בין שני עולמות

ערב שבת בברוקלין. מלכה ולאה, זוג מימי התיכון, עמלות על הכנת הארוחה, כשצלצול טלפון גודע את האווירה הנינוחה. הוריה של מלכה על הקו, לשיחת ערב שבת שגרתית. רק לאחר הניתוק, מרשה לעצמה מלכה להתפרק. גם אחרי 12 שנים שהן נשואות, העובדה שהוריה מתעלמים מלאה ומתנכרים לאורח חייה, מצליחה לגרום לה לבכי קורע לב.

קשה להיות לסבית או הומוסקסואל ובו בזמן לקיים חיים של יהודי-דתי אורתודוכסי. מדובר בשתי זהויות שאינן מתיישבות זו עם זו. ובכל זאת, אף שהדבר כרוך במקרים רבים בנידוי מהקהילה ומהמשפחה, ישנם גברים ונשים שמבקשים לחיות בשני העולמות, לבטא את מיניותם ובמקביל להמשיך ולדבוק באמונתם. "לפניך ברעדה", סרטו של סנדי שמחה דובובסקי, שמוקרן החל מהשבוע בסינמטקים, מאפשר מבט נדיר ומסקרן על ההתמודדות של אותם אנשים עם ההחלטה הזאת.

תאכל תאנים, זה יעבור

דובובסקי, הומו ויהודי-דתי, התלווה לכמה דמויות מהקהילה החרדית בישראל, לונדון, ברוקלין וערים נוספות בארה"ב, שנפתחו בפניו באופן מעורר הערצה (אם כי חלקם בהצללה ותחת שם בדוי). הסיפורים, שמובאים בגוף ראשון, והאירועים בזמן אמת שופכים אור על מצבם המתסכל של הומואים ולסביות אורתודוכסיים במגוון מקומות בעולם. אלה מסרבים להשלים עם נידוים מהחברה החרדית בה הם חיים כתוצאה מאורח חייהם העומד בסתירה לחוקי הדת ולמסורת.

דיוויד למשל, בנו של חזן, ניסה במשך שנים להתגבר על נטיותיו המיניות. דובובסקי תיעד פגישה בינו לרב מסן פרנסיסקו, שבעבר ייעץ לו לאכול תאנים ואגוזים ולקשור גומיה על זרועו על מנת "להירפא". דיוויד, שחי כיום בלוס אנג'לס, חזר לאותו רב כדי לברר מה לדעתו עליו לעשות היום, מתוך הערכה לפתיחותו וליחס החם שקיבל ממנו. אבל לרב מסן פרנסיסקו לא היו תשובות. דמות אחרת בסרט היא מרק, הומוסקסואל שאביו הוא רב חרדי בלונדון, שחזר בשאלה לאחר שנזרק ממספר ישיבות באנגליה ובישראל. לאחר שחלה באיידס חזר לישיבה. בסרט הוא נזכר כיצד הרב הנערץ עליו אמר שלאונן זה חטא פחות חמור ממשכב זכר.

וישנה גם מישל, שחושבת שהיא הלסבית היחידה בקהילה החרדית; דבורה, שנשואה 20 שנה וכבר הקימה דור שלישי בישראל, אבל רוצה לחיות עם אשה; וישראל, יהודי בן 60 מברוקלין, שבשנות ה-50' עבר טיפול באמצעות שוק חשמלי כדי "לרפא" אותו. הרגעים בהם הוא מספר על ילדותו הם מהקטעים המרגשים של הסרט.

הדילמות נשארו בחוץ

אלא שמי שינסה למצוא ב"לפניך ברעדה" ניסיון לעמת בין שני העולמות, לברר אחת ולתמיד מה מקור ה"חטא" שיותר חמור מאוננות, עלול להתאכזב. אחת הפעמים היחידות שנרמז משהו בכיוון היא כאשר סטיבן גרינברג, הרב האורתודוכסי הראשון שיצא מהארון, אומר למצלמה: "ישנן דרכים נוספות לקרוא את התורה". אבל דובובסקי חותם את הנושא בנקודה הזאת, לא מפתח אותו ולא מנסה לחקור האם אכן קיימים פירושים אלטרנטיביים לספר הספרים.

העדויות, חזקות ככל שהן, כמעט שאינן נתמכות בהסברים מן המקורות, וחבל, שכן דובובסקי, שסרטו מוצג בהצלחה בארה"ב ובקרוב גם בבריטניה וזכה בשלל פרסים בפסטיבלים שונים ברחבי העולם, (כולל פסטיבל ירושלים האחרון ופסטיבל ברלין), מחמיץ הזדמנות לפזר את הערפל בשביל אלו שאינם מתמצאים ברזי היהדות.

הסרט גם ממעט לעסוק בנקודה שמנקרת במוחו של הצופה החילוני: מדוע מתעקשים המרואיינים לחיות במסגרת שדוחה אותם? כיצד מתאפשרת האמונה לאור הסתירה הפנימית המתמדת? הסוגיות הללו נשארות תלויה באוויר.

הסנטימנטים של דובובסקי כלפי מושאי סרטו מורגשים, ויתכן שיוצר אחר, שבא מחוץ לעולם החרדי, היה מצליח להפוך את הסרט לנוקב יותר. אך אולי בעצם זו גם הסיבה שהופכת את "לפניך ברעדה" למסמך מרתק, אנושי ומטלטל, שספק אם תוכלו לצאת ממנו אדישים.

לפניך ברעדה, מהשבוע בסינמטקים בתל אביב, ירושלים וחיפה .