תרקוד, היא אמרה לי, בצרפתית

בפתיחת הסרט אומר הארולד זידלר, מנהל המולן רוז', ממלכת תענוגות הלילה הפריזאית: "בחוץ המצב טראגי, אבל בפנים מאגי", המשפט הזה, אם תרצו, הוא מהות הסרט.

באז לורמן מהמם את קהל הצופים בהפקה עוצרת נשימה של אורות מסנוורים, תפאורה מרשימה, תלבושות עשירות, אפקטים מיוחדים, טקסטים שלא מפסיקים לקרוץ, עיבודים מוזיקליים, שילובים תקופתיים יוצאי דופן ושחקנים שמנפקים את הסחורה. אז נכון שהמולן רוז' כפי שהוא מוכר לצרפתים הלך איפשהו לאיבוד בין הוליווד לברודווי, ונכון שהאהבה הרומנטית א-לה פראנסז נגועה באמריקניזציה, ועדיין; "מולן רוז'" הוא סוג של אופרה עכשווית להמונים, סיר היתוך שמערבב קנאה, רמיה, מאבק מעמדי, אגו גברי פגוע, עושר וההילה סביבו וסקס, וכל זה מתובל באורותיה של מה שאמורה להיות פאריז בתחילת המאה שעברה.

צריך להודות; מערכת היחסים ביני לבין ניקול קידמן נעה בין חשדנות (על שהיא לא באמת עומדת בקריטריונים ששמו אותה במשבצת של כוכבת הוליוודית) לבין זילזול (על שרכשה את התואר, בין היתר, הודות למיזוג, שהתפרק בינתיים, בינה לבין תום קרוז). למרות זאת, ההופעה של קידמן ב"מולן רוז'" שובת-לב ומקסימה, והקרירות, שמשום מה מתפרשת אצל הקהל כסקסית, מצליחה לעבור הפעם כמפתה.

עלילה? יש קצת

עלילת הסרט פשוטה לכאורה. השנה 1899. משורר צעיר, רומנטי ותפרן (יואן מקגרגור) מגיע למונמרטר בפאריז, פוגש בטולוז לוטרק (ג'ון לגוויזימו) ונשאב לתוך העולם הבוהמי, האלטרנטיבי ולעתים הפרוורטי של המולן רוז', מועדון לילה פריזאי שמנפק פנטזיות לאריסטוקרטים ופרנסה לאנשי הבוהמה ולזונות העיר. היצירתיות ואהבת החיים זורמים באזור הקלאבים של מונמרטר ומהמסך של לורמן כמו שמפניה לגביעים מקוררים כהלכה. לוטרק מבקש מהמשורר לכתוב מחזה על אהבה למועדון הלילה המפורסם, והמשורר הרומנטי מקבל תמריץ לכתיבת המחזה כשהוא פוגש בכוכבת המועדון, סאטין (ניקול קידמן). המאבק בין אהבת האמת נטולת האמצעים והחופשייה של המשורר והכוכבת לבין תשוקתו אליה של דוכס עשיר ומרושע, שמבטיח להפוך את הרוז' מבית זונות משופר לתיאטרון לגיטימי - ולהפוך את סאטין לשחקנית תיאטרון מהמניין - בלתי נמנע.

טיפול עשרת-אלפים למדונה

"מולן רוז'" מצליח לשבור את החוקים הנוקשים של הסרט המוזיקלי כפי שהם מוכרים לחובבי הז'אנר. קצת כמו בסרט "On Connais La Chanson" ("החיים הם שיר") של אלן רנה, הטקסט משתמש בפופ עכשווי כדי לתת למילים מימד נוסף. סצינה שלמה בה לוחש המשורר שיר אהבה באוזנה של סאטין לקוחה מהשיר "All You Need Is Love" של הביטלס. השימוש בפופ מודרני בסרט שזמן התרחשותו מוקדם יותר נעשה כאן בהצלחה, והוא מלא חן. "Like A Virgin" של מדונה זוכה לטיפול עשרת-אלפים ומוגש לצופים בחרדת קודש, כמו היה מדובר בשיר של ייטס, וסצינת הטנגו על-פי "Roxanne" של סטינג מעבירה צמרמורות עונג.

גם שירים כמו "Diamonds Are The Girl's Best Friends" שבוצע במקור על-ידי מרילין מונרו, "The Show Must Go On" של קווין ו"Your Song" של אלטון ג'ון - שהפך למעין המנון חוזר בסרט - מצליחים לגעת בנימי הרגש העדינים, אולי מכיוון שבלי להרגיש, סרקו לנו כאן כמה מנקודות הציון המוזיקליות הקריטיות לאורך חיינו. מדהים לגלות שמקגרגור יודע לשיר. אז נכון, לעתים העוויות הפנים שלו גורמות לך לחמול עליו לנוכח המאמץ הנדרש לשמירה על הטונים הנכונים, אבל הוא עושה את זה עם ובלי תמיכתו של פלאסידו דומינגו (ששר איתו את Your Song). גם הכימיה המצוינת בינו לבין קידמן על המסך (ויש אומרים שגם מחוצה לו) מוסיפה עניין לפנטזיה. דמותו של מנהל המולן רוז', הארולד זידלר, היא ללא ספק מהתפקידים השובים בסרט, ובגילומו של ג'ים ברודברנט הוא יוצא עגול, תחמן, מקסים, ומזכיר קצת את בארי דאנן בתפקיד פונטיוס פילטוס במיוזיקל שובר הגבולות משנת 1973 "ישו כוכב עליון".

פריז? בקושי. היסטוריה? בקושי רב

קצת מוזרה הבחירה בג'ון לגוויזימו ("דרכו של קרליטו", "מת לחיות 2") לתפקיד טולוז לוטרק, הגמד הנוירוטי. יחסית לאופי ואיכות המשחק של לגוויזימו, מדובר בתפקיד קטן לשחקן גדול. מוזרה בהחלט גם העובדה שלמרות שהסרט מתרחש לכאורה בפאריז, אפילו סצינה אחת ממנו לא צולמה בפועל בעיר עצמה, והסט כולו הוקם וצולם באולפני פוקס באוסטרליה.

סביר שמלבד הלוקיישן, לאומה הצרפתית יהיה קשה מאוד לעכל את הגרסה ההוליוודית של המולן רוז'. בהוליווד כמו בהוליווד, הפרטים ההיסטוריים לא צריכים לעמוד בדרכם של המפיקים, והסרט - ששמו נושא את שם היכל התאווה הפריזאי ששימש משך עשרות שנים סיר היתוך למעמדות, תרבויות ותשוקות נסתרות - נכשל לספר את סיפורם הממשי של המקום והתקופה. למרות שלעתים לא ברור אם מדובר בפארסה על הז'אנר המוזיקלי ועל סיפורי האהבה של אופרות הסבון, הגלאם והגליץ מכסים על הכל, והיצירתיות והמעוף של הסרט עוטפים בצלופן ורוד את האולם, שפתאום לא מרגיש עוד כמו אולם קולנוע רגיל בעיר ים-תיכונית.