הרפתקה בארץ הכרמל

אופי המסלול: ברכב וברגל

אורך המסלול: בין שעתיים לשלוש שעות

מי שרוצה לברוח מהלחץ והעצבים שמזמנים לנו חיי היום יום, ואין לו כסף לנסוע לחו"ל, יכול לברוח לשקט של המדבר, (אבל עדיין מאוד חם שם), להתרגע עם צלילה במימי הים התיכון (אבל בשביל זה צריך רישיון צלילה) – או לטייל בגן הלאומי הר הכרמל.

בהר הכרמל כבר מרגישים את ריחות הסתיו (למי שלא יודע או שכח: לסתיו יש ריח מיוחד משלו), להאזין לפיטפוטי ציפורי החודש, להתפעל מסלעי הענק המוזרים, לצעוד על הצלקת הקשה שהותירה השריפה הגדולה שהתחוללה כאן לשפני כעשר שנים, ולהרגיש בגליים שהחיים זה לא (רק) פיקניק. על מנת להינות כמו שצריך מנהגן הלאומי המקסים הזה, כדאי להחביא את השעון לשעתיים שלוש שעות - ולצאת לדרך.

הסימן הכי בולט באיזור הוא המגדל הגבוה של אוניברסיטת חיפה, הנמצא על כביש שמחבר את שכונת דניה עם הכפר הדרוזי עוספיה.

כ- 200 מטר דרומית למגדל, בצמוד לכביש, נמצאת הכניסה הראשית לחניוני פארק הכרמל ולשמורת טבע חי בר כרמל. משם מובילה דרך האספלט להצטלבות: שביל אחד מוביל לשמורת חי בר כרמל שבה תבקרו בהמשך. אבל סעו דווקא בשביל השני לכיוון דרום, שאחרי כקילומטר יביא אתכם ל"שוויצריה הקטנה". שם התמרור שעליו חיצי הכוונה. לכו לפי החץ המורה על המסלול האדום לבן.

מתחילם לצעוד לכיוון מערבה עד שמבחינים בגרוטאה של שער ברזל, ובסמוך לה עץ אורן גדול. השביל הנוח שבו אתם צועדים אינו נתיב היסטורי ששימש בעבר כדרך ג'יפים נסתרת, שהובילה לקיבוץ בית אורן.

ננול ניבט נוף עוצר נשימה של מצוקים. אם תסתכלו טוב דרך המשקפת, אולי תוכלו לראות את הכתמים החומים שעל המצוק: אלה הם שפני הסלע האופיינים לאיזור, שהגיעו לכאן לפני אלפי שנים מאפריקה.

מתחת משתרע נחל כלח העשיר בצמחיית חורש שלובשת בעונה זו את בגדי הסתיו: אין כמעט פרחים, וכתמי הלובן הנראים לעיתים על עצי האלון הם קורי משכנו של חרק טפיל – טוואי האלון – שהשנה הצטרף אליו טפיל נוסף, עש הצוענים.

המשיכו לצעוד וחפשו סימון שבילים ירוק, שיוביל אתכם במעלה ערוץ הנחל. כאן בעצם מסתיים הפיקניק ומתחילה העלייה הקשה, אך מעניינת. למרות המאמץ, כדאי לטפס עוד כמה דקות כדי להגיע לגשר הישן החוצה את ערוץ נחל כלח, ומהווה מקום מנוחה (ומדיטציה) אידיאלי.

חזרו על עקבותיכם והתחילו לטפס (בזהירות!) בערוץ ה"נעלם" המסומן בירוק. תוכלו להיעזר בשורשים העבים ובמדרגות הסלע, אבל מידי פעם השתדלו להרים את הראש ולהתפעל מהגזעים האדומים של עצי הקטלב, ומהמארג המרשים של מאות רשתות שהקימו עכבישי הערפל. אגב, בכרמל מסתובבת שמועה שבכל לילה יוצאים גמדים ממחבואם כדי לטפל בעכבישים. מי יודע? אולי תצליחו לפגוש באחד מהם? אם לא תצליחו לפגוש באחד מהם? אם לא טעיתם בדרך, אתם אמורים לחצות גדר הרוסה שממנה מוביל שביל שיחזיר אתכם לחניון בתוך מספר דקות. אבל למי שנשאר כוח וסקרנות – כדאי להמשיך . עם הגיעכם, לגדר, פנו ימינה ותצעדו כמה דקות לאורכה, עד שתראו את ה"צניר", סלע מוזר בעל מראה מיוחד במינו, שזכה בשמו בזכות הדמיון שלו לצינור חצוי. מקור התופעה הגיאולוגית המרשימה הוא בהמסה של הסלע שנעשתה במשך שנים רבות על ידי זרם המים. מניסיון: שבו ב"צניר" כמה דקות, ומייד תרגישו איך לחצי היומיום המטרידים נעלמים כלא היו.

אחרי מנוחה קצרה, חיזרו והמשיכו בשביל הבא משמאל, שיחזיר אתכם בתוך מספר דקות לחניון.

אפשר לעצור לארוחת צהרים בחניון המוצל, אבל זה עדיין לא סוף הטיול. סמוך למבנה השירותים יש שביל המסומן בחיצים. לכו בעיקבותיו ואחרי כמה מאות מטרים תגיעו לתצפית הנשרים. דרך אספלט שיוצאת מהתצפית מובילה למפגש עם השביל המסומן בשחור, שמוליך לכניסה למרכז הרבייה של שמורת הטבע "חי בר כרמל". ההליכה בשביל נמשכת כשעה, אבל אפשר לנסוע ברכב בערך חמש דקות ולהגיע ל"חי בר".

מני שיצעד ב"שביל השחור" לא יוכל שלא להתרשם מההרס הנורא שהשאירה השריפה הגדולה שהיתה פה. עשר שנים אחרי, והאורנים הצפופים עדיין לא החלימו, ומגיעים בקושי לקומת אדם. המומחים מעריכים כי שיקום מלא יושג רק אחרי 80-100 שנים. בתוך היער הפצוע אפשר לראות משפחת חוגלות או את העורבני הצעקני, שליט החורש. במהלך הצעדה נעבור את אחת התעלות שנבנתה בשלהי מלחמת העולם השניה, כחלק מ"תוכנית מצדה" ת(תוכנית שהנאצים יפלשו לארץ ישראל).

"חי בר כרמל" משמש כיום כאתר מרכזי לריבוי מיני בעלי חיים שנכחדו מהאיזור, ושהשבתם אליו תוסיף לו חיים ויופי ותעשה עימם צדק היסטורי. הסיור בשמורה בסתיו אינו משופע אומנן בפרחים, אבל ריחם המשכר של המרווה, האזוב, הציטרה והזוטה מחפה על כך.

בתקופה הזו חוגגות עיזי הבר שבשמורה את תחילת עונת האהבה, אך אני לא יכול לערוב לכם כי בסיור בשמורה תפגשו בתיש מיוחם (לי זה קרה). העז, שבויתה על ידי האדם לפני כ-9,000 שנה. נעלמה מאיזורנו במהלך ההיסטוריה. השריפה של 1989 פגעה קשות בגרעין הרבייה שבחי בר. חלק מהעיזים הצליחו לדלג מעל לגדר המכלאה, והתפזרו ברחבי ההר. מעניין ומצער לגלות כי הזכרים שנמלטו עדיין בחיים, בעוד שהנקבות נטרפו – כנראה על ידי תנים. עז הבר אינה מיוחסת אולי כמו היחמור הפרסי – הנדיר שבאיילים. אבל יש בה יופי משלה, והיא מראה לנו כי למרות השריפות, התנים הטורפים וחוסר מקורות המים בכרמל – היא מצליחה לשרוד.

ממכלאת עיזי הבר נמשיך דרך מכלאת היחמורים (שעונת האהבה שלהם הסתיימה מזה כבר), לכלוב השיחרור של הנשרים. אם יתמזל מזלנו, נוכל לקבל קינוח מיוחד במינו: הזדמנות לצפות בנשרים, שבאים לבקר את קרוביהם או לסעוד בתחנת ההאכלה הסמוכה.

אבינועם לוריא, מנהל שמורת הטבע "חי בר כרמל", רשות הטבע והגנים