על כנפי וספה

יד על הלב: כמה פעמים בשנה האחרונה התלבשתם יפה ויצאתם להרפתקה קולינרית מסעירה, וכמה פעמים העדפתם להישאר בבית באימונית, להסתער על שפופרת הטלפון ולהזמין משהו, לא חשוב מה, העיקר שכבר יגיע. וכמה פעמים מצאתם את עצמכם בעבודה בשעה הקריטית בין שתיים לשלוש בצהריים בוהים בערימת נייר כרום בוהקת, ובה המון הצעות לאוכל שנראה ממש בסדר, אפילו טעים על הנייר, ותהיתם למה אי אפשר לאכול נייר במקום לחכות בזעף הולך וגובר לשליח?

הרשימה הזאת מבוססת על יחסים ארוכי-טווח עם כמה מספקי הטייק-אוויי בתל-אביב רבתי ועל פנטזיות קולינריות מהסרטים. לפיצות ההוליוודיות סאונד מגרה של פריכות, ההמבורגרים ראויים לדיון פילוסופי מעמיק נוסח 'ספרות זולה', והנודלס תמיד ארוזים בקופסאות קרטון גבוהות וחמודות כאלה, ואוכליהם מאופסנים באימוניות של מעצבים. ככה היינו רוצים לאכול, לו רק ניתן היה, לו רק החיים היו סרט אמריקני.

"להזמנת מוצרים נלווים הקישו אחת"

'דומינו'ס פיצה' הפקידו בידי, כלקוחה נאמנה, שובר הנחה המזכה אותי בפיצה משפחתית במחיר הורס, 49.9 ש"ח בלבד. כאן מסתיים הדמיון לאמריקה, מולדת המשלוחים בקרטון. יחד עם ערכת התבלינים הקטנה שהם מספקים בשקית (מכיל סוכרים ומונסודיום גלוטומט, שלא תגידו שלא ידעתם. זה כתוב על השקית. בקטן), רצוי שיביאו גם שקית עם גבינה, ובימים קשים - במיוחד שקית עם טעמים מרוכזים של פיצה. כשחותכים את המשפחתית לטריזים, מגלים שהם רופסים לגמרי, שבין מקווי השמן הקטנים הצפים ממעל מתבצע חיסכון מופתי בגבינה, שצריך לאמץ את הדמיון כדי לחוות ביס שיש בו גם מוצרי חלב, גם רוטב עגבניות וגם התוספת שביקשנו (6.90 ש"ח לכל תוספת, גם אם היא בצל. ב'רושפלד' לא יגבו סכום כזה תמורת כף גזיזי בצל).

לא אכפת לי מי הזיז את הגבינה שלי. אני פשוט מזמינה 'דאבל צ'יז', מקווה לטוב וגם נמנעת באדיקות מה"מוצרים הנלווים": "קלחוני תירס", שפעמיים בחודש וחצי האחרונים הגיעו אליי היישר מן המקרר, או "ווינגס" - ובעברית חצי כנף עוף, כי המזמינים 10 ווינגס יקבלו חמש כנפיים או עשרה מפרקי-כנף עם תזכורת לעובדה, שהאיבר הזה נועד בעבר לנפנוף במריבות הלול, בזכות סימני חריכה שחורים בולטים הפזורים על המוצר, במקום שבו שכנו בעבר נוצות. ויש גם לחם שום, פריזבי בצק תמוה ותפוח. את ה"מוצרים הנלווים" האחרים לא בדקתי. 'דומינו'ס' מציעים גם גלידת 'האגן דאז', ושם ורק שם נרשמת אחידות מנחמת ברמת הדבר שמגיע הביתה.

שובר ההנחה שלי שמור במערכת ויימסר בחדווה לכל דורש. מימין יש בו תצלום מרהיב של טריז פיצה ניתק מבסיסו בעזרת מרית וללא מגע יד אדם. בין הטריז לבצק נמשכים חוטי גבינה מותכת, ובתמונה מופיעים פטריות, זיתים ופלפלים ירוקים בצבעוניות נעימה. באותיות הקטנות ליד "אין כפל מבצעים" כתוב שהתמונה להמחשה בלבד. חשבון קטון, ברשותכם: על חופן פטריות, פרוסות ורצועות פלפלים תשלמו 20.7 ש"ח. אם אתם רוצים חוטי גבינה, צריך תוספת גבינה. בסך הכול, הפער בין הצילום למציאות הוא 27.6 ש"ח, או יותר מחמישים אחוזים.

"תקווה זה דבר עם נוצות" (אמילי דיקינסון), וביחסים ביני לבין 'דומינו'ס' יש בזה מוסר השכל חשוב, שאני לא מצליחה להפנים, ודאי לא בשעת לילה, באמצע סרט שבו מישהו אוכל פיצה, ומתוך ידיעה שהיא והמוצרים הנלווים אכן יגיעו תוך שלושים דקות.

להזמנת דומינו'ס פיצה ומוצרים נלווים בתל-אביב: 707070-700-1

"להזמנת גרבר חריף הקישו נודלס"

'ג'ירף נודל בר' הומה ושוקק סועדים, ובחשאי, בנבכי המטבח, מתנהלת גם תעשיית משלוחים ענפה של אטריות בנוסח אומות המזרח למקומות עבודה או: בטטות טלוויזיה. הקרטון החמוד, כמו בסרטים, מגיע כשהוא לוהט כיאות ומתפוצץ מתוכן, רק חבל שהנודלס עברו בדרך רגרסיה לשלב הגרבר. כלומר, למרות כל ההשתדלויות האטריות

ממשיכות להתבשל בנחת בתוך הקרטון, ומה שמתקבל כשמנקרים בנימוס במקלות אכילה, מצוי על גבול העיסה. מצוין, אם אתם אחרי טיפול שורש.

בין האטריות שוכנות פיסות ירק פריכות טעימות וטריות שטוגנו-עורבבו קלות, מן הקרטון בוקע לרוב ניחוח נעים של שמן שומשום או חלב קוקוס, בירקות דווקא אפשר לנגוס ברעש ובכיף, אבל גם כאן, כמו בחלק גדול מן המוסדות המנפקים מזון שליחויות דרך קבע, שום דבר אינו קבוע. כמות התוספות ואיכותן משתנה על-פי גחמותיהם של אחראי משמרת עלומים: מדי פעם נתקלתי בצורך דחוף לשלוח את פיסות חזה האווז, זה שנשמע נורא טעים בטלפון, לפח המשרד. ויש גם קוביות בשר המהוות ספורט אתגרי לשיניים כפיצוי על רכות האטריות.

אוהבים חריף? ה'מנה החריפה' מספקת אתגרים לחך, כי לפעמים גם עזי-הנפש מאדימים כסלק בהתנגשות הראשונה בין הפה לבין המוצר, ולעולם אין לדעת מראש מהו 'חריף' על-פי תפיסתו של הזולת, רק שלפעמים זה בוער כמו בגיהנום. מסקנות? "הגיהנום הוא הזולת" (ז'אן פול סארטר), אטריות על תחתית הקרטון נדבקות בטעם הקרטון, ומי שאוכל הכול יזכה לחזות בשלולית שמן קטנה על קרקעית המנה. אז למה כן: עיין ערך פיצה.

להזמנת נודלס בין השעות 24:00-12:00 חייגו 6916294-03. המחירים: בין 40-35 שקל לקרטון.

"להזמנת המבורגר הקישו דיקסי"

מבין ההמבורגרים שמוכנים לנסוע אליי הביתה או לעבודה, זה של 'דיקסי' תמיד מנצח בגדול, (250-220 גרם). בעצם, לא חוכמה לנצח את רשתות הקציצה האפרפרת והתפוגנים. מה שמפתיע אותי בהמבורגר הזה, הוא היכולת של המטבח לעמוד בסטנדרטים של איכות שנשמרים לאורך זמן. בהתחשב בתנאי הארץ ובתושביה, כולל מצבו העגום של הבקר הישראלי. הקציצה העסיסית והמסיבית של 'דיקסי', חרוכה במידה המבוקשת, לוהטת, ועם זאת עסיסית להפליא בהתחשב במסעותיה בעיר, מעוררת מיד תהייה: אם אפשר כך, אז למה האפשרות נדירה כל-כך?

ילדים לא יתאהבו בקלות בהמבורגר הזה. הוא גדול עליהם בכמה מספרים. הבשר כמעט אינו מתובל, ודאי לא ספוג סוכרים ומלחים ומגבירי טעמים ומרעין-בישין. תפוחי-האדמה הם צ'יפס עתירי טעם, עבים ומטוגנים בקליפתם, ואפשר לבחור בינם לבין תפוד אפוי בנייר כסף ומכל פלסטיק קטון עם רוטב שמנת חמוצה בצדו. בטלפון ישאלו אתכם מה דרגת הצלייה הרצויה, ואם אתם מעדיפים את ההמבורגר שלכם עם רצועות בייקון, מוצרלה או רוטב פטריות. שקיות חמודות של מיונז, קטשופ וחרדל יגיע אף הן כמין קריצה שובבה לרשתות הקציצה. לחמנייה גדולה חצויה יחד עם עלי חסה רעננים, פיסות מלפפון חמוץ, עיגולי עגבנייה וטבעות בצל שוכנים במגשית השנייה, וכל מה שנותר לעשות הוא לקיים את פולחן ההרכבה בהקפדה יתרה על מצוות החרדל בצד של המיונז, והקטשופ בצד של העגבנייה.

ועם זאת בשבוע שעבר הגיעה המגשית השנייה מן המקרר. לחמנייה רטבובית קיימה יחסי רעות מופרזים עם נוזלי עגבנייה, ובאמצע ההרכבה העסק התפרק. אבל אם "אפשר לעבור חמישים אלף מייל באמריקה בלי לפגוש לחמנייה אכילה אחת" (הנרי מילר), לפחות בתל-אביב הדרך קצרה יותר.

להזמנות: 'קנגורו', 5628686-03, מ-12:00 עד 24:00, 49-60 ש"ח להמבורגר, ועוד 12 ש"ח לפחות למשלוח.

ועוד משהו: אוכל שלא כדאי להזמין בטלפון

1. סושי. האצה הפריכה מן המסעדה מגיעה כמסטיק דקיק ולא נעים. ודגים - מוטב שיחיו בקירור עד שהם נוגעים בצלחת, ובלי תיווך של הזיווד המזדמן של הווספה.

2. דים סאם. הם סגורים במכלים לטובת ההיגיינה, אבל משחררים לחות לתוך חלל המכל, זו מתעבה לטיפות - בדיוק כמו במחזור המים בטבע - וגשם הטיפות יורד על הכיסונים החמודים והפריכים ומרטיב אותם.

3. סלטים עם רוטב. מטעמי עילפון החסה בקשו את הרוטב בכלי נפרד.

4. סטייקים. ולו כדי שאפשר יהיה לנעוץ מזלג, להגיד, "לא טוב", לבקש מן המלצר להחזיר למטבח, ושכל זה יקרה בלי המתנה מעצבנת לצלילי ריצ'רד קליידרמן, עד שמישהו יגמור לטפל בפניות קודמות, ותודה שהתקשרתם.

5. מרקים בקרטון. לפעמים הקנקן ומה שיש בו יוצרים סימביוזה לא נעימה של טעמים.

6. סנדוויצ'ים עם ירקות, רטבים או בשרים מגירי עסיס, אבל מצ'טקמקים בנסיעה.

7. ציפס'. גם אלה של דיקסי'.' הם מתעייפים נורא מהר בדרך.