רק חולדות לומדות מניסיון

החיים על האי לא קלים, ולא נראה שהם הופכים לקשים פחות. אחד המטרדים שהולכים ומתבררים כמהותיים הוא החולדות. "נעשה אותן על האש", אמרו מירי ואדם לפני שעזבו את אדמת הקודש, "נגדל אותן". כיום נראה שהן לא רוצות להתיידד, והן לא מעוררות תיאבון.

בעיית החולדות היא בעיה מוכרת בזנזיבר. היא נפוצה במיוחד באיים עליהם פעל פעם מגדלור (כמו האי שלנו). בוני המגדלור, שהגיעו מהיבשת, הביאו כנראה בספינותיהם את החולדות כנוסעות סמויות. הן התאקלמו היטב באיים, ומאז ממררות את חייהם של היצורים שחיו עליו לפני בואן.

בעייה דומה לזו של אדם ומירי עמדה בפני האנשים שביקשו להקים אתר נופש ותיירות אקולוגי על אי סמוך, צ'ומבה. האי הזה, שגם הוא אי אלמוגים נטול מים מתוקים, הפך בשנת 1994 לשמורה הימית הראשונה בטנזניה. היזמים, שביקשו להקים בו מרכז תיירות, נתקלו בפני בעיית החולדות שפגעה הן בבעלי החיים המקוריים של האי והן בפוטנציאל התיירותי שלו.

הם פנו לקבלת יעוץ אל מומחים בניו זילנד, גרמניה, הולנד, בריטניה ואירלנד. בסופו של דבר, נעשה שימוש בחומר הדברה מתקדם, תוך פיקוח צמוד על התהליך ושימת לב לכך שאף יצור חי, לבד מהחולדות, לא ייפגע. באוגוסט 1997 הוכרז האי באופן רשמי כנקי מחולדות, ובקרוב ייצא לאור פרסום מדעי שמתאר את התהליך ומוציא לקחים עבור אחרים המתמודדים עם בעיה דומה.

"אין פתרון אמיתי לבעיית החולדות" אומר ד"ר אורי שיינס, זואולוג מהחוג לביולוגיה באונ' חיפה. לדבריו, זו בעייה כלל עולמית שנפוצה מאוד באיים עליהם אין לחולדות אוייבים טבעיים. המלחמה בחולדות היא קשה במיוחד מכיוון שמדובר בחיה בעלת אינטיליגנציה גבוהה וכושר הסתגלות עצום. לדברי ד"ר שיינס, החולדה מגיעה לכל מקום בעולם, עם האדם או בלעדיו: "החולדה היא אוכלת-כל, לכן אין לה בעיות תזונה בשום מקום. היא גם

חיה אופורטוניסטית, ותמיד תדע איך לנצל לטובתה את המצב הקיים".

יכולת הלמידה של החולדות, אומר שיינס, היא מדהימה: "באוניברסיטה היה לי מרצה, שכאשר נתקל בטעות שחזרה על עצמה היה אומר – טוב, רק חולדות לומדות מהניסיון". לאחרונה התגלה שבקרב חולדות קיימת תופעה של העברה תרבותית, תכונה שבעבר יוחסה רק לבני אדם. כך, למשל, פיתחו חולדות בארץ שיטה מקורית ויעילה לפתיחת אצטרובלים. עדיין יש כאלו שפותחות אותם בצורה הישנה, אבל השיטה החדשה מונחלת לגורים ומאומצת על ידי יותר ויתר חולדות. באיטליה, שיינס מספר, למדו חולדות לקפוץ לאגמים ולשלות מהם צדפות. "זה המקום היחידי בעולם שבו הן עושות זאת", הוא אומר.

התכונות הללו, בשילוב עם כושר הרבייה יוצא הדופן של החולדות, הופכות אותן לחיה שכמעט בלתי אפשרי להלחם בה. "עד היום, אף אחד לא מצא לזה פיתרון טוב, חוץ מרעל", אומר שיינס. לדבריו, הרעל הנפוץ ביותר היום (מפני שנזקו הסביבתי הוא הקטן ביותר) הנו רעל הגורם לחולדות לחוסר קרישת דם.

למי שלא מצוייד ברעלים מתוחכמים כאלו, כמו אדם ומירי למשל, מציע ד"ר שיינס פתרונות עממיים יותר. שיטה אחת מוכרת מתחום המאבק בלהקות עורבים: יש לתפוס חולדה אחת, להרוג אותה ולתלות אותה במקום גלוי. זה עשוי להפחיד את יתר החולדות, שימנעו מלהתקרב. הצעה נוספת דורשת תפיסת חולדה חיה: חולדה לכודה משמיעה קולות מצוקה ומשחררת פרומונים של לחץ. קולות כאלה יכולים להרתיע חולדות אחרות. הפרומונים מופרשים גם בשתן, ולכן כדאי גם לפזר את שתנה של החולדה סביב ביתם של מירי ואדם.

כל השיטות הללו הן תיאורטיות, מסביר שיינס, והן לא נוסו בעבר. אבל יש להן סיכוי לא רע להצליח ושווה לנסותן. בנוסף, הוא מציין, אין גם בעייה להשתמש בחולדות כבמקור מזון. זה נעשה כבר בספר "מלך עכברוש".