העיר בצהוב

אופי המסלול: ברגל

אורך המסלול: כשלוש שעות

כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובהו ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש (דברים ח', ז'-ח'). ההבטחה הזו של שבעת המינים מתייחסת לכל חלקי הארץ - והנגב בתוכם. על-אף שיש הסבורים כי המדבר הוא אזור שממה, מי שמטייל ומכיר יודע שגם באזור הנגב אפשר ליהנות מריחם, מצבעם ומטעמם של שבעת המינים. היום נטייל במקום שנמצא ממש מתחת לאף, או ליתר דיוק מתחת לעתיקות העיר עבדת.

למי שנוסע בכביש 40 מבאר-שבע למצפה-רמון, יהיה קשה שלא לראות את חורבות העיר העתיקה, הבולטת מראש השלוחה של רמת-עבדת - זהו הגן הלאומי עבדת.

את הרכב משאירים בחניה, ונכנסים למרכז הנבטי. במקום אפשר לצפות בסרט קצר המתאר את חיי הנבטים, נוודים שהעבירו את שרף-המור והלבונה מאיזור גידולם בתימן עד לנמל עזה, ומשם לצרכנית הגדולה של המותרות, רומא.

במרכז הנבטי אפשר לראות חלק מהממצאים שהתגלו בחפירות העיר עבדת, הסברים כתובים ותמונות מרהיבות. לאחר הביקור במרכז חוזרים לרכב ונוסעים לתחנה הראשונה בעיר - הווילה הרומית. למרות שעבדת מזוהה עם הנבטים, רוב הממצאים הם דווקא מהתקופה הרומית-ביזנטית.

מהווילה הרומית יש תצפית מרהיבה לעבר החווה הביזנטית המשוחזרת, הנקראת על-שמו של פרופסור מיכאל אבן-ארי. בשנות השישים קסמו החוות החקלאיות בנגב לפרופסור אבן-ארי, והוא החליט לחקור אלו גידולים פרחו בשטחים הללו וכיצד השקו את החלקות.

מהווילה נצפה דרומה, אל נחל רחץ, שבו אפשר להבחין בקירות מדורגים, שנועדו לחסום חלק ממי השטפונות. המים העודפים זרמו אל המדרג התחתון, וכן הלאה. ללא דירוג זה הוואדי לא יכול היה לבלום את השטפון בעל הכוח האדיר. המדרגים אינם טובים רק לחקלאות, אלא מגינים ביעילות גם מפני סחף. עוד אפשר להבחין בחווה המשוחזרת במדרגים המוקפים בקירות אבנים, דבר שמעיד כי האיכרים ראו בשדות אלה את אחוזותיהם הפרטיות.

השטח שהקיף את החווה מכל עבר היה מרושת בתעלות רבות, שנשפכו לתוך המדרגים של החווה. פרופ' אבן-ארי מצא כי לכל דונם גידול יש צורך למשוך מים מ-20 דונם שטח.

כיום גדלים בחווה עצי פרי רבים, כגון זיתים, חרובים, אפרסקים, משמשים וגידולי חיטה ושעורה. עצי הפרי נותנים פריים, למרות שהמים היחידים שהם מקבלים הם מי גשמים. ממש כמו בימי קדם גם כיום אין השקיה מלאכותית במקום בשום צורה.

אחרי שמתרשמים גם מהמגדל הרומי שברחוב השוק, מגיעים אל הגת ובית-הבד. אמנם בית-הבד אינו נמצא באתר עצמו, אך הוא עדות לכך שגודלו זיתים בסביבות עבדת. הזיתים טופחו בעיקר להפקת שמן, במתקן שכונה בימי המקרא יקב: ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר (יואל ב', כ"ד).

הגת הוא עדות לכך שגודלו באיזור ענבים לרוב. היום ניתן לראות כרמי זיתים וענבים, כתמים ירוקים שבולטים בצהוב של המדבר, לאורך הכבישים בכל אזור הנגב.

הזית היווה חמישית מכלל הממצאים של גידולי העץ שנמצאו בחפירות. תפוצתו הרבה באזורים אלה מעלה את האפשרות שהסתגלותו לתנאי האקלים גדולה ממה שהיה מקובל לחשוב עד עתה, וכי הוא גדל לעיתים גם ללא השקיה.

כדאי להמשיך ולסייר בעתיקות עבדת, בכנסיות ובמערות ששימשו לאחסון היין, השמן והמזון היבש. חשוב לזכור לבקר גם בבית-המרחץ המפואר, שעבודות השחזור בו נעשו בקפידה רבה. אבל זה לא הכל: ממש ליד יש מקום עם אווירה של חלקת אלוהים קטנה.

את הרכב משאירים בחניה התחתונה של עבדת, חוצים בזהירות את הכביש, והולכים בשביל המסומן בצבע שחור. עולים על גבעה שממנה אפשר להבחין בחווה נוספת. זוהי חווה ביזנטית משוחזרת, והיא נקראת על-שמו של אחד מעוזריו של פרופ' מיכאל אבן-ארי - חוות קופיש. בחווה גן נוי מדברי, שלא טופל כבר הרבה שנים, במקום מבנה אבן קטן, וחלקות מדורגות שקיבלו את מימיהן מערוצו של נחל צין, העובר בסמוך לחווה.

נמשיך במסלול: הולכים בערוצו של נחל צין לכיוון צפון-מזרח, עד שמגיעים לשני בורות שנחצבו בסלע. הנבטים חצבו את הבורות האלה כדי שעדרי צאן יגיעו לכאן להרוות צימאונם. ממשיכים בערוץ הנחל עד שמגיעים לכביש, הולכים לאורכו עד לחניה של עבדת - ובחזרה לרכב. אבל לפני שנכנסים עצה אחת אחרונה: עצרו רגע וקחו נשימה עמוקה. האם אתם יכולים לחוש בחופש המרחבים המתוק, שממנו נהנו גם תושבי המקום לפני אלפי שנים.