"השער התשיעי" - הומור קודר וייחודי

אף שהאסוציאציה הראשונה למראה סרטו החדש של רומן פולנסקי היא "שם הוורד" – תעלומה בלשית-מיסטית-נוצרית, שבמרכזה ספר עתיק שאנשים מוכנים להרוג בעבורו – דומה שההשוואה המתבקשת היא דווקא "הנץ ממלטה", אותו "פילם נואר" קלאסי מ-41', שבו המפרי בוגרט, כבלש הפרטי סם ספייד, יוצא בעקבות פסל ציפור אגדי שערכו לא יסולא בפז. "השער התשיעי", סרטו הראשון של פולנסקי בחמש השנים שחלפו מאז "העלמה והמוות", לא פחות משהוא מותחן על טבעי מבדר ואינטליגנטי, מתפקד גם כמהתלה שנונה על חשבון הז'אנר.

הבלש מהסרט האפל

ג'וני דפ, שנוכחותו הקולנועית צוברת בהדרגה נפח מרתק, הוא כאן בן דמותו של הבלש הפרטי מהסרט האפל: סוחר ספרים נדירים ניו יורקי, טיפוס מפוקפק וחסר עכבות מוסריות, הנשכר על ידי מיליונר מסתורי (פרנק לנג'לה, "לוליטה"), האוסף ספרים שעניינם פולקלור שטני, לאתר את שני העותקים הנותרים של ספר פולחן שטני מהמאה ה-17, "תשעת השערים של מלכות הצללים". ספר זה כולל איורים שעל פי האמונה הם פרי מכחולו של לוציפר בכבודו ובעצמו, ובאמצעות השוואה עם שני העותקים ששרדו מבקש המיליונר לוודא את מקוריותו של העותק שרכש מאספן ספרים שהתאבד.

הומור קודר וייחודי

הסוחר הציני, שמאמין רק ברווח אישי, יוצא למסע בעקבות הספרים – מסע שמשתרע על פני ספרד, פורטוגל וצרפת, ומותיר בעקבותיו שובל של גופות – שמספק לפולנסקי הזדמנות נוספת לאשש את התזה שלו בדבר השטן שמקנן בנפש האנושית. נוכחותו החוזרת של נסיך האופל בסרט של פולנסקי, 30 שנה אחרי "תינוקה של רוזמרי", עלולה לעורר השוואות לא הוגנות עם יצירת המופת ההיא. לא הוגנות, משום שפולנסקי אינו מתיימר להגיש כאן הרהור מעמיק על קיומו של ה-“occult”, כלומר אותה מסורת של ידע המאגדת את המיסטי והעל טבעי (שכבר הופיעו בשני סרטים מוקדמים שלו: "סלח לי, אבל אתה נושך את צווארי" ו"מקבת") בחיק העולם הרציונלי, אלא לעצב מותחן קליל ואלגנטי, שמשקלו הסגולי זעום אבל יש בו, ובשפע, מההומור הקודר והייחודי כל כך של פולנסקי, שנהנה, ואינו מסתיר זאת, להתל בדמויות הגרוטסקיות שלו, ולא פחות מזה – בצופים עצמם.

התקוטטות בין שני עובדי שטן

זה מתחיל בצילום הארוך, שמתלווה אליו חוש הומור מוזר, של מעשה ההתאבדות הפותח את הסרט; או הסצינה שבה דמויות בגלימות שחורות וקפוצ'ונים מתאספות לכינוס דמוני בטירה צרפתית, והיא דומה להפליא, ובאורח תמוה, לאורגיה ההיא מ"עיניים עצומות לרווחה" (תמוה, משום שצילומי "השער התשיעי" הושלמו עוד בטרם שוחרר סרטו של קיובריק לאקרנים), ונחתמת בהתקוטטות משעשעת בין שני עובדי שטן יריבים; או סצינת השיא - משגל שמתרחש על רקע טירה אחוזה בלהבות – שאינה נראית מגוחכת ומביכה כל כך אם יוצאים מנקודת הנחה שגם פולנסקי עצמו לא מתייחס לעניינים ברצינות תהומית.

אשה דלת כישרון

שני העותקים הנותרים של הספר הנ"ל מצויים ברשותם של אריסטוקרט פורטוגזי שירד מנכסיו (ג'ק טיילור, "קונן הברברי") וברונית פריזאית הרתוקה לכיסא גלגלים (השחקנית השקספירית ברברה ג'פורד), שמאוהבת בשטן מאז חזתה בו בנערותה. על דרכו של הסוחר-בלש נקרית גם אלמנתו המסוכנת של בעל העותק שנרכש בידי המיליונר (לנה אולין, "רומיאו בן זונה"), המנסה להשיגו מחדש, וכן אישה צעירה ללא שם ובמראה זרוק (עמנואל סינייה, אשתו דלת הכישרון של פולנסקי, שהופיעה גם ב"פרנטיק" ו"ירח מר"), שכוונותיה מעורפלות, והיא עוקבת אחרי דפ ומצילה שוב ושוב את חייו (האם רק נדמה היה לנו שהיא מרחפת באחת הסצינות?)

צחקוקו המרושע של פולנסקי

כמו כל סרטי הבלש הפרטי, גם הסרט הזה מסתיים בגילוי, אבל כמו ב"צ'יינטאון" – ובסתירה לסיפור הבלשי הקלאסי – הגילוי הזה אינו מביא עמו תחושה של סדר וגאולה, אלא משחרר לאוויר העולם כוחות מיתולוגיים של רשע (האור הבוהק החותם את הסרט מזכיר מאוד את תמונת הסיום האפוקליפטית של "נשק אותי למוות", אותו "פילם נואר" נפלא וחתרני של רוברט אולדריץ' מ-55'). "השער התשיעי" – מותחן סוחף, מהוקצע, מעוצב בקפידה ומצולם להפליא – עובד כמו מהתלה קולנועית אפלה שהפאנצ'ליין שלה צפוי אמנם מראש, אבל היא כל כך מהנה עד שקשה שלא להתמסר לה, ולהתענג על צחקוקו המרושע של פולנסקי שמלווה את הצופים ביציאה מהסרט.

"השער התשיעי". בימוי, תסריט והפקה: רומן פולנסקי; תסריט: ג'ון בראונג'ון, אנריק אורביזו; צילום: דאריוס חונג'י; מוזיקה: וויצ'ק קילאר; משתתפים: ג'וני דפ, פרנק לנגלה, לנה אולין, עמנואל סיניייה, ברברה ג'פורד. ארה"ב/צרפת/ספרד 1999, 132 דקות.