במאה ה-17. 200 שנה אחר-כך היתה העיר מרכז הבובות השלישי בחשיבותו באירופה. מאז שנות ה-60 צמח דור שלם של מפיקי תיאטרוני בובות מהפקולטה לאמנויות של פראג. תיאטרון המריונטות הלאומי הוא מהבולטים בתחום, ויש לו שני אולמות בעיר.

הרובע היהודי מרגש. בית-הכנסת הישן-חדש הוא המבנה העתיק ביותר בגטו, מהמאה ה-13. בית-הכנסת פינקס, ליד בית-הקברות, משמש כיד זיכרון ליהודי מוראביה ובוהמיה שנרצחו במחנות. על הקירות חרוטים למעלה מ-80 אלף שמות הקורבנות.

הכתבה פורסמה בידיעות אחרונות בתאריך 31.1.00